השיטה טובה עד שהשמאל מפסיד

עם תום הבחירות גילו כולם את בעיית המשילות בדמוקרטיה הישראלית. בישראל קשה לממשלה הנבחרת להוביל מדיניות ולשלוט, וכמעט שאין ממשלה וכנסת שמצליחות לסיים קדנציה מלאה. יש כאן יותר מדי מפלגות.

בעיה זו זכתה למגוון רחב מאוד של הצעות לפתרון, כמו שינוי רדיקלי של השיטה כולה כפי שהציע אביגדור ליברמן, או כמו השינוי בשיטה הקיימת של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

אך בישראל אין כלל בעיית משילות. מייחסים לנפוליאון את האמירה שהוא אינו פוחד מקצין מוצלח עצלן, אלא דווקא מקצין גרוע חרוץ. חשוב מאד לזכור אמירה זו כשבאים לדון בשינוי שיטת הממשל.

לממשלה בישראל כוח רב מאוד, לעיתים אפילו מופרז. הביטוי המובהק והנורא ביותר הוא כמובן גירושם של 8,000 אזרחים תמימים שהתגוררו בגוש קטיף על ידי ממשלת שרון, שתיפקד כאן כקצין גרוע אבל מאוד חרוץ והצליח במשימתו. מהלך זה התבצע בכוח רב, ללא שום מגבלה מצד הכנסת או בית המשפט העליון.

גם מבט במעשיה של הממשלה היוצאת מבהיר זאת. הממשלה הזו נשענה על רוב מוצק יחסית ועשתה כמעט ככל העולה על רוחה. היא יזמה שתי מלחמות עקובות מדם, קיימה משא ומתן עקיף לשלום עם סוריה ומשא ומתן ישיר עם הפלסטינים, החלה בביצוע רפורמות במעמד בית המשפט העליון וכמובן ניהלה באופן שוטף את כל ענייני המדינה.

הבכי והנהי על זמן כהונתן הקצר של ממשלות בישראל הינו מופרז. ממשלת אולמרט לא התפרקה על רקע בעיות קואליציוניות, אלא בגין פרשיות פלילים. הרוב המוחלט של ממשלות ישראל השונות הצליח לשרוד למעלה משלוש שנים. אכן, המחוקק קבע בחירות פעם בארבע שנים אולם אין במספר זה שום קדושה. לא מדובר חלילה באיטליה בה לפחות כל שנתיים יש בחירות, למרות השינויים הרבים מאד שנעשו שם בשיטת הבחירות.

שלוש שנים בפוליטיקה הישראלית הן שנות נצח ביחס לנושאים הבוערים העומדים על הפרק במדינה. אופיין של הבעיות איתן מתמודדת ההנהגה בישראל הוא מהקשים בעולם, ולכן חשוב מאוד שההחלטות יתקבלו בהסכמה של מספר מפלגות, ולא חלילה בהחלטה של איש אחד כנהוג במשטר נשיאותי.

מאמצי הישרדות של כל ממשלה, הם חלק מהבקרות והאיזונים ההכרחיים במשטר דמוקרטי, כאשר גם הם לעיתים לא מספיק יעילים נוכח ממשלה נחושה וחזקה מדי.

למרות ההסכמה הרחבה בציבור כי חברי הכנסת מונעים מתאוות שלטון ושימור כיסאם – ממשלות נפלו ובחירות התקיימו על רקע אידיאולוגי מובהק. ממשלת ברק נפלה כאשר הוא החליט לעשות שלום בקמפ דיוויד בכל מחיר. ממשלת גולדה נפלה על רקע מלחמת יום כיפור וממשלת רבין הראשונה על רקע השבת.

הדמוקרטיה בישראל מלאה בתככים ומזימות אישיות כבכל מערכת פוליטית בעולם, אולם בנושאים המהותיים בהם עוסקות המפלגות ועליהם קמות ונופלות ממשלות, המניעים האידיאולוגיים מהווים מרכיב מרכזי.

כאשר ראש ממשלה מחליט להתעלם מקווים אדומים אידיאולוגיים של בני בריתו הקואליציוניים הוא עלול לאבד את כיסאו, וטוב שכך.

לפיכך, קשה להשתחרר מהתחושה ש"בעיית המשילות" כביכול, הינה לא יותר ממילת קוד פנימית של מחנה השמאל שהפסיד, ולכן הוא חוזר ומלין ששוב גנבו לו את המדינה. ממשלת רבין העבירה את הסכמי קהיר, כחלק מהסכמי אוסלו, על חודו של קול – קולו של המיצובישי של גולדפרב, ולא חשה כל בעיית משילות. אך כשהרוב היהודי-מסורתי עוצר את ריצת האמוק של המיעוט הנאור לעשות שלום בכל מחיר, עולה שוב בעיית המשילות.

לכן לאולמרט הייתה כביכול בעיית משילות בכך שלא הצליח לממש את גירושם של 80,000 יהודים מביתם ביהודה ושומרון במסגרת תוכנית ההתכנסות. על אותו רקע לנתניהו תהיה בעיית משילות אם יעז להקים ממשלת ימין שלא תחזור למו"מ העקר עם הפלסטינים.

אותה בעיית משילות יכולה להיפתר בקלות יחסית, אם ראש הממשלה הנבחר יחליט לעסוק דווקא בנושאים שאינם נתונים במחלוקת קוטבית, ויקדיש את רוב מרצו לנושאי כלכלה וחברה במקום להסכמי שלום ולנסיגות. עיסוק בנושאים אלו יקהה את המחלוקות האידיאולוגיות הגורמות לנפילת ממשלות, ויאפשר לו לשלוט לאורך זמן. אם נתניהו היה נוהג כך בשנת 98' ולא חותם על הסכם וואי (שממילא לא כיבד אותו בסופו של דבר) - ממשלתו הייתה יכולה לסיים ארבע שנות כהונה כמעט ללא בעיות.