שביט חדש בשמיים
השביט "לולין" שהתגלה ביולי 2007 מגיע לשמי הארץ, ובשבועיים הקרובים תוכלו לצפות בו. הצגה ראשונה: יום ג' ב-23:30. פשוט תרימו משקפת לכיוון מזרח
השביט "לולין" התגלה על ידי סטודנט סיני בשם קוואנז'י-יה, אחראי על סקר שמיים המתבצע באוניברסיטת לולין שבטיוואן, בחודש יולי 2007. לאחר כמה ימים של מעקב אחר הדמות שהופיעה על שדה הצילום התברר שמדובר בשביט חדש והשביט קיבל, לאחר כבוד, את שמה של האוניברסיטה שבה מוצב הטלסקופ. שמו המדעי של השביט הוא C/2007 N3.
השביט אינו מחזורי, כלומר, על פי נתוני המסלול שלו הוא יחלוף ליד השמש במסלול שיוציאו אל מחוץ למערכת השמש. השביט הגיע לקרבה מרבית אל השמש ב-10 בינואר השנה, אלא שאז מרחקו מכדור הארץ היה כ-230 מיליון ק"מ, מרחק השווה ל-1.6 יחידות אסטרונומיות (יחידה אסטרונומית היא המרחק הממוצע שבין כדור הארץ לשמש). ב-24 בפברואר יהיה מרחק השביט מכדור הארץ כ-60 מיליון ק"מ "בלבד" ואז, כאשר גם הירח ייעדר מהשמיים, זה יהיה הזמן הטוב ביותר לצפות בו. כל אותה עת השביט מתרחק מהשמש אך הודות למרחקו הקטן יחסית מכדור הארץ, הוא יהיה בבהירותו המרבית ואפשר יהיה לראותו ככתם חיוור במשקפת שדה.
עד עתה, מי שהתאווה לצפות בשביט היה צריך להשכים קום וגם אז אורו של הירח הפריע לצפייה. החל מהשבוע זורח השביט לפני חצות, הירח מתמעט ומתרחק אט-אט ואילו השביט מתקרב לארץ ומתבהר. כל זה הופך את השבועיים הקרובים לזמן אידיאלי לצפייה בשביט. הסמיכות של תנועת השביט למישור המילקה (מישור ההקפה של כדור הארץ סביב השמש) גם מספקת לנו כמה התקבצויות מעניינות בין השביט לגרמי שמיים חשובים (ראו מפה).
הלילה (17 בפברואר) יחלוף השביט כ-2 מעלות בלבד צפונית לכוכב ספיקה (הכוכב הבהיר בקבוצת בתולה). בלילה שבין ה-23 ל-24 בפברואר, יחלוף השביט 2 מעלות דרומית לכוכב הלכת שבתאי. שני הגופים ייראו יחדיו באותו שדה הראייה במשקפת שדה! ביום זה השביט יהיה בשיא קרבתו לכדור הארץ ובהירותו תהיה המרבית. בלילה שבין ה-27 ל-28 בפברואר יחלוף השביט כחצי מעלה בלבד דרומית לכוכב רגולוס, הכוכב הראשי בקבוצת אריה וב-6 במרס יחלוף השביט כ-2 מעלות מדרום לצביר הכוכבים "האבוס" בקבוצת סרטן.
במשך כל ההתקבצויות האלה אפשר יהיה להבחין בתנועה המהירה של השביט על כיפת השמיים. בגלל קרבתו היחסית לכדור הארץ והמהירות הגבוהה בה הוא נע במסלולו (כמה עשרות ק"מ לשנייה), אפשר יהיה לצפות בשביט בהפרש של כמה עשרות דקות ולראות את שינוי מקומו ביחס לגרמי השמיים, קל יהיה לעשות זאת כאשר הוא חולף סמוך לכוכבים הבהירים שצוינו לעיל. השביט אמור להראות בעין בשיא בהירותו בתנאי שצופים בו ממקום חשוך. גם גודלו הזוויתי של השביט מהווה שיקול. בטלסקופ, בהגדלה גדולה, תראה רק ההילה האופפת את גרעין השביט (את הגרעין עצמו אי אפשר לראות לעולם כיוון שתמיד הוא מוסתר בהילה). לכן, מומלץ לצפות בו במשקפת שדה או בטלסקופ בהגדלה הקטנה ביותר האפשרית. בכלל, שביטים הם גופים בלתי צפויים. כיוון שהם מתבהרים הודות לגזים ואבק שמשתחררים מהקרח, הם עשויים לאכזב, כאשר פני השביט "סתומים" ואינם מאפשרים לגזים ולאבק לפרוץ, או לאכזב לטובה, כפי שקרה בצורה קיצונית, לשביט הולמס שנראה בחודש אוקטובר 2007 שהתבהר פי חצי מיליון מהחזוי.
