זהירות, לא לחבק יותר מדי את הילדים!

לאחר סדרת כתבות שסקרה את סגנונות ההורות - הסגנון המתירני, הסגנון האוטוקרטי, הסגנון הסמכותי והסגנון הדמוקרטי - שהוא בעצם שלוחה, שפויה יותר, אבל עדיין שלוחה של הסגנון המתירני (ולכן לא יוחדה לו כתבה), עניינה אותי הזווית ההיסטורית.

לא תמיד הרי התייסרו הורי הורי הורינו הקדומים יותר ופחות בשאלות הנוגעות להורות נכונה. היו תקופות בהן הילדים גדלו ללא תשומת לב מיוחדת לסגנונות הורות והשתלבו בחיי הוריהם לטוב ולרע. היו גם תקופות בהן אמהות מסרו את תינוקן הקט למינקת ופגשו אותו שוב כעבור כמה שנים. מה הן חשבו על ההורות?

"ההנחה הבסיסית היא שהתפיסות שלנו על הורות הן לא אובייקטיביות, אלא קשורות למציאות התרבותית ולתפיסות החברתיות המאפיינות את החברה באותה תקופה ומשתנות בהתאם לאותן תפיסות", מסביר חיים עמית, פסיכולוג חינוכי ומטפל משפחתי מוסמך, מחבר הספר "הורים כמנהיגים".

אבא כעריץ

"עד המאה ה-19 החברה הייתה פטריארכאלית והאב שהיה מרכז המשפחה, נתפס כעריץ. השתמשו אז בשיטות טיפול בילדים שלא יעלו על הדעת בחברה המערבית כיום. הילד נתפס כמישהו שניתן לעשות איתו מה שרוצים. התעלמו מהילדים במשך תקופות ארוכות והכו אותם, לעיתים באכזריות, כשיטת חינוך. אפילו רצח ילדים היה נהוג - תינוקות שנולדו בעלי מום או כאלו שאין להם פוטנציאל לגדול נרצחו. לא הייתה כלל תפיסה של ילדות. הילד הצטרף לפעילויות של המבוגר מגיל צעיר ונחשב כוח עבודה לכל דבר. חשוב לציין שכל דימוי שנשתמש בו ממשיך להתקיים גם כיום וכך גם דימוי זה, אך כיום הוא מתקיים בחברה המערבית בשוליים".

האם כמלאך

"במאה ה-19, עם המהפכה התעשייתית, נוצרה האבחנה בין מקום העבודה לבית. המהפכה הוציאה את העבודה מהבית ויצרה את המודל של המשפחה הגרעינית הקלאסית. הילדים הפכו לנכס לעתיד שיש לטפח ולשמר. היה צריך לטפל בהם עד שיגדלו ויוכלו להשתלב בעבודות יותר מסובכות. האב היה המפרנס ותפקיד הנשים היה לטפל באב ובילדים ולהיות אחראיות על הרווחה שלהם. בתקופה זו נולדה הציפייה המלווה אותנו עד היום שהאישה תהיה האם הכי טובה שאפשר ותטפל במסירות מלאה בילדיה. הדימוי הוא של מלאך המקדיש את עצמו לחיי הילדים. עד היום, אמהות רבות מונעות על ידי הדימוי הבעייתי הזה של הורות מושלמת".

ההורה כמדען

"לקראת המאה העשרים וההתחלה שלה, התפתחה גישה המבוססת על הפסיכולוגיה של פרויד. זוהי תפיסה חינוכית שרצתה לבדוק כיצד ניתן להאיץ את ההתפתחות של התינוק והילד. התפקיד של ההורים היה להכשיר את הילדים כמה שיותר מהר, כך שיוכלו לעזוב את התא המשפחתי ולהתחיל את חייהם כבוגרים עצמאיים. היחס ההורי הקרוב מדי, נתפס כמכשול.

"הורים חששו מפינוק יתר של הילדים שלהם. הם ציפו מההורים שיאהבו את הילדים שלהם, אבל לא יותר מדי. הדעה הרווחת הייתה שחיבה ותשומת לב רבות מזיקות לילדים. ההורים קיבלו הוראות לא לנשק יותר מדי ולא לחבק יותר מדי את ילדיהם. התפיסה הייתה נוקשה וכפייתית ולוותה בשיטות לעקירת הרגלים רעים של הילדים בדרכים שלא היו מתקבלות כיום. מציצת אצבע למשל, ניסו לעקור על ידי כפפת אלומיניום.

"במקביל, הפסיכולוגיה של פרויד הטילה אחריות רבה על ההורים. הטענה הייתה שאם ההורים עושים טעויות בשנים הראשונות לגידול הילדים, הילדים יסבלו מאוד לאחר מכן ולכן ההורים צריך לגדל נכון את ילדיהם כמעין מדענים. גם כיום הורים רבים מאמינים בתפיסה הזו וישנם ספרי פסיכולוגיה ותיאוריות שהורים עלולים לפרש בטעות כשיטות נוקשות לגידול ילדים".

