הזהירות לא תמיד מספיקה
נסיבות שני המקרים של ירי על כוחותינו נחקרות, אבל עצם התרחשותם בזירת לחימה אחת ובפרק זמן קצר מחייבת את הדרג המפקד לפעולה מונעת דחופה. בעולם הרחב וגם בצה"ל קיימים פתרונות טכנולוגיים, אך אלה לא מחליפים את השכל הישר, הזהירות והנהלים. הבעיה: גם אלה לא תמיד מספיקים
ביממה האחרונה היו ככל הנראה שתי תאונות מבצעיות שהפילו הרוגים ופצועים בקרב כוחותינו. במקרה אחד, שבו נהרגו שלושה ונפצעו יותר מעשרים לוחמי גולני, זוהה בוודאות כירי של טנק צה"לי על כוחותינו. במקרה האחר, שבו נהרג קצין צנחנים, קיים חשד סביר לירי שגוי מאותו סוג.
נסיבות שני המקרים נחקרות עדיין, אבל עצם התרחשותם בזירת לחימה אחת ובפרק זמן קצר מחייבת את הדרג הפוקד על הלחימה לפעולה מונעת דחופה. צריך לחדד – ואם צריך, לשנות מעכשיו לעכשיו - את נוהלי שיתוף הפעולה, התיאום, וטווחי הביטחון בין הכוחות המתמרנים וגורמי האש הנותנים להם חיפוי וסיוע.
זה לא פשוט, משום שמדובר בלחימה בשטח בנוי שבו לוחמי האוייב ולוחמינו נמצאים ונעים לעיתים במרחק מטרים ספורים אלה מאלה. מה שמקשה עוד יותר היא העובדה שבשטח בנוי כוחותינו - וגם האוייב - משנים מיקום כל הזמן. הם מופיעים ונעלמים במקומות שונים בתוך פרקי זמן הנמדדים בדקות וקשה להבדיל בעיקר בלילה בין מחבל לבוש בגד הסוואה לבין לוחמי החי"ר שלנו.
העובדה ששתי התאונות נגרמו כתוצאה מירי טנקים מצביעה כנראה על כך שלמפקדי הטנקים אין עדיין אמצעי תצפית טובים מספיק שיאפשרו להם לזהות ברמה טובה (ורזולוציה גבוהה) את המטרות שהם יורים עליהן. בעיקר, כשהראות אינה טובה ובשעות הלילה. בעייה זו, אגב, ידועה. היא גרמה בעבר, גם בלחימה בזירה העזתית, לפגיעה בשוגג בלא-מעורבים.
עובדות אלה אינן חדשות והן מדגישות עד כמה סבוכה וקשה לפיתרון היא הסוגייה הכאובה של ירי בשוגג של כוחותינו. מקרים טראגיים מסוג זה חוזרים ונשנים כמעט בכל מלחמה או מבצע של כל צבא מאז מלחמת העולם הראשונה. האמריקנים מכנים זאת במונח המוזר: "אש ידידותית"; אצלנו התקבע מונח מוזר לא פחות: דו"צ - כלומר ירי "דו-צדדי". עצם הרתיעה מלקרוא לילד המופרע הזה בשמו מעידה עד כמה קשה הנזק התודעתי שתאונות לחימה קטלניות גורמות למוראל הכוחות והציבור בעורף. מה שמתסכל יותר הוא שלמרות כל השיטות למניעת מקרים כאלו שננקטו וננקטות ולמרות כל הטכנולוגיה והיצירתיות שמושקעים בנושא בצבאות המודרניים ובכלל זה בצה"ל – חוזרות תאונות אלה ומתרחשות.
הסיבה השכיחה - טעות בזיהוי
הסיבה השכיחה ביותר לירי בשוגג על כוחותינו היא טעות בזיהוי. חשיכה, ערפל, אבק, עננות נמוכה, טעויות בהזדהות בשטח ומגבלות אמצעי התצפית שבידי הדרגים הלוחמים גורמים לכך שידיד נראה כאויב - וההיפך. טנק מודרני מסוגל לפגוע בדייקנות באמצעות התותח שלו במטרה הנמצאת במרחק כמה קילומטרים ממנו. אבל המשקפת שבידי מפקד הטנק מסוגלת לזהות בוודאות אנשים רק במרחק של כמה מאות מטרים, וגם זה רק בתנאי ראות טובים. הפער הזה בין יכולות מערכת הנשק לבין היכולות והאמצעים שבידי מי שמפעילים אותה הוא לעיתים הרה גורל.
