העיתונאי דן סממה נפטר הלילה (שבת) בביתו שבתל-אביב, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בן 60 היה במותו. הוא ייטמן מחר בקיבוץ עינת. הותיר אחריו שלוש בנות, שני נכדים ושתי אחיות.
סממה, יליד טוניס ובן לכתב העיתון הצרפתי "לה מונד" אנדריי סממה, עלה לארץ בגיל 10 והחל לעבור בטלוויזיה הישראלית שלוש שנים בלבד לאחר הקמתה. בין התפקידים שמילא ברשות השידור: כתב לענייני משפט, כתב משטרה, כתב בכנסת וכתב צבאי - תפקיד אותו מילא בזמן מלחמת לבנון הראשונה. בשנים שלאחר מכן שימש גם כעורך "יומן השבוע" ועורך "מבט" - מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון.
בין משימותיו האחרונות בשירות הערוץ הראשון היתה שליחותו לעיראק ב-2003, אז נעצר במקום על ידי הצבא האמריקני בחשד לריגול וגורש בחזרה לישראל. ב-2007 פרש מעבודתו ברשות השידור.
סממה. "אי אפשר היה לקנות אותו" (צילום: ערוץ 1 - רשות השידור)
מגיש "מבט" לשעבר, חיים יבין, שעבד במשך יותר מ-30 שנה לצדו, אמר הבוקר ל-ynet: "אבד לי חבר מאוד קרוב ומאוד יקר. בנוסף להיותי מנהל שלו בתחילת הדרך, הייתי גם חבר מאוד קרוב שלו. הוא היה איש נדיב בלבו, ישר, הגון, נאמן וחרוץ, אוהב ישראל, בן למשפחה ירושלמית נהדרת. לצערי דני סבל רבות בחייו, מכל מיני מחלות. הכרתי אותו כשהוא התחיל את עבודתו אצלנו, כאשר אני הייתי מנהל החדשות. במהלך הזמן הוא עבר בין תפקידים שונים, אך הסקופ הגדול שלו היה במלחמת לבנון הראשונה.
"דני הסתובב בלבנון וגילה חבורה של חיילים באחד הפרברים של ביירות יושבים על מרפסת ושרים: 'רד אלינו אווירון, קח אותנו ללבנון, נילחם בשביל שרון ונחזור בתוך ארון'.
אלה כמובן כמה שורות שנכנסו לפולקלור שלנו, ובעקבות הגילוי הזה אריאל שרון ודובר צה"ל החרימו אותו לתקופה מסוימת, אך הוא חזר ושימש ככתב צבאי.
"בהמשך הוא יצא לשליחות באירופה מטעם קרן היסוד, תפקיד שהוא הצטיין בו. דני כמובן דיבר צרפתית שוטפת שהיתה שפת אמו. הם רצו מאוד שהוא ימשיך בתפקידו, אך הוא חזר לרשות השידור והתמנה לעורך 'יומן השבוע', לאחר מכן עורך 'מבט'. מה שאפיין את עבודתו היה חוסר פשרות ויושר עיתונאי שאתה לא מוצא היום".
"אי אפשר היה לקנות אותו, הוא אמר את האמת בפנים", הוסיף יבין. "הוא הרגיז את הסובבים אותו לא פעם, אבל לא זז מדעתו, וגם אם טעה לא חשש להודות בטעותו. היה בו משהו מאוד נאיבי. אני כואב מאוד את מותו, פשוט חבל".
