נמאס לכם מביה"ס? הקימו לכם אחד אחר

נניח שבאחד הבקרים קמתם וחלום בליבכם - להקים בית ספר. הקשר היחידי שלכם כרגע לעולם החינוך הוא הזאטוט שבבית. כמובן שהוא יקר לכם מכל. אתם מסתכלים עליו והלב נחמץ. כיצד, כיצד נפקיר אותו לנפשו במערכת החינוך הציבורית? האם ניתן לו ללמוד בכיתה של 40 ילדים, עם מורים עייפים ושחוקים ממלחמות על שכרם וכבודם, במערכת מקוצצת שעות ותוכן? לאט לאט מתבשלת בליבכם ההחלטה. לא יקום ולא יהיה. בשבילו – רק הכי טוב.

נשמע דמיוני? על פי נתוני משרד החינוך, בשנה האחרונה בלבד הוגשו 15 בקשות לפתיחת בתי ספר על ידי עמותות הורים. מדובר בדרך כלל בבתי ספר בעלי אג'נדה חינוכית מגובשת: בתי ספר דמוקרטיים, אנתרופוסופיים, דו לאומיים או בתי ספר המעוניינים לקדם תחום לימודי מסוים - בתי אומנות, מדעים, טבע וסביבה ועוד.

מוכר שאינו רשמי

גם תחת החינוך הממלכתי פועלים בתי ספר ייחודיים, כולל בתי ספר דמוקרטיים ואנתרופוסופיים. זאת כאשר היוזמה להקמתם היא של הרשות המקומית או כאשר בתי ספר רגילים עוברים הסבה לבית ספר עם תפיסה חינוכית שונה.

בתי ספר שהיוזמה להקמתם היא של עמותות הורים, משתייכים בדרך כלל על פי הגדרות משרד החינוך לאגף "חינוך מוכר שאינו רשמי". משמעות ההגדרה הינה תקצוב חלקי על ידי משרד החינוך (55-75% על פי נתוני משרד החינוך). את היתרה משלמים הלקוחות, כלומר ההורים.

נשמע מסובך? זה אכן כך. ניקח לדוגמא את זרם בתי הספר הדמוקרטיים. בהוד השרון קיים בית ספר דמוקרטי ממלכתי. לעומת זאת, בחדרה בית הספר הדמוקרטי מוגדר כמוכר שאינו רשמי ואם אתם עדיין לא מבולבלים מספיק, בית הספר הדמוקרטי "קהילה" בת"א נלחם כבר כ-4 שנים על מנת להפוך למוכר על ידי משרד החינוך.

מדוע בתי ספר השייכים לאותו זרם חינוכי נמצאים במשרד החינוך במעמד שונה ומדוע זה בכלל חשוב? התשובה היא כמובן כסף. החינוך הוא חינם, בתנאי שבית הספר זכה בהגדרה המתאימה. כיום, קיימים 40 בתי ספר ייחודיים שקיבלו את אישור משרד החינוך, 10 המוגדרים ממלכתיים אך טרם קיבלו את אישור משרד החינוך ו-17 בתי ספר נוספים שהינם תחת הקטגוריה "מוכר שאינו רשמי" (הנתונים אינם כוללים בתי ספר המשתייכים לרשתות ובתי ספר חרדיים).

 לתת לילדים את מה שלנו לא היה. צילום: ויז'ואל/פוטוס

הולכת לאיבוד מבחינה רגשית

היוזמה להקמת בית ספר על ידי הורים הינה בדרך כלל תוצאה של חשש מהמסגרת הציבורית. חשש זה מבוסס על התנסות שלילית או על התדמית הנוכחית של המערכת הממלכתית. ניסיון שלילי כתלמידה לשעבר במערכת החינוך הוא שהניע את יעל ביבר ליזום, להקים ואף לנהל במשך שנתיים את בית הספר הדמוקרטי "קהילה" בת"א: "הייתי ילדה מחוננת, אבל הלימודים לא עניינו אותי כלל. הרגשתי שלא רואים אותי, שאני הולכת לאיבוד מבחינה רגשית. למדתי בתיכון ענק עם 12 כיתות בשכבה, שהתנהל כמו מפעל לכל דבר. (נשמע מוכר?) רק כשהגעתי ל'בצלאל' כאדם בוגר, הבנתי בתדהמה שתהליך הלמידה יכול להיות שונה לחלוטין, מעניין ומהנה".

