להתברך בבל"ד

הדמוקרטיה הישראלית צריכה להתברך בנוכחותן של סיעות בל"ד ורע"ם-תע"ל בכנסת, מפני שהן מציבות לה אתגר מרגיז ומרתיח, ומפני שהן מנצלות עד תום את חופש הביטוי, וסילוקן - משמעותו חיסולו. מפני שמנהיגיהן הלא-סימפטיים, הראויים לגנאי על אזלת ידם הפרלמנטרית והקהילתית, משמשים חיץ בינה לבין שלטון-רוב פופוליסטי. וגם, כמו שכתב אלתרמן בזמנים אחרים על ח"כ תופיק טובי, "בבית הנבחרים יושב הנו בזכות מלאה ולא בחסד". מפני שהן, למזלנו הגדול, חוקיות לגמרי.

הדמוקרטיה הישראלית צריכה להשתבח בהפגנות של אזרחים ישראלים, יהודים וערבים, נגד המלחמה בעזה. הן טובות לה מאוד, אם אינן גולשות לאלימות ולהפרת חוק, מפני שהן מעניקות לה מינעד וריבוי קולות, ומפני שהן משמיעות לה אמיתות כואבות לצד טענות שנויות במחלוקת, ומפני שהן מאפשרות לחדד את הוויכוח ולחזק את טיעוני הנגד. וגם מפני שהן מעצימות מסורת יהודית עתיקה של חירות, של ויכוח ללא מורא. 

הדמוקרטיה הישראלית צריכה להתגאות בעיתונאים ובכתבים המביאים קולות ומראות מן ההרג וההרס בעזה. הם הכרחיים לדמוקרטיה מפני שהם אומרים אמת בזמן אמת. מפני שהם מספרים את סיפורו האיום של צד האויב. מפני שהם טורדים את מנוחתו של הרוב היהודי הגדול התומך במלחמת עזה. מפני שעיתונות חופשית, פעילה, שאינה שפחה של רייטינג ולא משרתת קול המון או קול שלטון, היא המותרות ההכרחיים והנפלאים של המועדון הקטן של דמוקרטיות ליברליות בעולם. את מחיר החברות במועדון הזה ישראל חייבת לשלם בכאב, באי-נחת ובלב חפץ.

הדמוקרטיה הישראלית צריכה להתברך בעיתונאי גדעון לוי. קולו צלול ורם, העובדות שהוא מביא קשות ואיומות, והדעות שהוא מביע מעוררות בצדק רוגז גדול וגם ויכוח חד וחריף. לטובת הדמוקרטיה, ולא פחות מזה לטובת השיח הציוני במיטבו, ולטובת האנושיות בצד הזה של הגבול הבוער, אסור שגדעון לוי ייאלם. 

הדמוקרטיה הישראלית צריכה להשתבח בסלימאן א-שאפי, בעמירה הס, ביונית לוי ובעוד עיתונאים שהביאו את אנשי עזה אל תודעת הקורא הישראלי. הם סייעו לרבים מאיתנו להבין את המציאות בדרך מסובכת יותר, פשטנית פחות.

לא מיותר (וחבל שלא מיותר) להוסיף כאן הערה אישית והערה תיאורטית. ראשית, כותבי שורות אלה מתנגדים לרבות מעמדותיהם הפוליטיות של מי שנמנו לעיל.

שנית, חופש הביטוי במדינת ישראל הוא לא תפנוק לעת שלום אלא כוח מגן עמוק וארוך טווח, בשלום כבמלחמה. כל דמוקרטיה מודרנית היא ליברלית, אין הרוב משתיק את המיעוט, וריבוי הדעות והמחלוקת הלא-אלימה הם הדם הבריא הזורם בעורקיה.  

בהעדר דיון וויכוח חופשיים בישראל, בהעדר פרלמנט רב-קולות בישראל, תחדל הדמוקרטיה. ועמה גם מדינת היהודים. ועמן גם צלם האדם.