מאלברשטיין לדיסני

סגל. עף מתזמורת חיל האויר בשל סירובו לנגן טנגו (צילום: צ'רלס בוש)

הקריירה המוזיקלית של מישה סגל החלה עוד בגיל 16, כסקסופוניסט בלהקת ג'אז. בצבא שובץ בתזמורת חיל האוויר, אך סירובו לנגן טנגו גרם לכך שנשלח למלא ג'וב פקידותי, וכתוצאה מכך נטש את הסקסופון לטובת הפסנתר. את הג'וב הראשון שלו הוא זוקף להיכרות עם אלכס, אחיה של חוה אלברשטיין, ממנו שכר חדר באילת.

"חוה פתחה לי את הדלת והיתה הראשונה שביצעה שיר שלי" הוא מספר. המדובר בשיר "מות הפרפר", שאת מילותיו כתב אהוד מנור. למרות שגדל על ג'אז, סגל התחיל להיות מעורב בעולם הפופ המקומי, כשהוא עובד עם כמה מהשמות הגדולים ביותר. לאחר שעבד עם אלברשטיין, שולה חן, השלושרים ואחרים, הוא חבר לאריק איינשטיין, עבורו הלחין מחצית מהאלבום "פוזי", כולל הלהיט "כמה חם" והקטע המהפכני "היה היה". כניסתו של אורי זוהר לתמונה, אשר ביקש מסגל שילחין בחינם את פסקול "שבלול", הביאה לקיצו של שיתוף הפעולה הזה.

"לא הסתובבתי עם אריק איינשטיין והחבר'ה, ולא ניפסתי איתם, כי זה לא עניין אותי. גם יחסי מלחין-סטאר, כפי שהם מוכרים כיום, לא היו קיימים באותה תקופה. אריק היה סטאר ושלום (חנוך) היה סטאר. אני הייתי פחות סטאר כי לא הופעתי, אבל השם שלי הופיע בעיתונים ובטלוויזיה באותה מידה. הלחנתי גם ל"הבימה", לסרטים ולטלוויזיה ושרתי בעצמי. אבל אני מוריד את הכובע לאריק על המלחינים שהוא בחר: אני, שלום, שם טוב לוי, מיקי גבריאלוב וצ'רצ'יל".

ג'אזיסטים ניתקו קשר כששמעו שעבר לדיסקו

הוא המשיך להעשיר את השכלתו המוזיקלית ברחבי העולם ובאופן טבעי לגמרי נחת בניו יורק, כדי לנסות להשתלב בעולם הג'אז. ביום הרביעי לשהייתו בעיר, החליט לקחת את העניינים לידיים והגיע לבניין המשרדים של חברת התקליטים CBS. הוא נכנס למשרדו של תיאו מאסרו, מפיקו של מיילס דיוויס, הניח טייפ עם יצירותיו על השולחן וסירב לעזוב עד שהמפיק יאות להקשיב לו. "הוא החתים אותי על המקום, ויומיים אחרי זה כתבתי עיבודים לתזמורת בת 120 איש של אנדרה קוסטלנץ. בהמשך כתבתי עיבודים גם לבוב ג'יימס, באדי ריץ' ודייב גרוסין. מצאתי את עצמי היכן שהייתי צריך להיות".

ואז, בצעד שהוא מתחרט עליו בדיעבד, הציעו לו להפיק אלבום דיסקו לחברת התקליטים RCA, תוך הבטחה לעשות כסף גדול. "זו ההחלטה הגרועה ביותר שעשיתי בחיי", הוא אומר. "עבדתי עם אנשים שחלמתי עליהם בלילה והמוזיקאים הגדולים בעולם ניגנו את התווים שלי. אבל איש שיווק שכנע אותי לעבוד בדיסקו, בטענה שלא אעשה כסף מהג'אז. וזה היה מטופש. כשאתה עושה משהו לא נכון בעולם הג'אז, גמרת איתם. ובאמת, כששמעו על זה, חתכו איתי כל קשר".

חיזוק רגשי לסרט

סגל הפיק ועיבד מספר אלבומי דיסקו, ובין השאר הפיק להיט לזמר הנשמה המנוח לות'ר ואנדרוס. בהמשך אף שלח ידו בהלחנת ג'ינגלים, עד שהחליט שדי לו בזה ועקר להוליווד כדי להלחין פסקולים.

בשנות ה-80 הוא החל לבנות את הקריירה ההוליוודית שלו ועד מהרה יכול היה לזקוף לזכותו הפקת מספר אלבומים לחברת התקליטים "מוטאון" ולאמנים כמו סמוקי רובינסון ורנדי קרופורד. הוא הלחין גם סרטים וסדרות טלוויזיה בקצב הולך וגובר ודלתות האולפנים הגדולים החלו להיפתח בפניו.

הנשמה הענקית של רביץ

אך אז ניחתה עליו מהלומה שעצרה הכל: אמו חלתה בסרטן ריאה והוא סעד אותה עד לפטירתה ב-2001. כששב להוליווד גילה כי בינתיים, אנשי הקשר שלו בממסד ההוליוודי עזבו, או נעלמו. הוא החליט לקחת פסק זמן ובשנתיים הבאות יצא להופעות פסנתר סולו בכל רחבי ארצות הברית, בבתי חולים ובפני ארגונים שמקדמים מחקר בסרטן. "ההופעות הללו היו הדבר היחיד שיכולתי לעשות באותה תקופה", הוא מסביר, "המוזיקה עזרה גם לאימי".

מאז הוא שב לזירה ההוליוודית ולוח הזמנים שלו דחוס מתמיד. מלבד הלחנת פסי קול, הוא מפתח מופע מוזיקלי (אותה הוא מגדיר כ"פופ אופרה") טלוויזיוני עם זמר האופרה גבי שדה, עובד על אלבום ג'אז חדש עם הסקסופוניסט לו מריני ושוקד על פרויקט גדול, בינלאומי, חדש ומסתורי.

בין לבין, הוא הספיק לעבוד לראשונה עם יהורם גאון על אלבום נוסטלגי כפול. "היה נפלא", הוא אומר, "יהורם היה נורא אמיתי ותהינו איך זה שעד כה לא עבדנו יחד. אבל אז היה החיל של אריק איינשטיין והחיל של יהורם גאון והם לא הצטלבו".

אחרי 40 שנה תוססות בזירת המוזיקה העולמית, לצד גדולי אמני הג'אז והפופ, קשה שלא לתהות מי הותיר עליו את הרושם הגדול ביותר. התשובה, יש לומר, קצת מפתיעה.

"יהודית רביץ", הוא אומר ללא היסוס. "שמעתי אותה בפעם הראשונה אחרי שעזבתי את הארץ עם "לקחת את ידי" ואמרתי לעצמי, וואו, קרה משהו, העולם השתנה! המלודיה היתה של מתי כספי אבל ליהודית יש נשמה ענקית והיא השאירה עלי רושם אדיר.