אלוהים נמצא במועצת השבט

זה לא יהיה מוגזם להגיד, שמצפייה בפרק הראשון בעונה ה-18 של "הישרדות", יצאתי בנאדם מאמין. זה לא שקודם הייתי אפיקורסית, חס וחלילה, אבל שם, בברזיל, הרגשתי איך האמונה שלי מתחזקת. איך כוח עליון כביר ונשגב ממני מושך בציצית השיער שלי ומושה אותי מהסחי והזוהמה, מחד המימדיות, השטחיות, מהחילוניות הריקנית. בפרק הראשון של "הישרדות - טוקנטינז", ראיתי את אלוהים, וקוראים לו ג'ף פרובסט.

שבט "טימבירה". ב"הישרדות" ישנים תמיד עם עין אחת פקוחה

לא שמשהו מזה חדש לאוהדים הוותיקים של "הישרדות". לא במקרה שרדה סדרת הריאליטי המצליחה בעולם את הצפת השוק בזבל ריאליסטי, ואת הפניית העורף של הצופים שהזמינו, לעסו, בלעו ואז הקיאו תוכניות ריאליטי נחותות ברמה כזו או אחרת ב"אכול כפי יכולתך" ששלט בשוק הטלוויזיה העולמית כמה שנים.

"הישרדות" כמעט תמיד הצליחה להתמקם צעד אחד קדימה מהצופים ומהמתמודדים שהגיעו לתוכנית, וכשזה לא קרה היא מהר מאוד התעשתה ונעמדה על הרגליים. כמעט בכל עונה הכניסה ההפקה אלמנטים חדשים שערבלו את המשחק, הפתיעה את המתמודדים ואילצה אותם לבחון מחדש את האסטרטגיות שלהם.

אי הגלות, חילופי מתמודדים בין השבטים ופסל החסינות המוחבא הם חלק מהם. תוסיפו לאלה סטים שהולכים ונעשים קשוחים יותר מבחינה פיזית, ותקבלו סדרה שבדומה למה שהיא מצפה מהמתמודדים שלה, ישנה תמיד עם עין אחת פקוחה.

ניסויי תערובת

העונה ה-18 (ברזיל), עולה בארצות הברית קצת אחרי ששודר בארץ הפרק האחרון בעונה ה-17 (גאבון), שבגדול נחשבת לעונה פחות מוצלחת, למרות שהיו בה כמה מהלכים לא רעים. זכה בה מורה לפיזיקה בן 57 שכמעט ולא שיחק משחק חברתי, והאסטרטגיה היחידה שלו נשענה על שני (!) פסלי חסינות מזוייפים שייצר במהלך העונה, שלפחות אחד מהם הציל את העכוז שלו, תוך הקרבת עכוזו של בן ברית שלו.

שבט "ג'לפאו". פייט פסיכולוגי מהפרק הראשון

לגמר הגיעה תערובת מוזרה של דוגמנית אחת ש"שיחקה כדי להפסיד", כמו שהגדיר את זה משתתף אחר, אישה אחת כמעט חסרת משמעות במשחק, שבין היתר פשוט "גנבה" מקום בגמר כי הצליחה לקחת את משימת החסינות האחרונה, ובוב, הזוכה, שכל חברי השבט שלו פשוט נופו אחד אחרי השני, עברו מספסל מועצת השבט לספסל המושבעים, וגם העניקו לו את הניצחון.

נוסף לכל אלה נאלצה "הישרדות - גאבון" להתמודד עם הצל של אחותה הגדולה והמוצלחת, "הישרדות 16 - מיקרונזיה" (מעריצים נגד פייבוריטים), שנחשבת בעיני לא מעט גרופיז כעונה הטובה ביותר בתולדות הסדרה.

המבוגרת, הסטריאוטיפ והספויילר

שני המתמודדים, אוקיי, מתמודדות - נבחרות כמעט פה אחד על ידי השבטים שלהן. הן לא מודחות, אבל המרְאָה שמעמיד פרובסט מול המתמודדים היא חסרת רחמים. אתם צפויים, קלים לתמרון, נופלים בקלות לקלישאות ושיפוט שטחי.

סנדי, המבוגרת שבחבורה. מרְאָה מול החברה האמריקאית

שתי המתמודדות מגיעות כל אחת למחנה שלה לפני שאר השבט. שתיהן מסומנות, ואז מוצב בפניהן הפיתוי הנצחי של "הישרדות": להיות שחקן חברתי שפועל לטובת השבט, או לדאוג לתחת של עצמו. כל פיתוי כזה טומן בחובו יתרון ומלכודת, ממש כמו (כמה מפתיע) בחיים עצמם.

