אללה אוהב חיות - המאמר המלא

• לקריאת תקציר המאמר
• למאמרים ומחקרים נוספים ב"חיות וחברה "
  

מבוא

היחס לחיות בתרבויות השונות קשור בראש ובראשונה לתפישות הבסיסיות לגבי הדומה והשונה בין בני-אדם לבעלי-חיים, ובשאלה הנגזרת מכך, לגבי ההקשר או התחום שבו חלים כללי המוסר המקובלים בתרבות זו או אחרת ביחס לבני-האדם. סוגיות אלה זכו להתייחסויות שונות בתרבויות שונות, בהתאם לתפישה המקובלת בהן ביחס לטבע החיות, ובמיוחד באשר למשותף ו/או השונה בינן לבין בני-האדם. לכל אלה מלווה, כמובן, משמעות מעשית הקשורה לקוד ההתנהגות המקובל או הנחשב לראוי בהתייחסות לבעלי-חיים, בכל זירות הפעולה האפשרויות.

במקרים רבים, הגישות השונות המאפיינות שאלות אלה קשורות במסורות דתיות. בעולם האסלאם, יש לדת ולאנשי הדת משקל רב בקביעה של מה ראוי או בלתי ראוי מבחינה מוסרית. במאמר זה לא ניתן לפרוס את הדיון העשיר שהתפתח בסוגיות אלה בעולם האסלאם מאז ראשיתו. במוקד הדיון יעמדו שאלות המצביעות על לבטים של מוסלמים החיים היום בחלקים שונים בעולם, נוכח תופעות או צרכים העולים מן הקשר בין בני-אדם לחיות בנסיבות שונות, וההדרכה הניתנת על ידי חכמי דת בסוגיות אלה.

בדומה ליהדות, גם באסלאם אין סמכות דתית מרכזית הקובעת הלכות. ההלכה הדתית מתפתחת באסכולות שונות של חכמי דת, המפרשים מחדש את המורשת האסלאמית, לאור האתגרים השונים שבפניהם ניצבים המוסלמים, חדשות לבקרים. בקרב האסכולות הללו נשמרת דבקות ביחס למה שנחשב למורשת האסלאמית "הצרופה", כגון האסכולה החנבלית, הזוכה היום לתמיכה פוליטית של המשטר הסעודי. קיימות גם אסכולות אחרות, הפתוחות יותר לחידושים.

המאמר מציג היבטים שונים של היחס לבעלי-חיים בתרבות האסלאם כפי שהם באים לידי ביטוי באתר האינטרנט הפופולארי בשפה הערבית, Islamonline.net, הפועל בנסיכות הנפט קטאר מאז הקמתו בשנת 1997. עורכי האתר מתיימרים להשיב על כל סוגיה המציקה למאמין המוסלמי, באמצעות מתן תשובות הלכתיות על ידי שורה של פוסקי הלכה ידועי שם (מופתים), המשיבים לקהל הפונים.

לא מעט מן השאלות המופנות לפוסקי ההלכה נוגעות ליחס לבעלי-חיים, ומשקפות דילמות מוסריות בתרבות האסלאמית של ימינו. מן השאלות והתשובות ניתן ללמוד על היחס לבעלי-חיים באסלאם בימינו, ועל אופן התמודדותם של המוסלמים עם נושא זה במכלול הרחב של החיים המודרניים. האתר מייצג בעיקר את הזרם הסוני, שכל המופתים הפועלים בו משתייכים אליו.

באתר האמור קיים 'בנק הפתוות', שהוא מעין מאגר של פסקי הלכה חשובים שעורכי האתר ראו לנכון לקבץ ולשמור. טווח הזמן של השאלות והתשובות שנבדקו לצורך המאמר נע בין השנים 1999 ועד היום (פברואר 2007). במקרים של שאלות חוזרות, העורכים מפנים לתשובות מפורטות יותר שכבר ניתנו בעבר.  

ברוב פסקי ההלכה שבאתר נמצא התייחסות מקפת לסוגיה הנדונה, כשהבסיס למתן הפתווא הוא הלכתי, תוך ציטוט מסורות מפי הנביא (חדית') ופסוקים מן הקוראן. מספר הפתוות הנוגעות לעניין החיות באתר קרוב ל- 500 מתוך יותר מ-12,000 פתוות במאגר כולו – כמות המאפשרת קבלת תמונה רחבה על הנושא. הגולשים באתר יכולים למצוא את מבוקשם לפי מילות מפתח. 