הסגנון המתירני

"באמצע המאה הקודמת, בעיקר בעקבות מלחמת העולם השנייה, התפתח סגנון ההורות המתירני כחלק מגישה דמוקרטית וליברלית כללית. אנשי חינוך מפורסמים כמו דר' ספוק, פיתחו תפיסות על פיהן יש להתערב כמה שפחות

בגידול הילדים. התפיסה דגלה בסילוק עיקרון הסמכותיות בחינוך, ומתן מקום רב לילד, שנעשה שותף מלא במשפחה. על פי תפיסה זו, ההורים צריכים להתאמץ ולקבל את הילדים שלהם ללא תנאים. הרבה מהבעיות החינוכיות של היום נובעות מהמאמץ להתמודד עם הנזקים של התפיסה הזו. הורים לקחו את הגישה הזו רחוק מדי ובצורה קיצונית".

ההורה כמנהיג או ההורה הסמכותי

"התפיסה השולטת כיום, בה מחזיקים כמעט כל הפסיכולוגים, מדגישה את חשיבות הגבולות מבלי לאבד את מה שלמדנו בהתנסויות הקודמות. אין ספק שכיום ההורים מבינים הרבה יותר את חשיבות הצבת הגבולות, את הצורך להיות בהירים, עקביים וסמכותיים. הורים מבינים שחלק מהתפקיד שלהם הוא

לדעת מה קורה עם הילד ולכוון אותו. ההורה המנהיג מנסה למצוא בדרך מושכלת את הקו הנכון לו ולמשפחתו, על ידי פיתוח האמונות והערכים שלו ועל ידי כך שהוא פועל על פיהן בצורה מושכלת, חכמה ועקבית. יש להיזהר עם המילה סמכותי, המבלבלת לעיתים הורים שהולכים עם ההגדרה רחוק מדי".

אם הייתי מבקשת ממך להתנבא, מה יהיה הסגנון הבא לדעתך?

"יש פה דוגמא נהדרת של המטוטלת החברתית שנעה ממצב של מתירנות להצבת גבולות. מתוך ההבנה של המטוטלת ההיסטורית הקיימת בתפיסות הפילוסופיות והחברתיות, אני מניח שנראה השפעה גם על נושא ההורות. אני משער שבעתיד המטוטלת תנוע שוב לצד ההפוך של התרת גבולות. מצד שני, זה יכול גם להתפתח לנוקשות יתר ואולי אפילו למוסדות שיזכירו דברים מהעבר הרחוק".

מתי נוצרים התנגשות או קונפליקט?

"עלולה להיווצר בעיה, כאשר מה שאתה מנסה לעשות בתור הורה לא מתאים לתפיסה הקיימת באותה תקופה. אתה מרגיש שאתה פועל לא נכון ואז אתה בבעיה. למשל, הורים שמשכיבים את הילד שלהם לישון יחד איתם ומאוד מרוצים מזה ואז שומעים שזה מאוד לא נכון לילד ומתחילים לפקפק בנושא, יהיו בבעיה. הורה שמאמין וחושב שזה הדבר הנכון לא ירגיש בבעיה.

"דוגמא אחרת הנוגעת להשפעה על הילד היא הנושא של ברית מילה. ישנם הורים שלא מאמינים, אבל בכל זאת עושים ברית מילה, על מנת למנוע מהילד בעיות או אי נוחות בעתיד. חשוב שההורים יפתחו את התפיסות החינוכיות שלהם ויאמינו בהן. הורה שיש לו ערכים ברורים והוא בטוח בעצמו, יתפקד נכון. יש הורים שמחליטים על מסגרות חינוך כאלו או אחרות ואפילו בוחרים בחינוך ביתי לילד כי הם מאוד מאמינים בזה. אם הם קשובים לילד ורואים שיש השפעה טובה של ההחלטה הזו, הילד יגדל ויפרח".

אם כך, הורים יקרים, ניתן לסכם ולומר שהתקופה שלנו מאפשרת מנעד רחב של תפיסות הורות בתוך הסגנון הסמכותי המומלץ. חשוב לגבש את הפילוסופיה החינוכית שלנו כהורים, להיות ברורים ועקביים בה מצד אחד, אך גם קשובים לילד ולצרכיו המשתנים מצד שני.

נשמע בלתי אפשרי? כנראה שלא. קשה? כן, בהחלט. ולא, אין הפעם טיפים. את הטיפים, אני מציעה, הכינו עם בן/בת זוגכם. שבו בנחת בבית הקפה הקסום התורני ובאווירה נינוחה וסטרילית, נסחו את הטיפים האישיים שלכם. אל תתנו למומחים להתערב באמצע. תוכלו לשלוף אותם תמיד בהמשך ורק כשתהיו חמושים במסננת האישית שלכם, היודעת לבחור מה הכי טוב למשפחתכם. בהצלחה.

• עדיין לא בדקתם לאיזה סגנון הורות אתם משתייכים? אתם מוזמנים למלא את השאלון ולגלות.