שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איך נראה בית של חרדים?
    איפה נמצאת הפינה לנטילת ידיים? למה משאירים קטע מהקיר ללא טיח? מתי התחילו להכניס ספות לסלון? ומה עושה שם סטנדר? ד"ר הדס חנני חקרה את מבנה הבית החרדי-אשכנזי
    תרבות מגורים הוא מושג שהתפתח מאוד בעשרות השנים האחרונות, ובדרך כלל מציינים אותו כשמדברים על תכנון בית מרווח ועתיר חללים לפעילויות בשעות הפנאי. ואולם, ישנה גם תרבות מגורים קצת אחרת, כזו שמעניקה משקל רב הרבה יותר לסביבה ולשכנים, ולפרקטיות של הדירה הפוטנציאלית. בכנס "הבית הישראלי" הציגה ד"ר הדס חנני את מאפייניו המיוחדים של הבית החרדי האשכנזי.

     

    הכנס, שהיה פרי שיתוף פעולה של בית הספר לאמנות בצלאל והמכון לחקר הציונות של אוניברסיטת תל-אביב, סקר את המבנה הפיזי והחברתי של הבתים בישראל, ואת הקשר בינם לבין רכיבים אחרים של התרבות הישראלית. ד"ר חנני הציגה בהרצאתה נתונים מסקרים של השנים האחרונות על מאפייני המגורים של המשפחות החרדיות, והציעה הסברים לממצאים ממחקר הדוקטורט שלה "תרבות הדיור והמגורים בחברה החרדית האשכנזית בישראל". בעבודת הדוקטורט, שנערך בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, הציגה גם תמונות רבות מבתי חרדים המדגימות את טענותיה.

     

    צילום: ד

     

    אחד הסקרים שהציגה חנני ציין את הסוגיה הכלכלית כגורם המרכזי לבחירת מקום מגורים. על-פי נתוני מכון גיאוקרטורפיה, כ-50% מהנשאלים ציינו כי רכשו את הדירה בשל מחירה או בשל מענק והטבות שניתנו להם. הסיבה השנייה בחשיבותה שהוזכרה היא "מיקום הדירה בסביבה חרדית", כפי שציינו 37% מהנשאלים.

     

    החוקרת אומרת כי בהגדרה האחרונה נכללים גם הימצאותו של מוסד לימודים ראוי לאב המשפחה, ובאם הוא אברך - חשוב גם סוג ה"כולל" (הלכה, גמרא או קבלה), הרב המכהן בו וגובה ההכנסה הצפוי מהלימוד שם. כמובן שלקונה הפוטנציאלי חשוב לדעת האם קיימים בסביבה מוסדות חינוך לילדים, התואמים את הזרם החרדי שאליו משתייכת המשפחה. גם לסביבה הקרובה יותר ניתן משקל, ומשפחה חרדית תבדוק את "הרמה הרוחנית-חרדית" של הבניין, ולא תקנה דירה אם השכנים אינם דומים לה בהתנהגותם הדתית המחמירה.

     

    חנני מציינת כי בין הסיבות לבחירת הדירה לא צוינו מאפיינים פיזיים, ולדבריה הדבר עשוי להעיד על אופיה של הקהילה החרדית כנוטה להסתפק במועט, וככזו המתאמת את ציפיותיה לתקציב המצומצם העומד לרשותה. החוקרת מוסיפה כי אי-התחשבות במאפיינים הפיזיים עשויה ללמד גם על "מעמדה הנמוך של האסתטיקה בסולם הערכים החרדי". לטענתה, אצל החרדים בית גדול אינו חלק מהצגת היכולת הכלכלית של המשפחה, אלא מושג פרקטי המתייחס לנוחיותה של האשה בתפעולו.

     

    "סביבה יפה עם פרחים ועצים נלקחת בחשבון במכלול השיקולים, אך המשפחה החרדית נזהרת לא להצהיר על כך בגלוי, בעיקר מחשש ל'מה יגידו' על מה שייתפס כסולם ערכים לקוי", היא מוסיפה.

     

    מבנה הדירה החרדית הטיפוסית

    על-פי סקרי הלמ"ס שמציגה חנני, בעוד שבאוכלוסייה היהודית שטח דירה ממוצע עומד על 104 מ"ר, במשק-בית חרדי הגודל הוא 94 מ"ר. מספר החדרים דומה (3.7 באוכלוסייה היהודית הכללית ו-3.6 באוכלוסייה החרדית), אך בצפיפות הדיור יש הפרש ניכר: באוכלוסייה היהודית הכללית מדובר בנפש לחדר, ואילו בחרדית ב-1.4 נפשות לחדר ובאזורים מסוימים אפילו 1.9 נפשות לחדר.

     

    ד"ר חנני אומרת כי כמעט כל המשפחות החרדיות צריכות גם מחסן. בדרך כלל, הן ישתמשו במחסן פרטי או ציבורי כדי לאחסן את הסוכות, שאינן בנויות ממוטות ברזל ובדים אלא מפלטות עץ גדולות. במקרה שאין מחסן - יקשרו המשפחות החרדיות את הסוכות לעמודי הבניין. עגלות ואופניים בדרך כלל יאוחסנו במרחב הציבורי של הבניין.

     

    לדברי חנני, אחת התופעות בבנייה החדשה בעיקר בירושלים, אך גם בבני ברק, היא בניית מחסנים קטנים בקומת הקרקע, שאינם נמכרים לדיירים. לאחר קבלת אישור איכלוס מהעירייה, הקבלנים הופכים את המחסן לדירה מאולתרת, ומשכירים אותה לזוגות שמחכים להיכנס לדירה במקום אחר.

