מניפולציית שליט
התקשורת משרתת את מאבקה של משפחת שליט אבל לא את האינטרס הציבורי. כשהיא מעדיפה לרגש ונמנעת מלהביא מידע, היא מועלת בתפקידה
אי אפשר שלא להתפעל מאביבה ונועם שליט. המשפחה המאופקת שלא בקלות פתחה בקמפיין האגרסיבי לשחרור בנה השבוי. הקושי ניכר על פניהם, בחיתוך דיבורם ובאמירות אגביות שקולטים פה ושם המיקרופונים. לא היה להם פשוט להתחיל במסע אגרסיבי נגד ראש הממשלה ולשתף את כל עם ישראל בתחושות. בכל פעם שצופים בהם ושומעים אותם אי אפשר שלא להעריך את בני המשפחה האצילה הזו.
למזלם הרב, העיתונות הישראלית חיכתה לשלב הנוכחי במאבק והסתערה עליו כמוצאת שלל רב. התקשורת בישראל כבר החליטה: יש לשחרר את גלעד, ובכל מחיר. ויפה שעה אחת קודם. היא התמסרה לקמפיין המשפחה, תוך שהיא מעדיפה לשכוח שהסיפור יותר מורכב ופחות פשטני מכפי שהיא רוצה להציגו.
לזכותה של העיתונות אפשר לומר שהיא עקבית. גם במסע להשבת גופות חללי צה"ל רגב וגולדווסר ז"ל, לא עמדה התקשורת מנגד. היא לחצה על ראש הממשלה והשרים עד שהעיסקה יצאה לפועל. היא מיאנה להבליט את העובדה שהיתה ידועה לה זה זמן: שמדובר בגופות, ולא בחיילים חיים. אמנם פה ושם הופיעו דיווחים על כך, אבל הם נשטפו בזרם האדיר ששטף את הארץ. לא היה בכוחם למנוע את ההפתעה הלאומית שהתחוללה כשנחשפו שני הארונות השחורים. בחודשים שקדמו לעסקה, ידעה התקשורת את האמת. ידעה, ושתקה. הרי ברי לכל, שלו רק ידובר על חללים, יקטן הסיפור. למותר לציין שפרסום מלא של העובדות עשוי היה לשנות את תוצאות העסקה ההיא.
כמו אז כך עתה. עיניו של גלעד ניבטות בכותרת ראשית של העיתון וכותרות אחרות זועקות: "הורי קורבנות הטרור קוראים: לשחרר את גלעד". אבל התקשורת מועלת בתפקידה כשהיא מציגה רק צד אחד של הסיפור הכואב – את הצד של משפחת שליט. היא משתתפת ברצון בלחץ על בלוטות הדמע של כולנו.
תמונותיו של גלעד כשהיה ילד, הבלטת דבריהן של תמי ויובל ארד, כמו גם של קרנית גולדווסר מעצימה ומבליטה את הדרמה, וגם את הרייטינג. מתנגדי העסקה זוכים לאיזכורים שוליים ביחס לפסטיבל התקשורתי והשידורים החיים ממאהל משפחת שליט. מה הפלא שלאוהל מיהרו פוליטיקאים פופוליסטיים וחפצי תהילה בת דקה? ברייטינג הם דווקא מבינים.
את הקורבנות שכחו, והמאהל הנגדי, של מתנגדי העסקה קופל תוך 24 שעות. גם דיווחים על משמעויות העסקה לא פשוט למצוא. לא רק בשאלות מה יכולים לעשות המחבלים לאחר שישוחררו, אלא גם על דיון רחב יותר: איזו השפעה תהיה לעסקה הזו על פעולות צה"ל בעתיד, על תורת הלחימה והמאמץ שלא ליפול בשבי אלא להקריב את החיים, ועד סוגיית לכידת מחבלים חיים על מנת להעמידם למשפט בישראל, בידיעה שפסק הדין הוא זמני, עד לחטיפה הבאה .
התקשורת בחרה לשרת את משפחת שליט ולא את האינטרס הציבורי. אך עיתונות טובה נבחנת בשעות הקשות, ולא בימים קלים. היא נבחנת ביכולתה לעורר דיון, להתריס, לעורר ויכוח וליצור ספקות סדקים בדעת קהל מונוליטית. כך בשעות מלחמה, כך בשעות שלום. לעיתונות תפקיד מכריע בחברה דמוקרטית. אין תפקידה לרגש.
באווירה התקשורתית היום, מקבל החלטות שיעז לצאת נגד הזרם מסתכן באובדן פופולריות לזמן רב. כבר בפיגוע הראשון של אחד המשוחררים, יהיו מי שיגלגלו עיניים לשמים ויאמרו: אנחנו הרי התרענו.
זכותה של התקשורת ללחוץ על מקבלי ההכרעות להחליט. זכותה להביא סיפורים אנושיים. אבל חובתה להביא לידיעת הציבור את הצדדים המורכבים של הסיפור, ולא להסתפק בצד אחד שלו.
זה לא סיקור, זהו קמפיין.
אפשר להיות בעד העסקה או להתנגד לה בתוקף, אבל תקשורת שנמנעת מלהביא מידע ומעדיפה לרגש היא פופוליסטית, שטחית, ובעיקר מועלת בתפקידה.
ירון דקל, הפרשן הפוליטי של ערוץ 1, מגיש "הכל דיבורים" בקול ישראל
לפנייה לכתב/ת 
