קרב האגרוף בין דמשק לעזה

הצמרת המדינית הישראלית מצפה בדריכות לצלצול הגונג בקרב האיגרוף המתנהל לנגד עיניה בין "הדמשקאי הקשוח" חאלד משעל, החובט ללא רחם בראשו של "העזתי הנכנע" איסמעיל הנייה. אם בסיומו של הקרב יירשם תיקו או ניצחון למשעל, יידע הקבינט המדיני אם ניגשים לשלב "ההרחבה וההעמקה" של המבצע. ניצחון של הנייה יבשר את בוא הסכם ההסדרה המיוחל.

נכון לשעה זו, הפער בין רצונה של ישראל לצאת ממערכת "עופרת יצוקה" כשהיא מרתיעה, עם גלעד שליט, עם שליטה בפילדלפי, ללא החמאס ברצועה ועם שקט לשנים רבות, לבין רצונו של החמאס לצאת בלתי מושפל ועם מעברי גבול פתוחים, גדול ביותר.

מי ששמע את ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, מתבטא בימים האחרונים, יכול היה לחשוב שהטנקים שלו הם שנמצאים בפאתי תל אביב ולא להיפך. נאומו של איסמעיל הנייה שהיה אמור לאותת למשעל שהוא לא קורא נכון את תמונת המצב, מצא את משעל עיקש, קשוח תובעני יותר.

הנייה, כך על פי השיח הלאומי הפלסטיני הפנימי, כבר מבין היטב מה שמשעל טרם הפנים, והוא שהסטיקרים "תנו לצה"ל לנצח" "ולהשיב את ההרתעה" כבר אינם בבחינת סיסמאות ריקות. בשונה ממשעל, הוא חש זאת על בשרו, ומבין שישראל חצתה הפעם את כל הקווים שבעבר היו אדומים. ברצועה אומרים ש"ישראל השתגעה" וכל "החריגות הישראליות" כמו הירי בבית הספר של אונר"א – הם בעיני הנייה ונתיניו מעשים שנעשו בכוונה תחילה כדי להרתיע. וזה אכן מרתיע אותם.

אם תחנוניו של הנייה לא יועילו, ניצחון של משעל עליו לא יותיר בידי ישראל ברירה אלא להגיע ממש עד ל"בשר החי" של התנועה ברצועה, היינו, לראשי התנועה ולבכירי מנגנוניה. מזה חוששים הנייה וא-זהאר ה"מדינייים", ומזה חושש ניזאר עודאללה מ"מועצת השורא". מכך חוששים גם ראשי הזרוע הצבאית, אחמד ג'עברי וכל ה"אבו עוביידה" למיניהם.

הנייה גם יודע שצה"ל מיומן מאוד ומתורגל היטב בלכידת מבוקשים מתבצרים. הוא זוכר את לכידתו של מרואן ברגותי ברמאללה, מי שמוגדר לכל הדעות כמנהיג בכיר. אז מדוע שזה לא יקרה להם? במרבית המקרים שבהם צר צה"ל על מבנה בשטחים, "סיר לחץ" בעגה הצהל"ית, המבוקש נלכד חי או מת. עובדות כאלה מוכרות היטב בעזה.

מהם אם כן התרחישים האפשריים בסוגיה זו? 

לכידת ראשי חמאס עזה וכליאתם בישראל: אני מעריך שהמודיעין הישראלי יודע את מקום מחבואם המדויק ברצועה. לפיכך, הסיוט האמיתי של הנייה, א-זהאר, ג'עברי ואחרים המסתתרים כעת במרתף "המיוחד" שלהם במרכז הרצועה, הוא האפשרות שחייל צה"ל כורז להם ברמקול לצאת ממחבואם כשרק תחתוניהם לגופם וכשידיהם מורמות. התמונות הללו יונצחו רק במצלמת "הפול" של דובר צה"ל. זוהי "בהדלה" (השפלה קשה בערבית) שרק המוות יציל ממנה.

מילוט ראשי החמאס בערבות של צד שלישי: דפוס מוכר ביחסינו עם הפלסטינים. יאסר ערפאת הוברח במלחמת לבנון בספטמבר 1982 בדרך הים מביירות בחסות הצרפתים. באפריל 2002, ראשי הפתח שהתבצרו בכנסיית המולד הוצאו בחסות גורמים אירופאים לבירות מרכזיות ביבשת רק כדי שלא יכלאו בידי ישראל. מספר שנים קודם לכן הוברחו ראשי הפתח שהתבצרו באוניברסיטת אל-נג'אח, חלקם לחו"ל וחלקם לעזה.

מצרים תעשה הכל כדי לסייע לנצורים לא ליפול בשבי הישראלי. במקרה כזה היא לא תהסס להעניק לראשי החמאס מקלט מדיני בארצה. אגב, ב"הפוך על הפוך", אולי בכך תיפתח מצרים את הדרך לחזרתם של ראשי הרשות הפלסטינית בראשותו של אבו מאזן לרצועה? רעיון לא רע.