החזרי מס? ההורה הממוצע לא יראה אגורה

לפני קרוב לארבע שנים הורה בית המשפט לקרנות הפנסיה להשוות את תנאי הפנסיה של אלמנים לאלה של אלמנות. ההחלטה התקבלה בתביעה שהגיש אלמן נגד קרן הפנסיה שלו, מבלי לבקש הכרה בתביעתו כתביעה ייצוגית, אך השופטים ציינו במהלך המשפט בפירוש כי הנושא רלוונטי לכל העמיתים. האלמן שהגיש את הפנסיה קיבל את הכסף, רטרואקטיבית.

סבי שמח: הוא חשב לתומו, שקרנות הפנסיה יתחילו לקיים את החוק, כפי שהכנסת חוקקה ובית המשפט פירש. אבל הוא, ורבבות אלמנים אחרים ממשיכים לקבל קצבאות נמוכות בעשרות אחוזים מאלה שמקבלות אלמנות. למה? ככה. היועצים המשפטיים של האוצר, בעליהן של הקרנות הישנות, החליטו שכל אלמן שרוצה לקבל את המגיע לו, צריך לעתור לבית

המשפט בנפרד ולהגיש בעצמו בקשה דומה. הוגש ערעור, בבקשה להורות לקרנות לשלם לכל האלמנים. סבי (85) עדיין מחכה. אבל מה בוער?

התקשורת עשתה אתמול חגיגה גדולה: לפי הכותרות, כל הורה ממעמד הביניים יוכל מעתה לקבל החזרי מס על הוצאות ההשגחה על ילדיו. תמיד נחמד שיש סיבה לשמוח, אבל החגיגה הנוכחית היא קשקוש חסר בסיס. אני מוכן להתערב על גובה התשלום החודשי שאני משלם לצהרון של בתי בת השש - 900 שקלים, שלא אראה מהפסיקה הזאת שקל אחד.

כל הורה שחושב אחרת, מוזמן להתערב אתי על גובה הסכום החודשי שהוא משלם - אשמח להשלמת הכנסה. ההורה הממוצע לא יראה אגורה. והכוונה אינה רק ל-60% מהאמהות העובדות, שכלל אינן מגיעות לרף המס, אלא גם לרוב-רובם של ההורים שנמצאים מעל הרף: עו"ד ורד פרי תיהנה מהכסף כמעט לבדה.

באוצר מקווים שהטירחה תרתיע את הנשים

ראשית, החלטת בית המשפט פותחת לפקידים פתח להתחכמויות מהסוג שהפעילו קרנות הפנסיה. כלל האצבע של הפקידים הוא: נהג לפנים משורת הדין עם רואה החשבון של שרי אריסון (ייתכן שהוא יהיה המעסיק שלך בעתיד), ותתחכם עם כל השאר. גורמים באוצר כבר אמרו אתמול לכתב ynet כי "הפסיקה לא תחייב מראש את כל פקידי השומה להכיר בהוצאות החל משנת המס הבאה בכל התדיינות. בחוגי האוצר מניחים כי הטירחה הכרוכה בהליך תרתיע את רוב הנשים".

אם הצפצוף על הפסיקה, על רוח החוק ועל הנוהל התקין מתחיל כבר בתגובה לתקשורת, הרי שאפשר לסמוך על עורכי הדין של רשות המסים, שהיצירתיות תרקיע שחקים, ושהם ידאגו לכך שרק הורים שיש להם עורך דין מצויין, זמן בלתי וסבלנות להתרוצץ בבתי משפט, וכמובן - שמרטף שישמור על ילדיהם בזמן הדיונים, יזכו לראות את הכסף. ואלה, כידוע, לא מהווים 40% מההורים, ואפילו לא 1%.

שנית, בית המשפט גלגל את האחריות, בצדק, לפתחה של הכנסת. בית המשפט קבע שהמדינה צריכה לכבד את החוק "אלא אם כן היא תחוקק חוק אחר", אך המדינה קיבלה די זמן להיערך לביצוע החוק או לחקיקת חוק אחר, ובעצם, קיבלה המלצה לקבוע מה אומר החוק, לכאן או לכאן.

החוק - ייקבר

לחברי הכנסת, בניגוד לפקידים, יש אינטרס לפעול לטובת הציבור, ובכנסת כבר מתגלגלת הצעת חוק שתחייב במפורש הכרה בהוצאות. אבל תסמכו על חריצותם של הפקידים, ועל עצלנותם של הח"כים: החוק, אם יעבור, ייקבר אחר כבוד בחוק ההסדרים.

לא מאמינים? הרי המדינה כבר חוקקה חוק טוב בהרבה, שהיה אמור לפטור את מרבית ההורים מההוצאות הללו - חוק חינוך חינם מגיל שלוש ומעלה, אבל החוק קבור בחוק ההסדרים מאז שבר רפאלי למדה בגן חובה.

כי ככה זה במדינת ישראל: החוק מחייב מאוד - אם אתה לא עובד במשרד האוצר. לא שילמת חשבונות? אתה עלול למצוא את עצמך מאחורי סורג ובריח. אבל אם בג"ץ בכבודו ובעצמו מורה לאוצר למגן את שדרות, הפקיד יכול להמשיך להחביא את הכסף. שיתבעו שוב. שיחפשו את החברים שלהם. אנחנו בעלי הבית, ואתם - תמשיכו לשלם.