ישנם הורים המעוניינים לתת לילדיהם את מה שנראה להם כחינוך נכון יותר. תמרי מילנר, פעילה בעמותת הורים שהקימה את המסלול האנתרופוסופי בבית הספר זומר בר"ג: "הייתה לי בבית ילדה בכורה שגדלה ללא מסגרות עד גיל 3 והייתה מאוד קשורה לאמא... חיפשתי מסגרת עוטפת יותר, מהמסגרת הממלכתית".

הקמת המסלול האנתרופוסופי בזומר החלה כאשר קבוצת הורים שילדיהם התחנכו בגנים אנתרופוסופיים החליטה להתארגן על מנת לאפשר לילדיהם המשך חינוך בגישה האנתרופוסופית. "גישת החינוך האנתרופוסופי, הציעה לי מורים המגיעים למקצוע מתוך בחירה של ממש ורואים בו ייעוד, מחנכת איכותית שמלווה את הכיתה 8 שנים ודרך לימוד שקל לי יותר להתחבר אליה".

חזון, אומץ ואנרגיות בלתי נדלות

מה נדרש על מנת להקים בית ספר?

תמרי מילנר: "נדרש חזון, אומץ ללכת אל הלא נודע, אנרגיות בלתי נדלות ולהיות מוכן לזה שהסביבה לא תמיד רואה בעין יפה פעילות זו".

ערן בן דוד, לשעבר יו"ר עמותת ההורים שהקימה את המסלול בזומר מוסיף: "הורים מגיעים להכרה שהם צריכים להיות שותפים לתהליך החינוך של ילדיהם. יאמר לזכות משרד החינוך שהוא שואל את כל השאלות וכשמזהה פוטנציאל, הוא לא עוצר את התהליך".

לא כולם חוו חוויה חיובית במגע עם הרשויות. יעל ביבר מספרת כי תהליך ההקמה לקח כשנה וחצי, אבל היו קשיים רבים במגע עם הרשויות והרגשה של חוסר שיתוף פעולה. "לאחר שעשיתי תחקיר בנושא של הקמת בית ספר דמוקרטי, התחלנו לפרסם את הקמתו המיועדת של בית הספר והזמנו הורים ואנשי צוות להצטרף. התחלנו להיפגש פעם בשבוע, לקרוא ביחד טקסטים שקשורים לנושא ולדון בכל מיני היבטים. כמובן שהיו גם הבדלי עמדות".

לאחר זמן קצר הוגדרה מסגרת מחייבת של תוכנית הכשרה להורים ולאנשי הצוות של 5 שעות שבועיות בתשלום והגדרה זו יצרה לדברי ביבר את הרצינות והמחויבות הנדרשות. כמו כן, הוגדר שאנשי הצוות חייבים לעבור שנת הכשרה בבית ספר דמוקרטי פעיל. לדברי ביבר, שתי ההחלטות הללו תרמו במידה רבה להצלחת התהליך.

"הורים היו מגיעים ושואלים איפה בית הספר ואני הייתי מצביעה על הצוות. הם כמובן התכוונו למקום הפיזי שבעיני היה פחות דחוף. הצוות הינו הפרמטר המשמעותי ביותר וזוהי גם הסיבה לכך שהעמותה שהקמנו כללה מלכתחילה גם הורים וגם אנשי צוות. רצינו שהחיבור לרעיון יהיה עמוק. את המקום הפיזי מצאנו תוך חודש.

"המגע עם הרשויות היה קשה ומתיש. עיריית ת"א לא שיתפה איתנו פעולה בטענה שקיים כבר בית ספר דמוקרטי ביפו. אנחנו ידענו שבבית הספר יש מקום ל-30 תלמידים בכל שנה, בעוד שרשימות ההמתנה הן ל-90, כלומר ההסתברות להתקבל לשם לא גבוהה. במקביל, הגשנו בקשה לאישור של משרד החינוך. את הבקשות יש להגיש במרץ ולצרף חוזה של המקום המיועד. זוהי דרישה לא סבירה. כיצד במרץ ניתן לחתום על חוזה לספטמבר?