ניתן לחלק את מגוון הנושאים הנדונים בפסקי-הלכה הקשורים לחיות לשלוש קטגוריות עיקריות, אם כי במקרים לא מעטים קשה לתחום פסק הלכה בקטגוריה אחת בלבד:

לא ניתן לפרוס במסגרת זאת את מכלול השאלות הנוגעות לבעלי-חיים ואת התשובות הרלבנטיות של מורי ההלכה. בין הסוגיות המגוונות הנדונות באתר, שחלקן יידונו בהמשך, ניתן למנות, למשל, את השאלות הבאות:

1. מהו גורל החיות בעולם הבא והאם יש חיות בגן עדן? 
2. צער בעלי-חיים באסלאם.
3. מה הדין לגבי מלחמות שוורים? והאם מותר לאכול את בשרו של שור שמת במלחמה כזו? 
4. מה הדין לגבי הריגת חתולים המהווים מטרד ומסבים נזקים לבני אדם?
5. מהו אופן הטיפול ההולם בעופות החולות ב'שפעת העופות' ?
6. מה הדין לגבי כליאת ציפורים בכלובים, לצורכי מסחר, תחרויות, או שעשוע?
7. האם מותר להשתמש בחומר הרדמה לפני השחיטה?
8. מה הדין לגבי סירוס חיות מחמד כחתולים וכלבים?
9. מה הדין לגבי המתת-חסד במקרה של חיות חולות וסובלות?
10. האם מותר לגדל כלבים בבית, ומה בנוגע לשימוש בכלבים להנחיית עיוורים, לצורכי בטחון, גילוי סמים, הצלת אנשים מתחת להריסות וכד'?
11. האם מותר להרוג כלב מחמד?
12. הלגיטימיות של דייג באמצעות מכת חשמל.
    

בין הפוסקים החשובים הפועלים באתר ניתן לציין את שמו של השייח' יוסף אלקרדאוי, הנחשב היום לדמות מפתח בכל הקשור להלכה באסלאם. חכם-דת זה נאסר מספר פעמים בארץ הולדתו, מצרים, בשל השתייכותו לקבוצת 'האחים המוסלמים', וכעת הוא פועל בקטאר. גם שאר פוסקי ההלכה באתר נחשבים כבעלי שם, אשר מילאו, או עדיין ממלאים, תפקידים רשמיים של מופתים בארצות שונות, וביניהם המופתי של אלאזהר במצרים, המופתי של ירושלים, ורבים אחרים, המלמדים בפקולטות של ההלכה המוסלמית (שריעה) במוסדות אקדמיים דתיים ברחבי העולם.

ניתוח פסקי ההלכה – דיון ומסקנות

התמונה הכללית המצטיירת ממכלול פסקי ההלכה המופיעים באתר זה מצביעה על נורמות התנהגות חיוביות כלפי בעלי-חיים. ברוב התשובות הפוסקים מציינים את האיסור המפורש על עינוי חיה לצרכי שעשוע, בילוי או ספורט שממנו מפיקים, כביכול, הנאה (מלחמת השוורים בספרד, לדוגמה).

התשובות מבוססות בעיקר על מסורות הנחשבות בעיני הפוסקים כמהימנות, וכולן מופיעות במקורות החדית' הידועים. המסורות ברובן מצביעות על גישתו החיובית של הנביא מוחמד כלפי בעלי-חיים. שתי מסורות המצוטטות ברוב התשובות שניתנו על ידי פוסקים שונים מתייחסות לשכר ועונש בגין יחס כלפי חיות;

אחת עוסקת באישה שתיענש בחומרה בשל כליאת חתולתה ללא מזון או שתייה, ובכך היא גרמה למותה, ואילו השנייה בגמול שיזכה בו אדם בגין הרוויית צימאונו של כלב (בגרסה אחרת מדובר בזונה שרחמיה נכמרו על גור כלבים צמא, ובשל כך אלוהים ימחל ביום הדין את כל עוונותיה). המסורת מוסיפה, כי חברי הנביא שאלוהו אם יש גמול כלשהו תמורת מעשה טוב של אדם כלפי החיות, והנביא השיב: "בכל מעשה טוב כלפי ייצור בעל כבד לח קיים שכר וגמול". מסורת אחרת מפי הנביא אומרת: "עליכם לירא את השמים כלפי הבהמות שאינן מדברות בלשון אדם, תרכבו עליהן בטוב, ואיכלו אותן בטוב!"

