שתף קטע נבחר

למה צבועים צוחקים?

מחקר מקיף שנערך אודות צחוקם המפורסם של הצבועים, מעלה כי הצחוק משמש כאמצעי לריבוד חברתי בקרב החיות הללו. במצבי עימות יכולים צבועים להסיק מהצחוק אם מדובר בזכר או נקבה, בצבוע בוגר או צעיר ובחיה דומיננטית או נשלטת

צחוקו המפורסם של הצבוע הפך כבר מזמן לסימן ההיכר של חיה זו, ובקרב בני האדם נקשרו לו הסברים שונים, כמו האגדה לפיה צבועים מהפנטים בני אדם בצחוקם ואז טורפים אותם. ממחקר מקיף שנערך לאחרונה, עולה שצחוקו של הצבוע אכן קשור לטרף אך הצחוק אינו מהפנט וכלל אינו מופנה כלפי חיות אחרות. צחוקם של הצבועים נושא מסר חברתי ברור לשאר הצבועים בסביבה.

 

 

מדענים מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה עקבו אחר 17 צבועים מנוקדים, מין החי באפריקה. למשך תקופה ממושכת בחנו החוקרים את התנהגות הצבועים והקליטו את הקולות שהפיקו כאשר צחקו, או גיחכו כפי שהם מעדיפים לכנות את הפעולה הזו.

 

מסקנתם היא שצבועים משתמשים בגיחוכים כאשר הם נאבקים זה עם זה על פיסת מזון. לדברי החוקרים, קיימים הבדלים מהותיים בגובה ובמנעד הצלילים שמפיקים צבועים בעת גיחוך, בהתאם לגיל החיה, מינה ומעמדה החברתי. הגיחוכים משמשים כאמצעי לריבוד חברתי, בכך שהם מאותתים לצבוע מסוים מה מידת כוחו של הצבוע שאיתו הוא מתעמת.

 

"הצבועים הן חיות לילה הפועלות במערכת חברתית מרובדת ומורכבת", אמר ניקולס מת'הבון, ראש צוות המחקר. "מסיבה זו, אקוסטיקה היא אמצעי תקשורת חשוב מאוד עבורם". החוקרים מצאו כי צבועים צעירים מפיקים צלילים גבוהים בהרבה מאלה שמפיקים צבועים בוגרים. כמו כן, נמצא שנקבות דומיננטיות הפיקו מנעד צלילים צר יותר מזה של נקבות נשלטות. נמצא גם שנקבות חלשות מגחכות יותר, והחוקרים מסיקים מכך שהגיחוך הוא ביטוי לתסכול.

 

לקראת סוף המחקר הצליחו החוקרים לזהות כל צבוע בקבוצת המחקר רק על פי קולו. בכוונתם להמשיך במחקר ולהעמיק את הבנתנו בנוגע לגיחוך הצבועים. שאלה אחת שמעניינת את החוקרים במיוחד היא, מדוע זה שלא נגמלו הצבועים מהמנהג לגחך כאשר הם מתקרבים לטרף. הלא גיחוך זה גורם לרעש החושף את החיה המתגנבת והצבועים נמצאים בתחרות לא רק אחד עם השני אלא גם עם חיות אחרות, לדוגמה, אריות. לשאלה זה עדיין לא נמצא מענה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים