אל תגיד בורקס

יתכן מאוד שהקולנוע הישראלי של שנות ה-60 וה-70 היה הרבה פחות מקצועי מזה הנוכחי, אבל הזלזול בהיסטוריה של תעשיית הסרטים המקומית מרתיח את השחקן גבי עמרני. בראיון לפרויקט "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי", עמרני מספר על כך שלצד ההתפעלות מההתקדמות המדהימה של ענף הקולנוע בישראל, הוא חש גם סלידה מהביטוי "סרטי בורקס", ומסביר מדוע חשוב להעריך את האנשים שהניחו את היסודות לתעשייה שפורחת כאן כיום, גם אם לא תמיד ידעו בדיוק איך לעשות את הדברים על הצד המקצועי הטוב ביותר.

אבל גם עם הצמיחה והפריחה של התעשייה, עמרני עדיין מזהה כאן בעיות. "יש לנו תסריטים יותר טובים, יש מצלמות יותר טובות וצלמים יותר טובים, יש במאים יותר טובים. אבל עדיין אנחנו קורצים איפשהו למישהו אחר. אנחנו עדיין פוחדים לעסוק במה שיש לנו פה", הוא טוען, ומספר על ההבדלים המהותיים בין העבודה הקולנועית של אז לזו של התקופה הנוכחית.

גבי עמרני נולד בתל-אביב ב-1934. במהלך שירותו הצבאי היה חבר בלהקת הנח"ל ומאוחר יותר שימש כסולן להקת "בצל ירוק" המיתולוגית. את לימודי המשחק שלו השלים עמרני בארצות הברית, ועם שובו ארצה השתלב בתעשיית התיאטרון לצד תפקידים רבים בטלוויזיה ובקולנוע - בין היתר בסרטים "תעלת בלאומילך", "השוטר אזולאי" ו"משפחת צנעני".

• הקטע לקוח מתוך הראיון עם גבי עמרני לפרויקט "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" של מרט פרחומובסקי ואביטל בקרמן, בתמיכת מפעל הפיס, קרן הקולנוע הישראלי, סינמטק ירושלים וסינמטק תל-אביב.
  

• לקטעים נוספים ממאגר העדויות