מבחן הממלכתיות

חיפוש בגוגל תחת השאלה "הציונות הדתית לאן?" נתן 22 פרטים, רובם פאנלים וסימפוזיונים. חיפוש זהה עם השאלה "לאן?" על מפלגת העבודה, תנועת העבודה, מרצ, השמאל הישראלי והליכוד העלו שאף אחת מהן לא מתקרבת לציונות הדתית. נראה כי בתקופה האחרונה מתורגמת השאלה הנצחית הכללית לשאלה המוגדרת יותר: האם יחסה של הציונות הדתית למדינה משתנה?

מה, אם כן, המקור לשאלות הנצחיות הללו ומאין התחושה שמתחוללים כל הזמן שינויים שיש לדון בהם בסימפוזיונים ובפאנלים? התשובה לכך טמונה בשינויים שאכן התחוללו ומתחוללים גם כיום בקצה המחנה הציוני הדתי, אלא שקיימת נטייה להעצים אותם לאין שיעור ואף ליחס אותם לקבוצות חברתיות גדולות בהרבה באופן מוטעה.

שאלת יחסה של הציונות הדתית למדינה התעוררה בתקופת המחאה נגד תהליך אוסלו, התעצמה לאין שיעור לאחר רצח רבין ולאחר דעיכה של מספר שנים חזרה שוב במלא עוצמתה לקראת הגירוש והעקירה בתוכנית ההתנתקות. מאז ההתנתקות עולה השאלה לנוכח סימנים מסוימים לשינוי היחס למדינה בקרב קבוצות מסוימות בציונות הדתית.

בסיפור הבא מ"תקופת ההתנתקות" ולאחריה יש כדי להבהיר את הפער בין הדימויים והחששות לבין המציאות. מייד לאחר פרסום פסקי ההלכה שקראו לסירוב פקודה בחודשים שלפני ההתנתקות צלצל אלי קצין כוח אדם שעיסוקו הוא בגיוס חיילי סדיר ומילואים. בהשפעת עולם הדימויים המוטעה, הוא הביע את חששו מפני שינוי משמעותי בדפוסי הגיוס לשירות הסדיר. לכך הוסיף את החשש שחיילי מילואים דתיים יסרבו להחליף חיילי סדיר שהופנו למשימות הקשורות בתוכנית ההתנתקות. הרגעתי אותו וביקשתי שיצלצל בעוד כמה חודשים.

ערב ההתנתקות הוא צלצל והודה שצדקתי אבל טען שמדובר במשהו זמני. עתה, כשהביצוע בפתח, יתחולל השינוי שממנו חשש. לאחר ההתנתקות צלצל שוב והודה שלא חל שום שינוי משמעותי בדפוסי הגיוס אולם המשיך להתעקש שמדובר ביציבות זמנית ומטעה. עכשיו יגיע האפטר-שוק אחרי ההתנתקות. ביקשתי ממנו שיצלצל לאחר גיוס מחזור נובמבר. הוא חזר אלי וניסה בפעם האחרונה לטעון שהתהליך ממנו הוא חושש יתחולל בקרב הנוער הכתום, היינו בעוד שנה-שנתיים.

בעוד מספר חודשים ימלאו ארבע שנים

להתנתקות. בינתיים לא חל שינוי בדיווחים ממסדרי הסיום של קורסי הקצינים. בהעפת הכומתות המסורתית עם סיום הטקס אי אפשר שלא להבחין בעשרות רבות של כיפות סרוגות בצבעים ובגדלים שונים. הכמות מספיק גדולה כדי לעורר תשומת לב עד כדי דיווחים חוזרים ונשנים בעיתונות. מפעם לפעם ניתן לקרוא את הכתבה העונתית על החשש מהשתלטות הדתיים על הצבא. זהו גורלה של הציונות הדתית: מחד גיסא חוששים שדפוסי הגיוס של הדתיים ישתנו, מאידך גיסא כשהם הולכים בהמוניהם לשירות צבאי משמעותי מעלים את החשש מהשתלטותם על הצבא.

הממלכתיות של הציונות הדתית עמדה עד היום בכל מבחן מעשי שהתעורר. הבעיה של הציונות הדתית שהיא הפנימה יתר על המידה עולם דימויים מוטעה המתאר אותה בכללותה כאילו היא בת דמותן של קבוצות קטנות ורדיקליות בתוכה. במידה שתפנים את הרכבה המציאותי אולי תזכה להיות כמו שאר התנועות שלא שואלות את עצמן כל הזמן "לאן?".