ארכיון הרוק של יורם

יורם בר ז"ל היה עיתונאי מוזיקה מירושלים אשר פרסם את כתבותיו וביקורתיו במקומון "כל העיר". בר היה מוכר בסצינת המוזיקה הירושלמית האלטרנטיבית של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים, וכתב על להקות כמו נושאי המגבעת ו-DXM לפני שהפכו לשמות שגורים במועדוני האינדי. בנוסף, גם כתב רבות על דיסקים והופעות של אמנים מחו"ל.  חיבתו הניכרת לצד הכבד יותר של סקאלת המוזיקה לא מנעה ממנו לכתוב, באופן מצחיק ומלומד, גם על אלבומי פופ ומיינסטרים.

בר הלך לעולמו ממחלת הסרטן בשנת 95' והוא רק בן 29. לפני כמה שנים יצא ספר עב כרס המאגד את כל כתביו של בר במקומון, אך השבוע נפתח אתר אינטרנט לזכרו בשם "רוק בר" ובו אפשר למצוא כ-400 מכתבותיו של בר, כולן מתוך עולמו המוזיקלי העשיר. גם חובבי מוזיקה צעירים וגם נוסטלגיסטים מוזמנים לשוטט באתר, שניתן לראות בו ארכיון המתעד את הרוק המקומי שהיה כאן, תוצרת הארץ או חו"ל.

זהו גם תענוג לכל מי שרוצה להיזכר באמנים הבולטים של הרוק, לפני שהיו ענקים: אהוד בנאי, משינה ("להקת רוק צעירה, מזריקה לרוק הישראלי בעל האופי האימפוטנטי בדרך-כלל את ההורמונים הנחוצים לו כל-כך", איגי וקסמן ("אגרסיבית ומפוצצת בדאווין. תירגעי, איגי. עד שתהיי סוזי עוד יעבור זמן") ועוד.

מתוך האתר, בחרנו טקסט נפלא של בר על הופעה של אביב גפן שנערכה לפני כ-15 שנים. ככה הוא ראה את זה וככה הוא הרגיש.

אביב גפן מתפרק

הופעת הפרישה של אביב גפן באופרה פיצלה את יורם בר לשבעה טיפוסים שונים, ולכולם היה מה להגיד

פורסם ב-19 בנובמבר, 93'.

המתוחכם: מה, בשם אלוהים, אפשר לכתוב על אביב גפן שעוד לא כתבו? ובשאלה נוקבת זו ניפרד לעת עתה. שלום שלום.

הערס: אביהיב ההומו, אביהיב ההומו, אביהיב הבן-זונה.

הרדיקאל האופטימי: רימון-רסס שהושלך על-ידי אחד מחברי להקת סרטן-השד לעבר אביב גפן בתחילת הופעתו באופרה קטע את הקריירה המזהירה של הצעיר המיוסר, שהיה בן עשרים בלבד. סתאאאם.

הרגיש/ה: עכשיו מעונן, ועוד מעט יירד גשם, ואף על-פי שאני לא ממש ילדה בת 12, אביב גפן הצליח להעמיד לי דימעה בקצה העין בהופעה שלו באופרה. אפשר לומר עליו הרבה דברים, אבל מה שבטוח זה שהוא הולך עם מה שהוא מרגיש עד הסוף.

חובב הדם הסימפאטי: אמא שלי ראתה את אביב גפן לפני שבועיים בקרואסונט. "גובה מטר ורבע, יחף ונראה כמו ערפד". ערפדים זה נחמד.

הפרפרית החתולית: יומני היקר, היום שוב רבתי עם אבא ואמא, שלא הרשו לי ללכת להופעה של אביבוש שלי. אז ישבתי כל הערב ובכיתי ורקמתי פרפרים קטנים על הטוסיק של החתול שלי, שנורא בכה גם כן.

העיתונאי המקצועי: ילדות קטנות, ילדות פחות קטנות, ילד עם חולצה של פאנטרה, ילדה עם חולצה של פרל-ג'אם, צופרי אזעקה, צווחות אימים. "צ'חצ'חים, צ'חצ'חים", זועק גפן מהבמה, ומתכוון לאלה שפוצצו את הופעתו הקודמת בעיר. "ערסים, ערסים", עונה לו הקהל בקריאות קצובות. כולם שרים איתו את "אביב ההומו" וגם את כל השירים האחרים. כוס קלקר עם בירה בשבע שקל. סאונד מצוין, ווליום גבוה.