נו, מתי תתחתנו?

 

מתוך הפורום:

 

 

מיה: אני כל הזמן מתאמנת, אני רצה, עושה יוגה, פילאטיס, קיק בוקסינג, אבל זה היה בלי קשר למירוץ, אני עושה את זה כי אני נהנית מזה.

עמיחי: תמיד היתה לי איזשהי נגיעה לשמירה על כושר, אז זה בהחלט קבל תנופה גדולה יותר לפני המירוץ ואחריו אפילו עוד יותר.

 

 

מיה: לי היה מאד קשה לא לדבר או לראות את המשפחה שלי. מאד שמחתי לקבל את הקלטת מהבית. מאד הייתי צריכה את זה כחיזוק באותו שלב.

 

עמיחי: אני חושב שבניגוד לפעמים שנוסעים לחו"ל לבד ותמיד אפשר להשיג טלפון ולהתקשר, פה לא יכולנו אז החשיבות של הקלטת היתה עוד יותר משמעותית.

 

 

ברור שזו הייתה חוויה מעצימה, אבל האם נהניתם? הבטתם בנוף? ראיתם היכן אתם בכלל? כי נראה שמרב שעסוקים במירוץ לא נהנים מהדרך (אמא)

 

עמיחי: האמת שזה היה הדבר הכי כיף שעשיתי בחיים. למעשה, הכיף הוא יותר עצם התחרות, האתגר והאדרלנין שרץ בגוף, כמו שאנשים נהנים מכל תחרות ספורטיבית. הנופים היו מדהימים אבל לא באמת היה זמן להביט, אבל מי שנהנה מנופים תמיד יכול לנסוע במסגרת אחרת.

 

עמיחי, למה באופן כללי אתה מתנגד למוסד הנישואים? (אירה)

 

אני לא בדיוק מתנגד למוסד הנישואים, קודם כל רציתי שירדו ממני עם השאלות האישיות. היה לי גם ככה קשה להגיע לתכנית שכרוכה בחשיפה אישית ורציתי שלא בזה יתמקדו אלא ביכולות שלנו במירוץ. דבר נוסף, אני חושב שזוגיות יכולה להיות נהדרת גם בלי החותמת של הרבנות למי שבוחר בכך.

 

 

איך מצליחים להתגבר על הפחד במשימות המפחידות באמת? (לונגי)

 

מיה: הבנג'י היה הדבר הכי מפחיד שעשיתי אי פעם ועוד לא התגברתי על הפחד הזה. כל פעם שאני רואה את זה רועדות לי הרגליים. אבל, אני עדיין מאד שמחה שהיתה לי ההזדמנות לעשות את זה, אחרת בחיים לא הייתי עושה את זה.

 

כדי להתגבר על הפחד אני עושה הרבה יוגה ובאווירה של מירוץ אין זמן להתעכב על הפחד, בשניות שיש לי אני עושה סוג של מדיטציה כדי לא לחשוב על מה שאני עומדת לעשות.

 

רוצים עוד? היכנסו לכאן