תגרן בלתי נלאה

הבעת הגסיסה על הפרצוף של פיי גוטמן אמרה הכל; כל עולמו של אמיר "אני משדר אהבה לעולם" פ.ג. עשה סלטה קטנה באוויר וצנח על האף. האמת, חשבתי שהוא הולך לטפס על הספה ולקפוץ ממנה אל השטיח, או לבצע מחווה דרמטית אחרת. כנראה שגם הצלם חשב ככה, כי הוא נדבק לו לאפידרמיס ולא עזב בתקווה שמשהו יקרה. זה לא קרה. כוכי ודניאלה עזבו את הבית, ומפלגת הפסטיגל איבדה עוד שני חברים חשובים.

פיי גוטמן. עשה סלטה באוויר וצנח על האף (צילום: רונן אקרמן)

האמת היא שאם הייתי מתבקשת לייעץ לפיי-גוטמן, ולצורך העניין גם למאיה בוסקילה, העצה הדחופה שהייתי נותנת להם היא לצאת בחוץ, ומהר. בוסקילה היא ללא ספק אינדיבידואל שחושבת רק בזכות עצמה והולכת רק עם האמת שלה. הבעיה היא שלפעמים היא שומעת את האמת שלה לא כל כך טוב, ואז הולכת ומספרת לאמיר שמנחם אמר שהוא יהיה אבא לא טוב, בשעה שמה שקרה הוא שפנינה דיברה על ידיד שלה ואמרה שהוא יהיה אבא מצוין. אופס.

מלאך חבלה

אם בוסקילה ממילא נכנסה לבית כאישיות מפוקפקת משהו, פיי גוטמן נכנס אליו כמלאך. הייתי בטוחה שעכשיו הוא יצליח למכור יותר משלושה עותקים וסוף סוף יזכה לתהילה אליה הגיע כשהיה בלהקת הבנים ההיא. אך אבוי, מסתבר שפ.ג הוא שתלטן חסר תקנה, שהאח הגדול צריך לשים לו אקונומיקה בבקבוק של המֵי-פֶּה.

בוסקילה. גם עליה הוא משליט את הטרור הצנוע שלו (צילום: ערוץ 2)

בכל יום שעובר הוא אולי מרוויח עוד כמה אלפי שקלים, אבל הנזק התדמיתי שהוא גורם לעצמו לא ישוקם, גם אם להק מובחר של יחצנים יעבוד עליו מעכשיו ועד האיחוד של היי-5. אבל מה זה משנה בעצם? פ.ג הרי הגיע לבית בשביל החוויה. אז הנה, גם זאת חוויה.

אין לי בעיה עם הנסיונות של פיי גוטמן להשליט סביבו את הטרור הצנוע שלו. זכותו לנסות לסחוף אליו את מי שהוא רוצה ולהקים לו גדוד קטן של יסמנים חסרי חוליות. זכותו גם לנסות להגיד לאנשים מה לעשות, כל עוד הם מסכימים לציית לו. קצת פחות נעים לי עם העובדה שהוא משקר על ימין ועל שמאל (משמיץ את דודי שהוא מלכלך על מאיה, טוען שלא אמר לאף אחד לא לדבר עם מנחם), אבל ניחא.

זה כמו הניסוי עם הקופים שמושיבים אותם עם מכונות כתיבה - בסופו של דבר הם יכתבו גם שייקספיר. אם אמיר פיי גוטמן מדבר 24 שעות, בסוף יצא לו גם איזה דבר אמת. הכל עניין של סטטיסטיקה.

מה שדוחה הוא תחושת הקורבן והצדקנות שפ.ג מסתובב איתה בעולם, כאילו הוא מתנת אלוהים לברואיו, אבל ברואיו לא מבינים את זה. תכל'ס, פ.ג ידע יפה מאוד לאן הוא נכנס ועם מי. נכון, הוא חשב שהוא מגיע לסיבוב ספא-ג'קוזי-אלכוהול בהוטל אמירים, שמנחם יודח בסיבוב הראשון והשאר יחיו באושר אבר אפטר.

הוא ידע עם מי הוא הולך להתמודד, הוא רק לא חשב שזה יהיה כל כך קשה, וזה האופן בו הוא מתמודד עם זה, שעושה לו שירות כל כך גרוע. "בחיים לא חשבתי שנתדרדר למקום הזה", הוא אמר לכוכבה בדכדוך. אחרי ההדחה הוא כינס ישיבה דחופה בשירותים עם בוסקילה, ושניהם סיכמו בצער ש"אין ברירה, צריך להחליף את העם".

צווחני וחסר שליטה

האמת? החולשות של פיי גוטמן חושפות אותו כאן כתגרן צווחני וחסר שליטה עצמית (כמו בקרב מול דודי מליץ, שמטעמי לא-ברור-איזה רק שבריר ממנו נכנס לסיכום השבועי). ילד הפרחים ההוא היה משעמם, פה הוא לפחות עושה אקשן, מספק קונטרה, גם אם לא מוצלחת, למנחם.

דיירי הבית. קצת עצוב, קצת מצמרר

רק שלפעמים זה קצת עצוב (או מקסים או נפלא או משעשע, תגידו אתם) לראות בנאדם צעיר מאבד את העשתונות שלו בצורה עלובה כל כך, ועוד משוכנע שהוא הצודק היחיד ואין בלתו. לראות אותו משגר חיוכים בחדר האח הגדול לפני ההדחה -  זה כבר על גבול המצמרר.

בסופו של יום, כל אחד לוחץ איפה שכואב לו; בוסקילה שהיא סוג של קליפה ריקה מעידה על עצמה כל היום שהיא "הולכת עם האמת שלה", פיי גוטמן שזורע סביבו הרס בטוח שהוא "משדר אהבה לעולם", מנחם בן שמתעקש שזכותו לדבר על כל דבר בכל רגע נתון חטף מחלה בערב החרם ואיבד את הקול. צירוף מקרים? לא נראה לי.

הבשורה המשמחת היא שכנראה לא זקוקים לנוכחות של מנחם כדי להלהיט את הווילה. מספיק לעשות עליו חרם והשאר כבר קורה לבד. הח"ח הולך השבוע למלך האמיתי, דודי מליץ (איט דיס, בוסקילה, תראי מה פספסת), שהודה כמו גדול שהוא הגיע לווילה כדי לקדם את העסק שלו.

בקטנה:

משתרכים: גיא (שחבט את החיטים ודרך על היין ואז סירב לתת למנחם לאכול מהאוכל "שלו"), קורין

(היא בכלל שם?) ועדי "אז לקחתי את זה בחזרה" נוימן. מיותרים, נקווה שתהיה העמדה גורפת להדחה בקרוב והם יוכלו להשתחרר הביתה.

"אי אפשר לעשות תרנגולת כל הלילה" (שימי תבורי מכניס משמעות נוספת למילה 'לעשות'. אני מקווה!)