בסוגיית החמלה והרחמים כלפי חיות, השאלות הן רבות ומגוונות. מבין אלה אציין בעיקר את תפישת צער בעלי-חיים באסלאם בהשוואה לגישה המערבית המודרנית. השואלים מבקשים ביסוס הלכתי לצורך ביחס חיובי כלפי חיות וזאת, כדי להפריך את טענות אנשי המערב נגד האסלאם כדת אכזרית. לשם כך, הפוסקים מצטטים ברוב הפתוות שלהם את המסורת על אודות האישה שתיענש באש הגהנום על התעללותה בחתולה.

בעניין מסורת זו, הופנתה שאלה אחת המערערת על מהימנותה. תשובתם של עורכי האתר הייתה חד-משמעית, שאין לערער על תוכנה של מסורת המוזכרת במקורות, כל עוד שרשרת המוסרים שלה הינה מהימנה. תשובה זו מצביעה על גישתם של פוסקי ההלכה המשתתפים באתר, המתבססת באופן כמעט בלעדי על מקורות הדת – קוראן וחדית'. אני מניח, שמדובר בקבוצת אנשי-דת המשתייכים ברובם לזרם הסוני ה'מחמיר', למרות שבתשובות רבות הם מציגים את מכלול הגישות של ארבע האסכולות של הסונה.

אני גם מניח, שפוסקים אלה פועלים מתוך אידיאולוגיה אסלאמית המבקשת 'להחזיר עטרה ליושנה'. לאמתו של דבר, בכל הקשור ליחס לחיות אין הבדלים ניכרים בין הפוסקים, כמו שאין גם הבדלים בין ארבע האסכולות. בכל התשובות הנוגעות לצער בעלי-חיים באסלאם, נמצא הוראה מפורשת של יחס חמלה ורחמים כלפי החיות.

השייח' אלקרדאוי מציין בתשובתו לסוגיה זו, כי האסלאם הקדים באלף ושלוש מאות שנה את הארגונים הפועלים כיום למען החיות. דת האסלאם הפכה, למעשה, את הצדקה ואת המעשים הטובים כלפי החיות לחלק בלתי נפרד מהאמונה. יתרה מזאת, כל גרימת נזק במזיד וכל התאכזרות לחיות נחשבות כמעשים עליהם נענשים באש הגהנום. בהקשר זה, המשיב מזכיר מספר מסורות של החדית' אשר מפארות את גמולם של אנשים שפעלו באופן חיובי כלפי החיות ואת עונשם של אלה שפעלו באופן שלילי כלפי חיות.

מסורת אחת, למשל, מתייחסת לנוהג שהיה נפוץ, ככל הנראה, בקרב השבטים הערביים בחצי-האי ערב אשר נהגו לסמן את מצח בהמותיהם באמצעות כוויה בברזל מלובן. לפי מסורת אחת, הנביא אסר זאת וביקש להימנע מסימון על פני חמורים, והורה לסמן רק בקצה הפנים באופן מזערי. במסורת אחרת, המתייחסת לאותה פעולה של סימון חיות, אנו קוראים דברים מפי הנביא בלשון מחמירה: "האם לא הגיע לאוזניכם כי אני מגנה בחריפות את כל מי שמסמן באמצעות ברזל מלובן את פניה של חיה או כל מי שסוטר לה על פניה?" 

בתשובה אחרת על סוגית צער בעלי-חיים באסלאם אנו מוצאים פירוט של מספר כללי יסוד להתנהגות המוסלמים כלפי חיות. כללים אלה, לטענת המשיב, עולים על החוקים שארגוני צער בעלי-חיים במערב מנסים לקדם ולחוקק. מבין החוקים שנקבעו על פי ההלכה המוסלמית ניתן לציין:

1. אסור למנוע אוכל ושתייה ולגרום להרעבת חיות או אפילו לזנוח את הטיפול בהן.
2. יש לדאוג למזונן של החיות ולטפל בהן כראוי.
3. אסור לגרום נזק גופני לחיה. מבין הנזקים המוסברים בסעיף זה המשיב מתייחס, למשל, לנזק כתוצאה ממשא כבד מעבר ליכולתה, או מניצול-יתר של בהמות עבודה.
4. אסור להפוך חיה לכלי לשעשוע, או למטרה ליריית חצים.
5. יש להתחשב בחיה בעת שחיטתה (ראה פירוט להלן).
6. יש להימנע מפגיעה ברגשותיהם של בעלי-חיים.  
   

