תמורה טובה לכסף: יקב הרי גליל

פסח וראש השנה הם שני "שיאים" ברכישת יינות. רשתות השיווק מלאות במבצעים שונים, וכדאי לעקוב. בנתיים, הנה סקירה של אחד היקבים שנותנים לאורך כל השנה תמורה מצויינת לכספו של הצרכן: הרי גליל.

יקב הרי גליל הוא שותפות בין יקבי רמת הגולן וקיבוץ יראון, והיה אחת היוזמות של שלום בלייר, המנכ"ל הקודם של רמת הגולן. כחלק מהמדיניות של היקב, היינות שלו מתומחרים כמעט כולם בדרגות המחיר הביניימיות 45-65 שקלים, מלבד יין אחד, היראון, שעדיין נמכר במחיר נמוך מ-100 שקלים לבקבוק. ליקב יש היום לא פחות מאשר 13 תוויות: ארבעה לבנים, רוזה, שלושה אדומים "בסיסיים", ארבעה אדומים מסדרה גבוהה יותר והיראון, בלנד שתכולתו משתנה, בהתאם לבציר. היינן הראשון של היקב היה גבי סדן, וכיום היינן הראשי הוא מיכה ועדיה, שבקרוב, עם הצמיחה וגדילת העשייה ביקב, יצטרף אליו יינן עוזר.

ועדיה נכנס ליקב בבציר 2006 הקשה, של מלחמת לבנון השנייה, ורק עכשיו, פחות או יותר, אנחנו מתחילים לראות יינות "שלו", לרוחב כל הסדרות. מבחינת נטיעות וכרמים, היקב ממשיך וגדל, ויוסיף למפה שלו כרם בפקיעין, נוסף על יראון, מלכיה, משגב עם, מירון ויפתח.

באשר למצב הכללי-כלכלי, רונית בדלר, מנכלי"ת היקב, דווקא מגלה אופטימיות זהירה: 2008, היא אומרת, היתה שנת-מכירות מצויינת (ובציר קטן), ש-2009 תתקשה להתמודד מולה, וכבר בחודשים הראשונים של השנה הייתה ירידה של כ- 20% במכירות. "הדברים נובעים מכוח קניה שקטן, עסקים שנופלים, השפעות פסיכולוגיות של בצורת ומלחמה, מצב רוח כללי", אומרת בדלר."אבל למרות כל אלה, בכל המשברים, הישראלים לא הפסיקו לחיות. ליקב יש מיצוב טוב, עם הכרה טובה גם ביינות הצעירים, והקהל תופס את היין כאיכותי". נקווה אכן לטוב. היין, לפחות - מצוין.

כרם יפתח. יין מאוד פרחוני, קל ורענן, לצד משהו כבד קצת יותר, "לח". בפה - מכה של מתיקות וטאנינים חדים. זהו יין חד מאוד - צעיר לא רק בגיל, אלא באופי. מקורו בכרם חדש שעובד פעם ראשונה ביקב ליין.

כרם משגב עם. היין יכנס ליראון 2007. ארומות ירוקות בולטות מאוד. פה חלק אך מאוד טאני. אם זה ייתן את הטון בבלנד, זה יראון שיהיה אלגנטי במידה רבה, עם כל הירקרקות.

כרם ביפתח. צבע, כהה וכמעט אטום. אף שונה לגמרי מה-2007. מאוד סולידי בהשוואה לקודמו. עגול, כבד. טאנינים בינוניים וחומציות טובה. יהיה מעניין.

אם לא תהיה הפתעה ישוחרר רק אחרי פסח, למרבה הצער. מקור הענבים הוא בשטח של כשמונה דונם ליד היקב, מהם מיוצרים רק כ-1000 ארגזים. זהו סוביניון בלאן בעל צבע זהוב בהיר צלול וחיוור. מאוד פירותי וקל באף, על צד ההדרים – חמיצות טובה בפה, אבל מעט טרופי. משהו אפילו דבשי באף. בציר יחסית מוקדם – מעט טאני – אולי עניין של תחושה, בגלל החומציות הגבוהה יחסית. משהו מעט מינרלי בסוף, אבל אין כאן "סוביניון בלאן" במובן הכביכול אירופי-קלאסי. 13%

