האם יש לי מקום בבית היהודי?
כיהודיה, ציונית, דתיה ולסבית, אני מרגישה קרע גדל והולך ביני לבין מפלגות הימין שפעם ייצגו אותי. האם נותרה לי עוד אופציה? נעמה סוקולוב כותבת למועמדי ה"בית היהודי"
הוריי נהגו להתגאות בעובדה שמעולם לא שלשלו לקלפי פתק עם האות ב'. מַפֶּדֶל - היו אומרים בבוז גמור - אוסף עסקנים שבעים וחדלי אישים, אין סיכוי שנצביע להם. אינני יודעת לאיזה מפלגות נהגו הוריי להצביע בשנות השישים והשבעים, אבל מאז שעמדתי על דעתי, אי אז בשנות השמונים, הם תמיד הצביעו ימין. וכך, ב-1984 תרמו הוריי את תרומתם הצנועה לכניסתה של מפלגת "מורשה" הקטנטנה לכנסת. ב-1992 היו הוריי בין עשרות אלפי המאוכזבים שהצביעו התחייה ולא עברו את אחוז החסימה. מאז הם קצת יותר נזהרים, ועדיין הם תמיד מצביעים ימין.
מסתבר שיחד עם חלב אמי, ינקתי גם דפוסי הצבעה. על אף שהשיקולים להצביע למפלגה גדולה ברורים ונהירים לי, בכל מערכות הבחירות שבהן הצבעתי עד כה, תמיד כשעמדתי בקלפי הכנסתי למעטפה פתק ימני מובהק. אפילו היתה לי פילוסופיה שלמה סביב דפוס ההצבעה הלא-כל-כך-אפקטיבי שלי. טענתי שהמרכז נקבע על פי השוליים, ולכן צריך שתהיה מפלגת ימין כלשהי, קטנה וקיקיונית כל שתהיה, כך שהליכוד יתייצב במרכז-ימין ולא שמאלה משם.
אולם בשנים האחרונות אני מרגישה קרע גדול והולך ביני לבין מפלגות הימין שפעם ייצגו אותי. מאז שברצף הזהויות - יהודיה, ציונית, דתיה, פמיניסטית ולסבית - השתיים האחרונות החלו לתפוס מקום חשוב יותר בסדר העדיפויות שלי, אני מרגישה פער בלתי ניתן לגישור ביני לבין נציגיי בכנסת. היציאה מהארון שינתה את מערכות היחסים שלי עם הסביבה. עם המשפחה עדיין המצב קשה ועדיין, אבל יש תקווה והרבה מקום לאופטימיות. החברים והקהילה מקבלים אותנו בשמחה, ואם רק אראה את פני בבית הכנסת שבת הזוג שלי חברה בו, אהיה גם אני חלק מהקהילה הדתית בשכונת מגוריי. אבל גם אחרי שאני מרגישה בטוחה עם הזהות הלסבית-דתית-ימנית שלי בתוך עצמי ומול הקהילה, במישור הלאומי נותר קרע עצום.
דווקא חברי מפלגות הימין, אלו שחוו על בשרם את הצורך בדמוקרטיה בעת ההתנתקות, הם אלו שפעלו במרץ לביטול מצעד הגאווה בירושלים, הם אלו שאחראים לכמה האמירות הקשות יותר שנאמרו נגדי בכנסת האחרונה. חברי הכנסת צבי הנדל, ניסן סלומיאנסקי, אלי גבאי, ואריה אלדד - כולם מהסיעה המשותפת האיחוד הלאומי-מפד"ל - חברו יחדיו לחברי הכנסת החרדים כדי לסכל את מצעד הגאווה, כאילו אינם זוכרים איך זה הרגיש שהשלטון אסר על ההפגנה בכפר מימון, או יותר מכך - השתמש בכוחו באופן שנוגד את הדמוקרטיה בעמונה. זבולון אורלב אף הגדיל לעשות, ויצא נגד ביקור של הומואים ולסביות במשכן הכנסת, אפילו לשמוע מה יש לנו לומר אסור לשיטתו.
בדומה לחברותיי לסביות בעלות השקפה מדינית ימנית, נראה שבבחירות האלה אין לי למי להצביע. ההצבעה המסורתית שלי - המפלגה הימנית ביותר בעלת סיכוי לעבור את אחוז החסימה - אינה אופציה בשבילי. באיחוד הלאומי של 2009 חבר גם ברוך מרזל ומפלגתו. האיש שיצא באופן האלים, הבוטה והמכוער ביותר נגד מצעד הגאווה לא יזכה לקול שלי. בשביל לדאוג לרווחתי האישית עלי להצביע מרצ או חד"ש, אבל על אף הידיעה שמפלגות אלה יפעלו למעני בנושאים כמו זוגיות, הורות וזכויות סוציאליות, אינני יכולה לתת את קולי למפלגות שבעת פקודה יצביעו בעד גירוש ועקירה, מפלגות שלמעשה יוצאות נגד האמונות הבסיסיות שלי בזכות העם היהודי על ארצו.
האופציה האחרונה
נשארה לי עוד אופציה אחת לפני שאני בוחרת לא להצביע בכלל - הבית היהודי. במצע של המפלגה כתוב: "התנועה תיאבק על זהותה היהודית של המדינה בכל המישורים: בחינוך, בתרבות, בצביון הממלכתי, במעמד האישי, בחברה ובחקיקה, כמדינה יהודית ודמוקרטית". למה הכוונה במילים אלה? כשאני קוראת את הדברים אני מוצאת את עצמי שם.
בחינוך - "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה". זה החינוך היהודי שאני שואפת אליו.
במעמד האישי - אורח החיים שלי כלסבית ודתייה מעוגן היטב ביהדות שלי. אני מצפה שנציגיי בכנסת יפעלו להסדיר את המעמד האישי שלי גם במוסדות השלטון, בשם העקרון של "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", עקרון שאין יהודי ממנו, וכן עוד כמה עקרונות שקצרה היריעה מלהיכנס אליהם.
בחברה ובחקיקה - ביהדות כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרי נביאים אחרונים,
השפלה והדרה של מיעוטים הם חטא שגרם להמאסת עם ישראל על אלוהיו. העוול החברתי הוא החטא הלאומי האולטימטיבי, כך שזהות יהודית בחברה ובחקיקה משמעה שיוויון מלא למיעוטים - כולל נשים ולהט"בים.
כמדינה יהודית ודמוקרטית - במדינה יהודית ודמוקרטית חייבת להיות מערכת מסודרת של חוקים שאינם מפלים על רקע גזע, דת, מין ונטייה מינית - זו נשמת אפה של הדמוקרטיה.
האם גם המועמדים של הבית היהודי לכנסת קוראים את המצע שלהם כמוני? השאלה מופנית אליכם, כי אם התשובה חיובית, כנראה שיש מקום גם למשפחה לי בבית היהודי, ואולי לראשונה בחיי אשבור את המסורת המשפחתית ואצביע הפעם ב'.
לפנייה לכתב/ת 