באשר לסוגיה האחרונה, מודגש באותה תשובה, כי על-פי ההלכה המוסלמית, ההתייחסות לחיות היא לרוב כאל יצורים בעלי רגשות, החווים עצב, אומללות, צער ועוד. לפי מסורת אחת המובאת בהקשר זה, מתואר אירוע שבו חברי הנביא לכדו שני אפרוחים והאם חגה מעל ראשיהם. הנביא, שלא נכח בעת מעשה לכידתם, הוכיחם על כך באומרו: "מי מכם צִעֵר את האם וגרם לה אבל בלקיחת בניה?" הוא הורה להחזיר מייד את שני הגוזלים לחיק אימם.  

לסיכום הדיון בשאלת צער בעלי-חיים, המופתי אינו חוסך ביקורת מאנשי המערב, ומציין כי האסלאם הינו דת, שבה מקיימים מעשים המקרבים את האדם לבוראו ומדגישים את הציות לאל. העושה כן אף יזכה לגמול הולם באחרית הימים. הוא מוסיף, כי במערב, הארגון הראשון של צער בעלי-חיים הוקם באנגליה בשנת 1829, ואילו באסלאם נקבע עקרון זה עוד מראשיתו. 

רבות מהשאלות והתשובות באתר מטפלות בסוגיית כשרות הבשר על-פי ההלכה האסלאמית. שאלות רבות בעניין זה מופנות בעיקר מארצות מערביות, שבהן מתגוררים מוסלמים רבים המתלבטים בשאלות אלה, כמו צורת השחיטה, או ההיתר לאכילת בשר שנמכר במערב, ומבקשים בהקשר זה לדעת כיצד להתמודד עם השימוש בחלקי חיות הנחשבות אסורות לאכילה על-פי ההלכה (כמו לדוגמה, עור חזיר ממנו מייצרים ארנקים או נעליים וכד'). השאלות בסוגיה זו מארצות מוסלמיות, מתייחסות בעיקר לאופן הובלת החיות מארצות רחוקות, ובאיזו מידה הובלה זו, שבה מעורב אלמנט של עינוי כלפי חיות, מתיישבת עם חוקי ההלכה המצווים שלא לענות חיות.  

עניין השחיטה המותרת על פי ההלכה (חלאל) ואכילת בשר כשר הם באסלאם, בדומה ליהדות, בעלי חשיבות מרכזית, וקיימים חוקים רבים להסדרת השחיטה. הפוסקים באתר מדגישים את העובדה, שההלכה המוסלמית מצווה להתחשב בחיות בעת שחיטתן. התחשבות זו מעוגנת במספר כללים המבוססים אף הם על מסורות מפי הנביא, שעיקרן להימנע, עד כמה שניתן, מלגרום עינוי מיותר, ולהפחית את ייסורי החיה.

ניתן לציין מבין כללים אלה: השחזה קפדנית של סכין השחיטה, דאגה לתנוחה של החיה שתמעיט את סבלה, איסור על ביצוע השחזת הסכין בפני החיה המיועדת לשחיטה או שחיטה של חיה אחת לעיניה של חיה אחרת. השחיטה היא בוודאי מעשה אכזרי, אולם אופן ביצועה, על פי הפסיקות, מראה על ראיית החיות כיצורים בעלי רגשות החשים כאב.

תפישה ייחודית זו באסלאם מבוססת על מסורות רבות של החדית' ופסוקים מן הקוראן, המצביעים על הדמיון בין האדם לחיה, על המשותף בין כל היצורים בכל הקשור לתחושות וסבל, ואף על היות החיות כ'אומות' היכולות אף להאמין באל ולקרוא בשבחו. בפסיקה אחת, המראה גם צד חיובי ומתקדם בעניין, הפוסקים הביעו הסכמה לגבי השימוש בחומר הרדמה טרם השחיטה, בתנאי שחומר ההרדמה לא יהווה סיבה למוות או יזרז אותו, וגם בתנאי שלא יגרום נזק כלשהו לחיה או לאדם שיאכל מבשרה.  