ויונייה-שרדונה. צבע צהוב כהה - זהב. מאוד מבושם, יסמיני, באף. לדר משמש רחב. בפה - תחושת תיבול טובה, כמעט חריפות. השרדונה עבר מלולקטית - הויונייה לא. התחושה, בהתאם, מעט רחבה ושמנונית, ומעט לא. בפה: לימון, תחושה של עץ (כל היין היה כתשעה חודשים בעץ חדש) ומעט מאוד מתקתקות, אפילו לא "כיבש", אלא פחות מזה. יין מאוד מעניין וטוב, שונה לטובה מקודמו. 15%.

צבע סגול-אדום עמוק, צעיר ויפה. קצת אנימלי באף, טיפ-טיפה ירקרק. קטיפתי, לא מאוד עפיץ. סיומת בינונית. מעט אלכוהול באף, 15%, לקרר ואז יופי של יין. 45 שקלים.

אדום צלול. אף מבושם, פירותי, מתקתק כמעט - עם פה, בהתאמה. טיפה חריפות בסיומת. 14.5% אלכוהול. סיומת בינונית-קצרה. יין יבש ונחמד, אבל לא יותר.

צבע סגול יפה. שוקולד. פה טוב, נעים – טאני מעט. חומציות טובה. מהבציר הראשון של היקב – נטיעה של 2003 ונסיון ראשון של מיכה בעולמה החמצוצי של הברברה. הכרם נטוע על אדמה שולית ולא עמוקה, שגבי סדן מצא שהיינות שמגיעים משם הם יחסית בסיסיים – עם פחות חומציות - ולכן החליט לטעת שם ברברה, שהוא זן חומצי יחסית. יש ביין משהו קצת מתובל ו"אחר" – חלק, לא כבד. קצת סוכרייתי. טאנינים עדינים. מעניין אגב, עניין הברברה ב"הרי גליל", שיוצאים עם יין זני מזן זה, דווקא בשנה שבה יקב אחר החליט ש"בינתיים אי אפשר לשכנע את הישראלים לשתות את זה", ומפסיק את הייצור.

כרגע בבקבוקים, מחכה לשחרור. קצת מרירות. פלפל שחור באף ובפה. גוף בינוני-קל וסיומת טאנית. יין נחמד שמתאים מאוד לאוכל. לשתות קצת מקורר. בברברה 2008 יש משהו אשכוליתי, לצד אורן חד. פה חלק, בשרי, טאנינים רכים מאוד. מתובל וחומצי. די אגרסיבי (היין במכלים, כרגע).

הרי גליל שיראז קברנה 2006

צבע אדום עמוק מאוד, כמעט אטום. 51% שיראז - 49% קברנה. ישנה פה לא מעט מהאנימליות של השיראז וגם פירות אדומים-סגולים של הקברנה. הרבה יותר טאני מהשיראז, בכל מקרה. בושמתי ונעים - יין בעל פוטנציאל יישון יחסי. 15% אלכוהול.

או-טו-טו בשוק. 15% אלכוהול. קברנה – 58%, 37% מרלו, 5% סירה. טיפ-טיפה ירקרק, ממש בקושי מורגש. בושמתי, נעים. הטאנינים שם, מרמזים שהיין יתאים ליישון. תחושה של פה חלק מתחת לטאנינים. יין טוב, אפילו טוב מאד, אלגנטי, בעל סיומת מרשימה.

זהו היין שקיים היום בשוק. 50% קברנה, 44% מרלו, 4% סירה, 2% פטי ורדו. 14.5% אלכוהול. יותר ירקרק. עגול, קטיפתיות טובה. סיומת ארוכה, מתובלת ומשכנעת, שהיתה לי הרגשה שיתאים מאוד למשהו מתובל יחסית, "כבד". ניסיתי אותו לכן ביום למחרת עם טחול שמולא בלבבות וכבד, על פטריות, מנה מבית היוצר של חיים טיבי – השף של מסעדת מוסקט, במצפה הימים. המנה הזאת היתה כל מה שיין מהסוג הזה יכול לבקש: תיבול, קצת שמנוניות (כבש) ומרקמים משתנים. יופי של יין לשולחן הסדר.