"כמו כן, הפיקוח שמשרד החינוך שולח על מנת לבדוק את התוכנית הפדגוגית הינו פיקוח המחזיק בגישה שישנה דרך אחת ללמד. אין פיקוח מיוחד לבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. החל ויכוח לגבי לימוד מקצועות הליבה. לימוד על פי תפיסת משרד החינוך הוא ישיבה של התלמיד בכיסא והעברת החומר בצורה פרונטלית על ידי המורה. לתפיסתנו לימוד הוא תהליך שמתבצע בראשו של התלמיד וישנה יותר מדרך אחת ללמד.

"לצערי, נצרכנו לשירותיו של עו"ד במגעים מול המשרד ורק בשנה השלישית לקיומו לאחר זכייה במשפט, בית הספר קיבל את הרישיון, אך עדיין לא את ההכרה". למרות שבבית הספר למדו בשנה הנוכחית, שהיא השלישית לקיומו, 150 תלמידים, ביבר טוענת שבית הספר עשיר בעשייה חינוכית אך דל מאוד מבחינת תשתיות. שכר הלימוד הגבוה – 18,000 שקלים לשנה, נובע מהצורך לשלם שכ"ד על המבנה, היות והעירייה לא הקצתה מבנה ומפני שכיום בית הספר אינו מקבל תמיכה ממשרד החינוך.

 מורים המגיעים למקצוע מתוך בחירה של ממש ורואים בו ייעוד ולא ברירת מחדל. צילום: ויז'ואל/פוטוס

כך תקימו בית ספר

ראשית, יש לקחת בחשבון שמדובר בתהליך ארוך, כך שאם זה מדגדג לכם בקצה האצבעות, כדאי להתחיל. זה התהליך, צעד אחר צעד:

• התלכדות סביב חזון ודרך חינוך, שיוצרת הזדהות ואמון אצל ההורים שיהוו את הגרעין
  

הראשוני.

• הקמת עמותת הורים.
  

• גיבוש קבוצת הורים מחויבת שתהיה שותפה לתהליך, מתוך הבנה שיש צורך בהשקעת זמן ומאמץ משמעותיים.
  

• חלוקת תפקידים ברמה הבסיסית. בדרך כלל, חלוקת התפקידים היא טבעית על פי הנטיות והידע שכל הורה מביא עימו. הנושאים מתחלקים לנושאים פדגוגיים ולנושאי טיפול מול הרשויות.
  

• גיוס ילדים לכיתת האם הראשונה. בדרך כלל מדובר על בתי ספר הצומחים, כלומר מתחילים, מכיתה א' ובכל שנה בית הספר צומח בכיתה. המינימום הנדרש על ידי משרד החינוך הוא 11 ילדים על מנת להתחיל תהליך. הגיוס נעשה בדרך כלל על ידי ערבי הורים, מפה לאוזן ובשיטת חבר מביא חבר.
  

• פנייה לרשות העירונית בה מעוניינים שבית הספר יוקם בניסיון לעניין אותה ברעיון ולשכנעה לשתף פעולה. אם הרשות משתפת פעולה, התהליך יהיה פשוט יותר.
  

• הגשת בקשה למשרד החינוך, לאגף לחינוך מוכר שאינו רשמי, לצורך קבלת רישיון. לשם כך תצטרכו לעמוד במספר תנאים, כולל הגשת תוכנית פדגוגית, אישור מנהל בטיחות ואישור משרד הבריאות.
  

• גיוס צוות לבית הספר. ביוזמות מסוג זה קורה גם שמצטרפים לצוות החינוכי הורים שהיו שותפים לתהליך ההקמה, נשבו בקסם הרעיון והפכו לחלק מהצוות החינוכי.
  

• איתור מקום פיזי לבית הספר בעזרת הרשות המקומית (אם משתפת פעולה), תוך התלבטות בשאלות כמו האם יהיה בית ספר נפרד או מסלול בבית ספר קיים.
  

• תקצוב הפעילות: היות ומדובר על תקצוב חלקי על ידי משרד החינוך מחד, על מורים שעלות שכרם גבוהה יותר מאשר בחינוך הממלכתי ועל הרצון לאפשר פעילויות שאינן מתאפשרות במסגרות הממלכתיות, נושא התקצוב הוא משמעותי ומשתקף בשכר הלימוד הנגבה מההורים. מדובר על 900 עד 1500 שקלים לחודש.