שאלות לא מעטות מתייחסות לנושא שעשועים וצפייה במשחקים ובסוגי ספורט המערבים חיות. שאלה מעניינת בקטגוריה זו מתייחסת למלחמת שוורים בספרד. הפונים מבקשים לדעת כיצד ההלכה מתייחסת לעניין זה, ואם מותר למוסלמי לצפות במלחמת שוורים או לעודדה. יש המבקשים לדעת אם בשרו של שור שמת בזירת הקרב נחשב כשר על-פי ההלכה. תשובותיהם של כל הפוסקים בעניין מלחמת השוורים היא חד-משמעית: איסור מוחלט לצפות, לעודד או להיות קשור בכל צורה שהיא לאירוע מעין זה, הכרוך, לדעת הפוסקים, בעינוי החיות. התשובות מסתמכות על מסורות מפי הנביא האוסרות כל משחק בחיות, שימוש בחיות לצרכי שעשוע או שימוש בהן כמטרות באימוני ירי.  

בהקשר הפילוסופי-תיאולוגי ניתן להביא לדוגמה את השאלה לגבי מציאותם של בעלי-חיים בגן-עדן, או לגבי האפשרות שחיות יעמדו באחרית הימים לדין וייגזר עליהן עונש או גמול בגין מעשיהן בעולם הזה. בהסתמכם על מסורות החדית' ופסוקים מן הקוראן, מציינים המשיבים כי החיות יקובצו ביום הדין ויעמדו למשפט צדק. מסורת אחת, המצוטטת במספר תשובות, עוסקת בשה, שיועמד באחרית הימים למשפט על שתקף שה אחר חסר קרניים.

מסורת זו מעלה שאלה מהותית לגבי אחריותן של החיות על מעשיהן, ועם שאלה זו מנסים חכמי הדת באתר להתמודד. ברוב התשובות, מציינים הפוסקים, כי יש להבין את הקביעות במקורות לגבי העמדת החיות לדין כמשל בלבד, כדי להראות שלא יישאר יצור חי שלא ייעשה עימו צדק באחרית הימים. אולם, לאחר גזירת העונשים ובסיום עשיית הצדק, כל היצורים, מלבד האדם, ייהפכו לעפר. למרות הסבר זה, מביאים המופתים בתשובות אחרות התייחסויות מפורשות, שלפיהן יש בגן העדן חיות מסוגים שונים – קביעה הסותרת את הנאמר לעיל. הם מציינים, כי מסורות מוסלמיות רבות מתארות את גן העדן כמקום השופע ביצורים שונים מלבד האדם, אך, גם אם אלה מתוארים כסוסים, גמלים, כבשים או ציפורים, אין לדעת בוודאות מה צורתם האמיתית.

ההיבט המעשי המתייחס לטיפול בחיות-בית, ובמיוחד בחיות מחמד כגון כלבים, חתולים, ציפורי שיר, דגי נוי או נחשים, מציג קטגוריה נוספת של שאלות. אנו מוצאים ברוב התשובות יחס מועדף של האסלאם לחתולים על פני שאר חיות המחמד. יחס חיובי זה בולט במיוחד במסורות מפי הנביא. לעומת זאת, הכלב זוכה ליחס גרוע, והוא מוגדר כחיה טמאה, כלומר, בעל-חיים שאינו יכול להיחשב כחיית מחמד. כביסוס לכך מובאת מסורת, לפיה מלאכים אינם נכנסים לבית שיש בו כלב. לפי מסורת אחרת, הנביא אף התיר הרג של כלבים תוקפניים, לצד חיות אחרות שמותר להרוג, שהן נחשים, עקרבים, עורבים שחורים, עכברים, דאיות (חדאה), וכל חית טרף התוקפת בני אדם.  

יחד עם זאת, ההתמודדות של פוסקי האתר בסוגיית הכלבים, אינה תמיד חד-משמעית. מוצגת באתר שאלה שהפנתה אישה, המבקשת עזרה ואף היתר לפגוע בכלב שבעלה מגדל בתוך הבית, בהנחה כי מדובר בחיה טמאה, העלולה לגרום למחלות לילדים המתגוררים בבית. בתשובה לשאלה המבקשת להרעיל את הכלב ללא ידיעת בעלה, הפוסקים אינם מתירים לה זאת. הפוסק של האתר מבקש ממנה שתנסה, קודם כל, לשכנע את בעלה להיפטר מהכלב, בטענה שההלכה אינה מתירה גידול של כלב כחיית מחמד בבית, אך בוודאי אין לה היתר לפגוע בכלב ולהרעילו.  