שביט מקנוט, אחד השביטים הבהירים ביותר שהופיעו במאה השנים האחרונות, כפי שצולם בינואר 2007 על ידי מצפה השמש הסטריאוסקופי של נאס"א
מהם שביטים?
שביטים הם גופים קטנים (קוטרם הוא בדרך כלל כמה קילומטרים בלבד) שמורכבים בעיקר מקרח מים ואבק. השביטים הם הגופים הקדומים ביותר במערכת השמש. בניגוד לכוכבי הלכת שעברו שינויים רבים מעת היווצרותם ועד היום, שביטים מגיעים לראשונה אל תוך מערכת השמש במצב כמעט זהה לזה שבו היו בעת היווצרותם. יש שני מקורות לשביטים: האחד הוא עננת אורט – מעין מעטפת כדורית המקיפה את מערכת השמש ומשתרעת עד למרחק של כשנת אור אחת מהשמש, מרחק הגדול פי כמה עשרות אלפים ממרחקו של כדור הארץ מהשמש. סוג שני של שביטים, שמאופיינים בשביטים גדולים יותר שקוטרם עשוי להגיע ליותר ממאה קילומטר, מקורם בחגורת קויפר – שצורתה מעין אבוב והיא משתרעת ממסלולו של נפטון והלאה. כיום מקובל לראות בכוכב הלכת לשעבר פלוטו את אחד העצמים הגדולים בחגורת קויפר ואנו יודעים על עוד כמה גופים שגודלם דומה לזה של פלוטו (קוטרו של פלוטו כ-2000 ק"מ) המצויים בחגורת קויפר.
כאשר שביטים, המבלים את מרבית זמנם בנעימים במרחבים הקפואים של חגורת קויפר או עננת אורט, מגיעים אל תוך מערכת השמש קרינת השמש מתחילה לחמם אותם. כאשר הקרח על פני השביט מתחמם הוא מתנדף, הגזים והאבק הכלואים בו משתחררים ונזרקים, יחד עם אדי המים, אל מחוץ לשביט (בלחץ האפסי על פני השביט הקרח עובר המראה ממצב מוצק ישירות לפאזה הגזית שלו). בתחילה נוצרת הילה של גזים ואבק המקיפה את גרעין השביט, שקוטרה עשוי להגיע לעשרות אלפי ק"מ ויותר ובמקרים קיצוניים גם למיליון ק"מ ויותר. בגלל ההילה אי אפשר לראות את גרעין השביט המוסתר על ידה והוא נראה ככתם ערפילי. כאשר החומר המצוי בהילה מתנגש בקרינת השמש הוא נדחף מהשביט והלאה וכך נוצר הזנב המרהיב של השביט שמקנה לו את פרסומו. כיוון שהזנב נדחף על ידי קרינת השמש הוא תמיד יהיה במצב שגרעין השביט יהיה בינו לבין השמש.
ישנם שני סוגי זנב: זנב אבק - שכשמו כן הוא, מכיל את האבק שנזרק מהשביט. זנב האבק נהדף מהשביט והלאה על ידי החלקיקים המגיעים מהשמש (רוח השמש) וממשיך להקיף את השמש במסלול דומה לזה של השביט. חלק מהאבק מתפזר לאורך מסלול השביט ואם כדור הארץ חוצה את מסלול השביט, עשוי להראות מטר מטאורים. מסיבות דינמיות, לזנב האבק יש צורה מעוקלת קמעה ולעתים יש כמה זנבות אבק. הסוג השני של זנבות השביט הוא זנב היונים. זנב זה מכיל אטומים שיוננו על ידי קרינת השמש ואף הם נהדפו על ידי רוח השמש מהשביט והלאה. אולם בניגוד לזנב האבק שצורתו מעוקלת קמעה, זנב היונים לכוד על ידי קווי השדה המגנטי של השמש ולכן תמיד ימתח בקו ישר מהשמש, דרך גרעין השביט וזנב היונים.
במקרה של שביט לולין נצפה גם "זנב-מנוגד" (Anti-Tail). זהו זנב הפונה מגרעין השביט לכיוון השמש. שביט לולין מקיף את השמש במסלול שהוא כמעט משיק למישור המילקה. לכן, זנב השביט עשוי להיות מוסתר על ידי השביט עצמו. אולם, בגלל שזנב האבק רחב ודומה למניפה, אנו רואים למעשה רק את מרכז הזנב מוסתר על ידי ההילה ואת שולי המניפה אנו רואים משני עבריה.
מידע נוסף על התצפית בכוכבי הלכת ועל אירועים אסטרונומיים נוספים אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי.
ד"ר יגאל פת-אל, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים ומנהל פורום אסטרונומיה ב- ynet.
לפנייה לכתב/ת 