     

    ואיך קונים דירה? החוקרת אומרת כי באף אחד מהפלגים במגזר החרדי לא "ייסגר" שידוך בלי לסכם את נושא הדירה לזוג הצעיר, ואת פרטי התמיכה הכלכלית של ההורים בזוג בשנים הראשונות לנישואין. עם זאת, קיים הבדל בין הסדרי הנישואין המקובלים בקרב הציבור הליטאי לבין אלה המקובלים בקרב הציבור החסידי.

     

    בציבור הליטאי הנוהג המקובל הוא שהורי הכלה מממנים 60%-70% מהדירה, והורי החתן - 30%-40%. אם מדובר בחתן הנחשב למוצלח במיוחד (תלמיד-חכם, עילוי, גאון), ידרשו הוריו "סידור מלא" בעבורו - כלומר דירה, ריהוט, מכשירי חשמל, קצבה חודשית קבועה למשך שנים אחדות ועוד. הדבר נפוץ בעיקר בישיבות הליטאיות, שם הרבנים הם אלה המעודדים את התלמידים/ החתנים הטובים לדרוש זאת, ובכך הם מעלים את ערך הישיבה בעיני כלל הציבור.

     

    בציבור החסידי ההסדרים המקובלים הם יותר שוויוניים, ורכישת הדירה מתבצעת תוך התחשבות בקשיים הכלכליים המלווים את המשפחות. בדרך כלל החלוקה תהיה כזו: או שההורים משני הצדדים מתחלקים חצי-חצי, או שההורים והזוג נותנים שליש כל אחד, או שחצי ישולם מחסכונות ההורים וחצי ממשכנתאות.

     

    המרחבים בדירה החרדית

    במחקרה אבחנה חנני שלושה מרחבים הנמצאים בדירת מגורים חרדית: המרחב האמוני, המרחב האמוני-מודרני, והמרחב המודרני. החוקרת אומרת כי לא מדובר המרחבים תוחמים וברורים, אלא כאלו השזורים זה בזה, וביחד יוצרים את מרקם החיים האופייני לדירת משפחה חרדית במאה ה-21.

     

    המרחב האמוני הוא לב-ליבו של הבית החרדי, ונועד להזכיר לו מי הוא ומה הוא. אחד האלמנטים המרכזיים בעניין זה הוא תכנון חדר המיטות של ההורים, שמאפשר מרחב להפרדת המיטה המשותפת לשתיים, בעת שהאישה נידה. אלמנטים נוספים הקשורים למרחב זה הם קביעת מזוזות בכל הפתחים, והותרת חלק מהקיר ללא צבע וטיח - בדרך כלל ליד הכניסה ובגודל של 48X48 סנטימטר - זכר לחורבן בית המקדש. בחלק מהדירות מוצב בסלון "סטנדר" שעל חלקו העליון מניחים את ספר הלימוד כדי לסמל את למדנותו של בעל הבית ולהפגינה.

     

    המרחב האמוני-מודרני הוא תחום הביניים, שכולל את האביזרים, החלקים בדירה והסממנים הקשורים לדת היהודית שהתפתחו עם הטכנולוגיה או עם השינויים בבנייה ובאופי המגורים. בין אלו ניתן למנות את המרפסות שנועדו לבניית סוכות, תליית תמונתו של הרב או האדמו"ר שאליו נושאים בני המשפחה את עיניהם, עיצוב המטבח שכולל שני כיורים (בדרך כלל רחוקים זה מזה כלל הניתן), ומכשירים חשמליים עם התקנים מיוחדים לשבת.

     

    החוקרת מוסיפה כי לעתים קרובות, באחד מחדרי הרחצה בדירה תותקן אמבטיה כדי לאפשר לאשה להכין את עצמה לקראת הטבילה במקווה. בדרך כלל גם תימצא בבית פינה לנטילת ידיים שלרוב תמוקם במסדרון מחוץ לשירותים או המקלחת, מאחר שאסור לברך במקום שבו האדם מתערטל.

     

    בהתאם לכללי הצניעות, במגזר החרדי מעדיפים להפריד בין המינים בכל תחומי החיים - וכך גם לגבי הסדרי הלינה: בכל בית מקצים חדרים נפרדים לבנים ולבנות. חדרי הילדים בדירת המגורים החרדית הם כר לשינוי האווירה בבית, ובדרך כלל מאופיינים בעיצוב ובבחירת צבעים קלילה

    לעומת שאר הבית. בשנים האחרונות, בחלק מהדירות החרדיות ניכרים חידושים, כאשר גם בחדר המרכזי והחשוב של הבית - "חדר השבת" (הסלון) - ניתן לראות גם ספות וכורסאות, בנוסף לשולחן השבת ולארון הספרים. בעבר, האירוח (גם בימי חול) נעשה סביב שולחן השבת, ולא בסלון.

     

    במרחב המודרני נכללים מנעמי החיים של המאה ה-21. כלומר, אביזרים ומכשירים שאין כל קשר ביניהם לבין הדת היהודית. מרבית המכשירים והאביזרים האלה אינם עומדים בסתירה להלכה ולמסורת היהודית, וחלקם עברו "גיור" והותאמו לשימוש החרדים. מיעוטם (כמו המחשב והאינטרנט) עדיין נלחמים על מקומם.

     

    באלמנטים המודרנים ניתן למנות את הטלפון הסלולרי ה"כשר" (אינו פתוח ל-SMS ולחיוג למספרי שיחות ארוטיות), טלוויזיה (שאם היא קיימת, לרוב מוסתרת בארון), ומחשב שנכנס בתחילה ככלי עסקי כשר - ומאז האינטרנט מתנהלת מלחמה על דרכי השימוש בו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "איך נראה בית של חרדים?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ותן חלקנו
    מומלצים