המופתים מתייחסים גם בחיוב לשימוש בכלבי נחייה לעיוורים, לצרכי ביטחון, לגילוי סמים ופצצות, לצורך הצלת אנשים מתחת להריסות ועוד. הפוסקים מתירים למעשה כל צורה של גידול כלבים וטיפול בהם, כל עוד הכלב משרת את האדם וממלא פונקציה ברורה הבאה לעזרתו. אולם קיים איסור לשימוש בכלב כחיית שעשוע, או מה שמכונה היום כחיית מחמד, ותו לא. כאן בולט הניגוד שבין גידול כלב לחתול, שאין מניעה לגדלו כחיית מחמד.  

מבין פסקי ההלכה המתייחסים לבעיות סביבתיות, מועלית לא פעם סוגית הטיפול בחיות רחוב. פונים אחדים תוהים, למשל, על אופן ההתמודדות הראויה, על-פי ההלכה, עם ריבוי טבעי של חתולים וכלבים. הבעיה ההלכתית קשורה בלגיטימיות של הסירוס. בכל הפסיקות שניתנו באתר זה מתחשבים המופתים בבעיה זו ומתירים לסרס חתולים וכלבים – כל עוד הדבר מתבצע באופן מקצועי ומבוקר וללא גרימת נזק לחיות. תשובה זו היא מעניינת משום שבמסורות החדית' נאסר בפירוש על ביצוע סירוס. הפרשנות של הפוסקים כאן היא כי אמנם שהנביא אסר על מעשה הסירוס או מניעת כל התרבות טבעית, אך הכוונה במסורת, לפי דעתם, היא רק לגבי בני- אדם.  

שאלה אחת בקטגוריה זו מתייחסת לבעיית ריבוי חתולים בין כותלי בית חולים באלג'יר, בחדרי החולים ואפילו בחדרי הניתוח. לפי טענת השואלים, חתולים אלה אף תוקפים חולים ומנסים לגנוב מהם את מזונם; בנוסף, החתולים עושים גם את צרכיהם בתחום בית החולים. הפונים שואלים כיצד להיפטר מהחתולים? הם מציינים בפנייתם כי ניסו בעבר אמצעי שונים כמו שימוש ברעל, אך הדבר הכאיב להם מאוד כשראו כיצד החתולים המורעלים סבלו במותם.

ניסיון נוסף להיפטר מהחתולים באמצעות ירי, גרם למבוכה רבה ואף לבהלה בין כותלי בית החולים והדם שניגר מגופם של מספר חתולים היה מחזה מחריד. תשובתו של השייך נצר פריד ואצל, המופתי של מצרים, לשאלה זו היא: חיסול החתולים כפתרון לבעיה הוא הצעד האחרון שיש לנקוט בו, וזאת רק לאחר שכל האמצעים האחרים שיש לנקוט, מבלי לגרום למותן, עלו בתוהו. לדעתו, אין ספק כי במקרה זה, התרבות לא מבוקרת של חיות היא תוצאה של עודף מזון המאפשר לחיות לשרוד ולהתרבות. לו האחראים היו דואגים שלא להשאיר שאריות מזון מסוג זה, החתולים היו מחפשים מזון במקום אחר.

כך ניתן לפתור בו-זמנית שתי בעיות של הרחקת פסולת וחתולים לא רצויים. אולם, אם לאחר שננקטה שיטה זו, החתולים נותרו במקום, יש לפזר מלכודות ולנסות לאסוף את החתולים ולשלוח אותם לעמותות ולארגונים המופקדים על טיפול בחיות משוטטות, כגון ארגון צער בעלי-חיים או גן-חיות. רק לאחר שיינקטו אמצעים אלה, ואנשי המקצוע המוסמכים יגיעו למסקנה (שעליה יהיה עליהם להצדיק עצמם ביום הדין), כי החתולים עדיין מהווים נזק ממשי לבני האדם, כמו מחלות וכד', 'דאר אלאפתא' – מוסד מתן הפתוות, פסקי ההלכה באסלאם – מתיר להם להתייחס לחתולים אלה בדומה לחיות שאותן מותר להרוג לפי ההלכה.  