סיבה שכיחה שנייה היא תיאום לקוי או חסר בין הכוחות ואי הקפדה של גורמי האש על טווחי ביטחון. לעיתים הכוח הנפגע אחראי, משום שבלהט הקרב והתנועה - לא עדכן את גורמי האש בצורה רציפה היכן הוא נמצא.
סיבה שלישית היא שטייסים וצוותי טנקים נאלצים במהלך הלחימה לזהות מטרות ולקבל החלטות בתוך שניות או דקות. משך "חיי מטרה" בתנאי הלחימה המודרנית הם קצרים והתוקף נאלץ להתאים את עצמו. במיוחד כשהאויב הוא לוחם גרילה שהיעלמותו אומנותו.
סיבה רביעית היא הגורם האנושי. בדרך כלל, כתוצאה משילוב בין מוטיבציה גבוהה (חיובית כשלעצמה) וחוסר זהירות. מספיק שמפקד טנק או אפילו מקלען חי"ר היושב בחיפוי יינעל על מה שנראה לו כלוחמי אויב, וידחק הצידה ספק בריא או את נוהלי הוידוא, כדי לגרום אסון. תופעות אלה אנושיות וניתן להבינן ואפילו לסלוח. המחיר הכואב הוא טרגדיה גדולה.
כדי למנוע או לפחות למזער מקרים שכאלה פותחו בצבאות העולם וגם בצה"ל מערכות שנועדו לאפשר להבדיל בין אויב לידיד ומערכות המאפשרות למפקדי הכוחות הלוחמים ולפיקוד הבכיר לדעת היכן נמצא כל כוח בכל רגע נתון. בחיל האוויר קיימת מערכת זיהוי עמית-טורף (זע"ט) המאפשרת לטייסים ולכוחות הנ"מ להבחין ולהבדיל בין מטוסי אויב למטוסינו.
ביחידות היבשה של צה"ל הוכנסה לאחרונה לשימוש מערכת יקרה שנקראת צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי), המאפשרת למפקדים, אפילו ברמות הזוטרות, לדעת בדיוק רב היכן נמצאים הכוחות השכנים. ידיעה זו מגבירה מאד את התיאום ומקטינה סכנת ירי שגוי. הבעייה היא שמערכות אלה – שעלותן יקרה מאד - עדיין אינן נמצאות בתפוצה רחבה מספיק בידי יחידות החי"ר. הן נמצאות בשימוש בעיקר ביחידות השריון. יש כבר בעולם מערכות זע"ט זעירות שפותחו עבור חי"ר, אבל הן עדיין לא נמצאות בשימוש רחב בשל עלותן.
בשל התפוצה הטכנולוגית המצומצמת, האמצעים הבדוקים ביותר למניעת ירי שגוי על כוחותינו הם עדיין הזהירות, הספקנות, התיאום, השמירה על טווחי ביטחון ותכנון מראש. לא רק מצד המפקדים אלא גם עד לרמת הלוחם הבודד.
כדאי לשים לב לעוד פן באירועים המצערים שהיו אמש. קשה בשעות אלה להצביע בצורה מובהקת על הטעות – ואולי הייתה זו שרשרת של טעויות – שגרמה לתוצאות הטראגיות. רק דבר אחד ידוע בברור: צוות הטנק שירה את הפגז הקטלני באירוע שבו נפגעו חיילי ומפקדי גולני לא היה מודע במשך פרק זמן ארוך לעובדה כי פגע בכוחותינו. לכן לא דיווח על אירוע חריג. גם אנשי הכוח שנפגע לא העלו בדעתם שנפגעו מאש צה"לית. כתוצאה מכך נטו דרגי הפיקוד בשטח ובמטכ"ל לייחס במשך שעות ארוכות את הפגיעה ללוחמי חמאס. זה גם מה שסיפרו הפצועים שפונו מהשטח. השמועה פשטה במהירות בציבור ועל הנזק שגרם הירי בשוגג עלול היה להתווסף נזק תודעתי. רק הזהירות המופלגת והמקצועיות שהפגינו בכירי פיקוד דרום, דובר צה"ל והצנזורה מנעו מחמאס לרשום לזכותו הישג תעמולתי ומוראלי אדיר. מה שהיה עלול לגרום להארכת הלחימה ואולי אף משפיע על תוצאותיה המדיניות.
