מטילות אימה על צה"ל

שוב עולה לה סוגיית שילוב הנשים בצבא. שוב ניצוצות עפים לכל עבר תוך טשטוש מחוכם, במסווה של דאגה לשוויון בין המינים. אלא שהפעם הדיון העקר הזה עולה מתוך מאמרה של ד"ר אסתר הרצוג כבדרך אגב סביב הדיון בדבר "ההתחזקות הפונדמנטליסטית הדתית".

שקי אגרוף מוחלפים ורק הדתיים (ומן הסתם ימנים וכו') ממשיכים לספוג. לא את עלבונם אני מבקש לתבוע, גם לא את הזלזול המופגן של הרצוג בהיותי 'מרצה באקדמיה לטייס של חיל האוויר', אלא את עלבונו של צה"ל. הלה הפך בשני העשורים האחרונים לשדה ניסויים חברתיים, במקום למכונת מלחמה המוכנה בכל עת להגן על אזרחי המדינה.

אם-כן, צדקתי. צדקתי כאשר כתבתי לפני שנה ומחצה מאמר בדבר שילובן של נשים במערך הלוחם של צה"ל המדגיש את העובדה שלא מתקיים דיון ענייני בנושא מפחד קבוצת נשים פמיניסטיות-רדיקליות המטילות אימה על כל מי שאינו בנתיב מחשבתן. דברי נאמרו כתגובה להצעת תוכנית לטשטוש הזהות בין המינים בצה"ל שבמרכזה שילוב נשים בכל היחידות הלוחמות.

מה מסוכן בתוכנית? התעלמות מממצאים ומחקרים בארה"ב ובריטניה מהם עולה כי שילוב נשים במערך לוחם פוגע במוכנות הצבא. התעלמות והסתרה של נתונים בתוך צה"ל מהמועמדות לגיוס המעידים כי שברי הליכה גבוהים פי 10 בקרב חיילות אשר ניסו להכשירן כלוחמות, הן סבלו מאנמיה מתגברת ומירידת סידן. סרגלי מאמצים הותאמו לחיילות, פק"לים הוקטנו, מסלולי הליכה ומסעות נתפרו ביחס למאמץ האפשרי ולא זה הנדרש. ואלה דוגמאות מעטות מני רבות.

בריאן מיטשל כותב בספרו "נשים בצבא": מפקדים בצבא התלוננו זמן רב על כך שנשים אינן מצליחות לבצע משימות פיזיות שגרתיות רבות הקשורות לתחומי ההתמחות שהוקצו להן, לדוגמא נשים שהוכשרו כמומחיות אחסון תחמושת התקשו לטפל בתחמושת שמשקלה בין 29 ל-60 ק"ג".

לתזכורת, אותן שלוש לוחמות מחיל התותחנים אשר כיכבו מעל המסכים במלחמת לבנון השנייה לא הרימו אף לא זביל אחד של פגז (מבחינתי ברור שאין להטיל עליהן משימה כזו). עוד הוא מוסיף: "יתרונות פיזיים של הזכר, הם יתרונות גנטיים... שום התניה פיזית לא יכולה לשנותם. הטכנולוגיה המודרנית לא שינתה זאת כלל, גם אין סיכוי רב שהיא תשנה זאת. לכן, אף בלא שנדון כלל בשיקולים הפסיכולוגיים, החברתיים או הניהוליים. הדרתן של נשים מלוחמת חי"ר בקו הקדמי מחויבת מכישוריהן הפיזיים הנמוכים יותר". מפאת קוצר היריעה לא אציין מחקרים אינספור השוללים שילוב נשים במערך הלוחם ולא רק בצה"ל.

והנה, למרות ששיעור ההתנדבות בקרב חיילות צה"ל למערך הלוחם עומד על פחות משני אחוזים, כפי שפורסם לפני חודשים ספורים, ממשיכות הפמיניסטיות הרדיקליות ללחוץ על הדוושה. וכפי שד"ר הרצוג מציינת בפירוש ששילוב הנשים בצבא הכרחי כדי שתהיה להן מקפצה לחיים הפוליטיים והציבוריים כמו לגברים, כך גם תא"ל במיל' חדווה אלמוג: שילובן של הנשים בכל המערך הלוחם, חשוב לעתידן בהשתלבות בחיי המדינה, פוליטיקה וחברה בדיוק כפי שקורה לגברים. במילים אחרות, לא הרצון לתרומה ייחודית לצבא, לא הרצון לשותפות שוויונית אלא קרש מקפצה אל האזרחות.

בכל זאת, מעט אופטימיות אפשר לשאוב מדברי פרופ' רות גביזון: "שילוב עלול ליצור מתחים פיזיים ורגשיים, העלולים לחבל ביעילות המבצעית של יחידות, ...סוגי הרגישויות העלולים להתפתח כאשר לוחמים יחד... בחורים ובחורות שיש ביניהם גם יחסים רגשיים ופיזיים מורכבים... כוללים בעיות של תחרות וקנאה, רצון להרשים או רצון מיוחד לגונן – העלולים לשבש את היכולת של היחידה לתפקד".

אניטה בלייר מארה"ב עמדה בראש ועדה בקונגרס שסקרה 30 אלף חיילים וחיילות, והגיעה למסקנה דומה: "המתח בכוחות המזוינים שמקורו בסיבות רבות, פוגע במוכנות הקרבית. מקור אחד של מתח שלא ניתן להכחישו הוא הבלבול והסחת הדעת הנגרמת מהבעיות הבלתי נמנעות הכרוכות בשילוב המגדרי...".

ביום בו ידונו בנושאים כלשהם לגופם ולא לגופם של הכותבים, ייתכן מאוד שכולם ייצאו נשכרים.