המפלגות הקטנות: אם לא תספר - לא ניבחר
במפלגת "אחריות" מתלוננים שבישראל לא נותנים צ'אנס, מפלגת הנכים מנסה גימיקים חדשים ובמפלגת "אור" גייסו את שפינוזה. מנהיגי העתיד או סתם תמהונים? מפלגות השוליים יתחרו על כל הזדמנות לחשיפה, בדרך אל המנדטים הנכספים
הם עומדים בראש מפלגה שתתמודד בבחירות הקרובות, ובכל זאת, סביר להניח שרבים מכם מעולם לא שמעו עליהן. כולם מבקשים לשחזר את ההצלחה יוצאת הדופן של הגמלאים בבחירות הקודמות, ומנסים בכל דרך לעורר הד ועניין סביבם, אלא שהם מגלים שזו משימה לא פשוטה. "המצביע הממוצע יעדיף תמיד את הידוען, המוכר", אומרים במפלגות הקטנות.
חשיפת מפלגה קטנה ואלמונית לציבור אינה משימה פשוטה כלל, בייחוד אם היא אינה נשענת על גב כלכלי איתן. וכמו משל הביצה והתרנגולת, קשה לדעת מה משפיע על מה - מפלגה אלמונית לא תזכה לחשיפה בשל היותה אלמונית, הציבור לא יידע עליה, ולכן גם לא יחשוב להצביע לה. היא לא תיבחר לכנסת - ותישאר אלמונית.
יעקב חסדאי, העומד בראש מפלגת "אחריות", סבור כי בתרבות הישראלית, לא נותנים צ'אנס לחדשים. "מעבר לבעיה הכספית המעיקה על מפלגה שאיננה נתמכת על ידי מיליונים, מפלגה שאיננה מוכרת לציבור לא מקבלת צ'אנס מהציבור", הוא אומר. "בתרבות הישראלית, מקובל ללכת עם החזקים והמנצחים - עם הממסד המוכר. החדש נתפס כהימור".
לדברי חסדאי, שמפלגתו דוגלת במהפכה ערכית וחוקתית בישראל, "כשהציבור מצביע לממסד, הוא מרגיש שהוא יחד עם כולם. לצערי, גם בבחירות הללו, גם בשל המלחמה, הממסד הוא המרוויח".
גם זה גימיק: סיבוב בכיסא גלגלים
השבוע ערכה מפלגת "כוח להשפיע", מפלגת הנכים המתמודדת בבחירות, אירוע שמטרתו לפרוץ את התודעה באמצעות גימיק: אנשיה הגיעו לכיכר רבין על כסאות גלגלים, והציעו לעוברים ושבים "סיבוב על הכסא", כדי שיוכלו להתרשם ממצבו של ציבור הנכים בישראל. אך הגימיק לא הצליח לסחוף אחריו את ההמונים.
"אין לנו ברירה אלא להשתמש בקוריוזים וגימיקים", אומר יוחאי דוק, יו"ר המפלגה. "זו הדרך לגרום לאנשים להסתכל עלינו, להכיר אותנו כדי שנוכל באמת להשמיע את קולנו.
לאנשים המוכרים קל הרבה יותר להתמודד. ברור שהשאיפה היתה לחבור למפלגה גדולה ולקבל ייצוג, אבל אף אחד לא קיבל אותנו ולא נותרה לנו ברירה".
ועוד קמפיין שלא מעורר הדים עד כה: בחודש האחרון מעטרת כמעט באופן קבוע את עמוד השער של עיתון "הארץ" מודעה הקוראת להכריז מלחמה בכפייה הדתית. על החתום - מפלגת "אור", שבראשה עומד ירון ידען, חוזר בשאלה, הדוגל בהפרדת דת ומדינה. "אף אחד לא מתרגש ממה שאנחנו מוציאים, אבל אנחנו ממשיכים ומפרסמים בעיתון ובאינטרנט. נמשיך לפמפם את המסר".
מצע מפלגת "אור", הוא - לא פחות ולא יותר - כתביו של הפילוסוף ברוך שפינוזה. "הוא מסביר איך מתנהלת חברה דמוקרטית, תוך הפרדת דת ומדינה - זה הבסיס שלנו", אומר ידען. "הציבור לא מכיר אותנו וקשה לשנות תודעה. עבדנו קשה עד שנכנסנו לבתי הספר. הרי מנהל בית ספר תמיד יעדיף להזמין ח"כ או ידוען על פני אלמוני. את אהוד ברק תמיד יעדיפו על פני, אבל גם ידוען היה פעם אלמוני".
"אי אפשר לתת במה לכל אחד"
ד"ר מינה צמח, מנהלת מכון הסקרים "דחף", סבורה כי חלק גדול בציבור הישראלי כלל לא מכיר את כל המפלגות המתמודדות לכנסת. "לא צריך להיות סוקר בשביל להבין שיש לא מעט מפלגות אלמוניות", היא אומרת. "בסקרים שאנחנו עורכים, אנו שואלים את הנסקרים לגבי מרבית המפלגות - כאלה שהתמודדו בעבר, כאלה שמוכרות ומפורסמות. לנסקרים יש גם אפשרות לומר שהוא מצביע לרשימה אחרת, ואם ישנה כזו, אנחנו רושמים".
ד"ר אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה בר אילן, מסביר: "אי אפשר לתת במה לכל אחד ואחת שרוצים להתמודד בבחירות. מפלגה היא התארגנות של אסופת
אינטרסים, ואם אין מספיק אנשים שהתאספו, כנראה שאין גם צידוק לפרסומה. בגלל שבישראל האפשרות להתמודד בבחירות כל כך קלה, נמשכים למערכת גורמים חסרי סיכוי ותוחלת".
לדבריו, "נכון שלפעמים ישנם אנשים הגונים שנשארים נאמנים לעקרונותיהם ומבקשים את אמון הציבור, אבל מפה ועד להצהיר שמאחורי מפלגות אלמוניות שכאלה מתחבאים מנהיגי העתיד, המרחק רב. לא פעם ההתמודדות גם גובלת בתמהונות, כשמפלגה שמעצם הרשמה לבחירות, זוכה לזמן שידור של 10 דקות ומשדרת תשדירים הזויים לציבור. לפעמים, חלק מהאנשים הללו משקיעים הכול רק לטובת פרסום עצמי".
לפנייה לכתב/ת 
