קונים קטנוע במטרו? בדקו את המשקל המותר
רוכב קטנוע גילה כי נתון המשקל המרבי המותר חשוב במיוחד, אחרי שעבר תאונה. את חברת מטרו, יבואנית הקטנוע, זה לא ממש עניין
לפני שנה בדיוק פרסמנו את סיפורו של איל אברהם, בחור גדול השוקל 120 ק"ג, שקטנוע הסאן יאנג סופר-דיוק 125 שלו קרס במהלך נסיעה. זאת משום שטבור חישוק הגלגל האחורי נשבר. איל נפצע כתוצאה מאותה תאונה, ואושפז בבית החולים עם שבר בידו. לאחר שהחלים והכניס את הקטנוע לתיקון במוסך של חברת מטרו, יבואנית הקטנוע, הוסבר לו כי השבר נגרם כתוצאה ממשקל יתר שהועמס על הקטנוע . אלא שאיל טען כי בעת שרכש את הקטנוע, איש לא הזהיר אותו בעניין זה. הבעיה נפתרה לאחר שבבית המשפט הוסכם בין הצדדים כי חברת מטרו תספק לו קטנוע חדש - ג'וירייד 200, בתמורה לתשלום נוסף של 7,000 שקלים.
- הפרסום הראשון, לפני כשנה: קטנוע סאן-יאנג - לרזים בלבד
מאחר שאיל הפך כבר רגיש לנושא המשקל, ביקש לקבל מידע לגבי המשקל המותר. מטרו הבטיחה כי על הקטנוע ניתן להעמיס עד 180 ק"ג. אבל לאחר שקיבל את הקטנוע, העיף מבט בספר הרכב שקיבל, וגילה כי במפרט הטכני של הקטנוע נכתב כי משקל ההעמסה המרבי עומד על 110 ק"ג. בעייתי משהו, עבור רוכב ששוקל יותר מכך מלכתחילה...
טבור הקטנוע השבור בסאן יאנג סופר-דיוק 125 (תצלום: איל אברהם)
כאשר ביקש להבין את הדבר, נענה על-ידי מטרו כי "משקל ההעמסה המרבי (נוסעים ומטען) על-גבי הקטנוע שבנידון הוא 180 ק"ג. הנתון המצוין בחוברת המשתמש לדגם זה הינו טעות, והוא ישונה בהתאם. אנו מודים על הערתך".
אלא שבשלב זה הפך איל לקטן אמונה. לאחר שעבר את מסכת התלאות עם הסופר-דיוק, ולאחר התאונה, אפשר להבין את זה. איל פנה לחברה על-מנת לקבל מסמך רשמי של היצרנית או של מכון התקנים, המעיד כי הקטנוע אכן מיועד למשקל העמסה של 180 ק"ג. במטרו סירבו להמציא לו אישור כזה.
בתגובה לפנייתנו, אומרים במטרו כי "המצאנו מכתב בו אנו מודים שהייתה טעות בנתון לגבי המשקל שנרשם בחוברת המשתמש. אין ולא הייתה לנו חובה לציין בכלל את הנתון לגבי המשקל בספר הרכב, או בכל ערוץ אחר. אין שום חוק, הנחייה או בקשה פורמלית מטעם משרד התחבורה ומערך חוקי הרכב והתחבורה של מדינת ישראל, לפרסם נתון משקל ההעמסה בספר הרכב או בחוברת המשתמש".
ובכן, זה לא מדויק. לדברי אבנר פלור, מנהל אגף הרכב במשרד התחבורה, היבואן חייב לפרסם את הנתון הזה בספר הרכב, ולא מדובר בשום טובה שמטרו עשתה עבור רוכשי הקטנוע שהיא מייבאת.
בכל מקרה, ביקשנו לדעת למה אין חובה לפרסם את הנתון החשוב הזה ברישיון הרכב, שם יש משבצת מיוחדת שנותרת מיותמת. הרי בכל רכב פרטי או מסחרי מופיע הנתון, מדוע שלא יופיע גם ברכב דו גלגלי, למרות שהמידע כאן חשוב פי כמה לבטיחות?
לכך ענה פלור: "אנו מבססים את הנתונים הנרשמים ברישיון הרכב על הנהוג באירופה. גם שם אין רושמים משקל העמסה, אלא רק נתוני הספק ונפח מנוע. מבדיקות שערכנו, מתברר שיצרניות הרכב הדו-גלגלי מייעדות את הכלים שלהן לשני נוסעים. אם יש כלים שקיימת לגביהם בעיית כושר העמסה, חייב היבואן לציין זאת בספר הרכב ולהתריע על-כך בפני הקונים".
אותנו התשובה הזו לא מספקת. ברישיון הרכב הישראלי נכללים כיום פרטים רבים (בספח) שאינם נכללים בתקינה האירופית, כגון המצאות מזגן, או גג-שמש. אז מדוע למנוע רישום מחייב של מידע כל-כך חיוני?
ועוד הערה לגבי התנהגותה של מטרו בפרשה. לא מקובל עלינו שהחברה תסרב למסור ללקוח מידע הנתון בידיה. מטרו יודעים כי המשקל המותר הוא 180 ק"ג, ולא 110 כפי שנכתב בטעות בספר הרוכב, אך היא מסרבת למסור אותו כי לדבריה מדובר בלקוח טרדן ובעייתי ש"מחפש" את החברה. "הוא פועל נגדנו בבתי משפט, אז שיפנה לבית משפט כדי שזה יורה לנו למסור לו את המסמך", אמרו שם.
ובכן, אנחנו סבורים כי גם אם יושבים במטרו אנשי מקצוע בתחום ההתנהגות, היודעים לאפיין לקוחות שונים, ואלו קבעו כי איל אברהם "טרדן", עדיין היא נדרשת להעביר לו את המידע, בעיקר לאחר שמודים שם כי ביצעו טעות בספר הנהג. זו ממש לא התנהגות שהיינו מצפים מיבואן המכבד עצמו ולקוחותיו.
