למה אנחנו מפחדות מאינטימיות?
למה אנשים מסוימים מעדיפים יחסי מין מזדמנים, על פני קשר קרוב עם בן זוג קבוע? ואיך יוצאים מזה, ונכנסים למיטה עם מישהו שאוהבים באמת?
כיוון שפחד מאינטימיות קשור לפחד מ"היבלעות באחר", אין מקום שבו הוא מורגש יותר מאשר בחדר המיטות. יחסי מין כרוכים באובדן הגבולות הרגילים שלנו, ובתחושה שהאחר, באופן פיזי ורגשי, הופך לחלק מאיתנו – ולו רק באופן זמני. החוויה המינית כרוכה בהיחשפות רגשית ופיזית, וחשיפה היא דבר מאיים. אנשים שמפחדים מהמצב הפגיע, שבו יש בעולם אדם שיקר להם ממש כפי שהם יקרים לעצמם, שחוששים שמא בהתמסרות הרגשית שלהם לקשר הם יסתכנו בדחייה, פגיעה או בגידה, מוצאים עצמם לא פעם מתקשים להיפתח גם לקשר מיני משמעותי.
"ככה טוב לי - סקס מזדמן!"
כשנוגה, בת ,38 הגיעה לטיפול, היא לא חשבה שהיא סובלת מפחד מאינטימיות מינית. "הבעיה שלי, שאני תקועה עם הדוקטורט שלי חמש שנים ולא מצליחה לסיים אותו", אמרה. "אני קוראת וקוראת, משנה כל שבוע את הטיעון שלי, ומחפשת תיאוריה חדשה שנראית לי נכונה, ולא מצליחה להגיש פרק אחד מסודר ובזמן. אני לא מצליחה להתקדם, וזאת הסיבה שכל החיים שלי תקועים". כשניסיתי לברר איך היא חיה, הטון שלה הפך תוקפני: "מה את רוצה לדעת?", היא התריסה, "אני רווקה, אני שוכרת דירה קטנה, אני לא צריכה כלום חוץ ממחשב וספרייה. יש לי זיונים כמה שאני רוצה, וממילא כל התפיסה הפרימיטיבית הזאת שאישה בגילי כבר הייתה צריכה להתחתן וללדת, לא מדברת אליי. אני מעבר לבולשיט הזה. אז אם את הולכת לחפש שם, חבל לך על הזמן – ככה טוב לי! סקס מזדמן! אני יוצאת למועדון או לבר, רואה מישהו שמוצא חן בעיניי, וכל מה שמעניין אותי זה הסקס. בניגוד לאנשים כמוך, וכמו אמא שלי, מבחינתי מה שחשוב זה ליהנות מהרגע. לא מעניין אותי להתחייב לגבר אחד, ונראה לי שאם רוצים להרוג את התשוקה צריך ללכת לישון כל ערב עם אותו פרצוף".
אבל כששאלתי אותה אם היא אכן "נהנית מהרגע", היא התקשתה לעצור את הדמעות. הקושי של נוגה לסיים את הדוקטורט שלה, קשור לאופן שבו היא מתנהלת בחיים
באופן כללי. כבר בפגישות הבאות של ההכרות איתה, התברר כי היא נמנעת מלהתקרב לאנשים כך שיהפכו למשמעותיים בעבורה. הקשרים שבהם היא מרגישה הכי נוח הם קשרים ש"לא מפריע לי שהם שם, אבל גם לא אכפת לי אם הם לא יהיו שם". בניגוד למצב הבריא, שבו אינטימיות רגשית מובילה למשיכה מינית ולביטויים פיזיים יותר של אהבה ומחויבות, נוגה בורחת מאינטימיות רגשית, וזה בא לידי ביטוי גם בפחד מאינטימיות בחדר המיטות. מכאן, הפתרון של מין מזדמן הופך להיות קרוב ואידיאלי.
בכלל לא נהנית ממין
על אף שנוגה הציגה עצמה כאישה פעילה מבחינה מינית, די מהר התגלה כי היא כלל איננה נהנית ממין. על אף שהיו לה קשרים מיניים מזדמנים רבים, הניסיון המיני שלה היה מוגבל מאוד, ולא הייתה לה יכולת ליהנות ממין עם בן זוג. "אני ממילא מגיעה לאורגזמה רק כשאני לבד, וחוץ מזה גם אין לי כוח לכל אלה שמנסים להוכיח לי שאיתם זה יקרה". על אף הבוז והזלזול, שהביעה כלפי מין בתוך קשר מחויב וקרוב, נוגה כאבה את חוסר הסיפוק שלה, ואת העובדה שמבחינה מינית היא הייתה מגושמת ואומללה. סיפוק מיני מושג לעתים קרובות בקלות רבה יותר בתוך קשר קרוב ואינטימי, קשר שהיא לא אפשרה לעצמה לקיים.