שתי המתמודדות נזרקו לסוג של קיצוניות רגשית - השבט שלהן דחה אותן, אפילו בלי להכיר אותן, וכל אחת הביאה את השקפת העולם שלה למשחק. האם הן אכלו את התפוח או העדיפו לעמוד בפיתוי ולהישאר בגן עדן? ככה או ככה, הצופים קיבלו תצוגה מוחצת של החטא ועונשו.

"הישרדות - טוקנטינז". אף פעם לא מאוחר מדי להצטרף

מכאן והלאה הכל פתוח. גם בעונה הזאת הליהוק מגוון כמו שרק אמריקה יכולה להציע - יהודי ניו יורקי, כמה דרומיים, דוגמנית או שתיים, אפרו-אמריקנים, אשה מבוגרת, בחור מאוד צעיר (הצעיר בתולדות המשחק) ומישהו שמגדיר את עצמו כהרפתקן מתקופת הרנסנס. מה יקרה הלאה? באמת אי אפשר לנחש.

אלוהים הרכיב את הסט ועשה כמיטב יכולתו מבחינת הליהוק, כולל מבחני IQ, אבל אתם יודעים איך זה. לפעמים גם חווה כורתת ברית עם הנחש ויחד הם עושים לאדם בליינדסייד, אבל זה רק כי הוא נאיבי, נשמה טובה, לא בגלל שהוא חלילה "לא ראוי". אז גם אם לא ראיתם את גרסת המקור מעולם, אף פעם לא מאוחר מדי להצטרף. התחושה, כמו כמעט בכל עונה, מוכרת ומרגשת בו זמנית, ממש כמו לחזור לגן עדן.

בור לגויים

ואיך אפשר בלי הזיקה הישראלית, למרות שהפעם אור לגויים כבר לא נהיה. השוק המקומי קטן על הפקה יקרה כמו "הישרדות", ורצה הגורל והערוץ שקנה את הפורמט הוא גם זה שכל רגע עלול להחזיר ציוד. מה לעשות שבדיון על היחסים בין גרסת המקור לגרסה הישראלית, הכסף הוא זה שמדבר.

"הישרדות" הישראלית. מתי נראה פרק של 45 דקות עם הדחה בסופו?

אם היה כסף, לא היו מורחים פה הדחה בתדירות של שניים ולפעמים שלושה פרקים, לא היו דוחפים וידויים משעממים בכל פעם שצריך להרוויח עוד כמה דקות, אתם יודעים, החשודים הרגילים במסדר שפיכת המררה על הדרך בה ערוץ 10 מאוורר את הפורמט עד שהוא הופך לערימה של חורים.

ההבדל המשמעותי הנוסף, שהוא דווקא לא תלוי פפלינוס, היא העובדה המצערת שגיא זוארץ כבר לא יקום בבוקר ג'ף פרובסט. המנחה של "הישרדות" שגם הפך להיות מאוד מעורב בהפקה, ובצדק. ההבדל בין ג'ף לזוארץ הוא כנראה גם הסוד שההפקה בארץ טרם הפנימה.

לצד המשחק האסטרטגי והפיזי קיים הפן האנושי המרתק של הסדרה, וכל מי שדומע בכל פעם שבני המשפחה קופצים לביקור על הסט יודע למה אני מתכוונת. את הרגעים האלה קובע טיב החומר האנושי, וחומר גלם אנושי קיים בכל מקום, ובאותו המחיר. צריך רק לדעת לבחור.

פרובסט עצמו אמר פעם בראיון, כבר אחרי העונה הרביעית, שהמתחרים אמנם לומדים את האסטרטגיות אבל כשמגיע קונפליקט נחשף האופי האמיתי שלהם, ואנשים עושים את אותן טעויות שוב ושוב, כי מה לעשות, אנשים מתפקדים על עוד כמה דברים חוץ מהגיון צרוף.

הפוטנציאל לרגעים כאלה קיים בכל מקום שתשימו בו אנשים, כן, אפילו ישראלים. הבעיה מתחילה כשקוברים אותו תחת חומרי רצפת-חדר עריכה. קשה לי להאמין שאני אזכה לראות את היום בו פרק "הישרדות" ישראלית יארך 45 דקות ותהיה בו גם הדחה בסוף, אבל מצד שני אף אחד גם לא חשב שבשבקין ילך הביתה.