שאלה אחרת נוגעת להשמדה ההמונית של עופות בעקבות התפשטות שפעת העופות במצרים. השואל העלה שאלה זו בנימה ביקורתית, בכותבו: "שמענו בימים האחרונים במצרים על שפעת העופות וראינו את ההתנהגות המוזרה שננקטה בעניין. אין אנו יודעים מה ההלכה המוסלמית קובעת בעניין זה". בין הצעדים שננקטו, הוא מציין השלכת עופות בין גלגלי המכוניות; כליאת עופות עד למותם מרעב; שריפתם בעודם בחיים; והשלכתם אל המים או בגנים ציבוריים. השואל מבקש לדעת אם התנהגות כזו כלפי העופות היא נכונה ומה מותר ומה אסור על-פי ההלכה.

המשיבים לשאלה זו הם קבוצה של מופתים, כשכל אחד משיב בתורו, תוך התייחסות לחשיבות השאלה והעניין שהיא מעוררת בציבור הרחב. בחרתי להציג כאן את תשובתו של ד"ר רג'ב אבו מליח. לדעתו, בריחה והימלטות ממחלה הן פעולות אינסטינקטיביות, אך מה שקרה במציאות מצביע על אנוכיות מכוערת שבמסגרתה נעשו דברים אסורים על-פי ההלכה. הוא מזכיר, כי על פי המסורת, העופות משבחים את האל, והם נבראו כדי שהאדם יפיק מהם תועלת. לפיכך, פעולות כגון שריפתם בעודם בחיים, השלכתם למקומות ציבוריים, או זיהום המים באמצעותם, אינן מותרות על פי ההלכה.  

שאלת הצמחונות עולה אף היא בדיון. התשובה היא שאין כל פסול בלהיות צמחוני מוסלמי, בתנאי שהדבר אינו גורם נזק לגוף. הפוסקים מדגישים כי אכילת בשר באסלאם אינה מהווה חוק, ובוודאי אינה מצווה דתית, למרות שבסיכום לתשובה, מדגישים המשיבים כי המאמינים חייבים ללכת בעקבות מנהגי הנביא מוחמד, שנהג לאכול בשר. אכילת בשרן של חיות נחשבת בעיניהם כאחד מתענוגות החיים שאלוהים העניק לאדם ושעליו ליהנות מהן. הם מוסיפים גם, כי במידה והמאמין מחליט להפוך לצמחוני ולא ייגע בבשר, אל לו להפוך זאת לעקרון דתי. 

סיכום

האסלאם, כשאר הדתות, מנסה להגדיר באופן דקדקני את חובות המאמין כלפי זולתו, ובכלל זה כלפי בעלי החיים. באופן כללי, לפי פסקי ההלכה באתר שנסקר, ההלכה האסלאמית המרכזית מעניקה זכויות רבות לחיות הלא אנושיות. המאמינים נדרשים לפעול על-פי צווים הנוגעים לבעלי-החיים ולמען זכויותיהן של החיות.

עיקרון מנחה בהלכה הוא נורמות התנהגות חיוביות כלפי בעלי-החיים, מניעת צער מהם, דאגה לרווחתם והתנהגות של חמלה ורחמים לכל מי שישתמש בהם או שייקרו בדרכו. עיקרון זה בא לידי ביטוי בכל פסקי ההלכה המופיעים באתר זה,

והם מהווים חלק ממכלול רחב של כללי התנהגות שהמוסלמים מצווים לנקוט בהם כלפי החיות.  

התמונה החיובית המתקבלת מהאתר כלפי היחס לחיות, אולי משקפת נאמנה את המסורת האסלאמית, אך תמונה זו אינה צריכה להטעות אותנו לגבי דיון בסוגיות אחרות הנידונות בו. מבדיקה אקראית של פסקי הלכה רבים במאגר, ניתן להתרשם, למשל, מעמדתם הנוקשה של הפוסקים בכל הנוגע ליחס לנוצרים ויהודים, ובכלל זה ייחוס כוונות להרחקת המוסלמים מדתם הישרה. על רקע קיצוניותם של הפוסקים בסוגיות כאלה ואחרות בולט במיוחד יחסם המתחשב בבעלי-חיים בלתי אנושיים. 

המאמר המלא "היחס לבעלי-חיים באסלאם על-פי פסקי הלכה באינטרנט" מאת ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה, מרצה לאמנות ותרבות האסלאם במכללת "לוינסקי" לחינוך ובמכללה האקדמית "בית ברל", התפרסם בכתב העת החדש "חיות וחברה"