הפחד מאינטימיות במיטה הוא כאמור רק עוד ביטוי אחד לפחד מאינטימיות בכלל. אבל לא פעם, העוצמות של הפחד מחריפות דווקא בחדר המיטות. אנשים כמו נוגה יכולים בטעות להיראות כאנשים שמתקרבים לאחרים, כאנשים שמחוברים מאוד למיניות שלהם, ומרגישים נוח מבחינה פיזית גם עם זרים. אולם ההרגשה "הנוחה" ביחסים מיניים עם אנשים זרים נובעת לא מיתר ביטחון, אלא נהפוך הוא – מפחד, חוסר אמון והצורך להגן על עצמם.
גם נוגה מצאה מקבילה בין ההתנהלות שלה עם הדוקטורט, לאופן שבו קיימה יחסי מין: "על פניו נראה שאני זזה בקלות בין התיאוריות השונות", היא אמרה, "תמיד פתוחה לקבל רעיונות חדשים, לא מתייחסת למה שאני כותבת כאילו זה 'קדוש', ותמיד מוכנה למחוק פרקים שלמים ולהתחיל מהתחלה. אבל למעשה, זה לא מאפשר לי אף פעם להעמיק בהבנה שלי, ולהשתמש בצורה טובה במה שאני לומדת – ממש כמו שאני בחיים. חברות שלי מקנאות בי שאין לי בעיה לצאת לבד למועדון ולחזור בכל פעם עם בחור אחר, אבל בעצם זה לא מאפשר לי באמת להיות שם. יש לי גרדרובה מפוארת של תחתונים וחזיות, אבל אף אחד לא יודע שאני בעצם בכלל לא יודעת מה זה סיפוק מיני עם מישהו, ושבעצם הניסיון המיני שלי מוגבל. זה האיכות, לא הכמות".
איך מתגברים על זה?
כדי להתגבר על פחד מאינטימיות בכלל, ופחד מאינטימיות במיטה בפרט, צריך קודם לבנות מחדש את האמון באינטימיות. רוב האכזבות שמניעות את הפעולות והתגובות שלנו במערכות יחסים, נוצרות בגלל ציפיות שאנחנו מסתירים לא רק מבני הזוג שלנו, אלא גם מעצמנו. בצד החיובי, אנחנו מצפים ממערכות יחסים אינטימיות, שיספקו לנו אהבה, דאגה, נאמנות, יציבות, הנאה מינית, חברות, עידוד, כנות, כבוד וקבלה. אבל בצד השלילי, אנחנו יכולים לצפות להפך המוחלט: חרדה, שברון לב ודחייה. במקרה השני, הסכנה להיפתח לבן זוג, מבחינה רגשית ומינית, גדולה, ואנשים מעדיפים להישאר סגורים.
נוגה, שבתחילת הטיפול דיברה בשבח "המסתוריות וההרפתקנות", שיש כביכול ביחסים מיניים מזדמנים, גילתה עם הזמן, כי כדי שהשותף שלה למין יוכל לענג אותה הוא צריך להכיר אותה, וכדי שהוא יכיר אותה היא צריכה לאפשר לו קירבה. קשה מאוד ליהנות ממין ללא פתיחות רגשית. פתיחות רגשית היא זאת שמספקת לקירבה הפיזית משמעות, והמשמעות היא זאת שמובילה לעונג שבחוויה הגופנית.
העבודה הממושכת עם נוגה, כמו עם אחרים שמתקשים ליצור אינטימיות ביחסי המין, מתחילה בבניית יסודות ותשתית לאמון בעצמם ובבני אדם. הפחד של נוגה מיצירת קשרים מיניים שאינם מזדמנים, נבע מהפחד שלה להיפגע. היא "מיגנה" את עצמה באמצעות "קשרים לא קשרים", שהתבססו בעיקר על "מין לא מין". היא גילתה, שהתדמית האמיצה וההרפתקנית שהחזיקה בתחום המיני שימשה כיסוי לפחד גדול, ולהיעדר הנכונות לקחת את הסיכון שהיא תידחה ותיפגע. ההבנה העמוקה יותר שפיתחה – שאין ביטחונות בתחום היחסים, ושלהיכנס לקשר אינטימי, רגשי ומיני, משמעו להיות אמיצים מספיק לקחת סיכון שאנחנו עלולים גם להיפגע – הביאו אותה בהדרגה לבחון בצורה רצינית יותר את התנהלותה בחיים. היא בחנה את הוויתורים שהיא עושה ואת המחירים שהיא משלמת, בייחוד מבחינה מינית, אבל גם ביתר התחומים של חייה. והיא הגיעה להחלטה, שאמנם קירבה רגשית ופיזית לאדם אחר היא קשה – אבל חיים נעדרי קירבה כזאת, קשים הרבה יותר.
* הכותבת היא פסיכולוגית קלינית מומחית
