אל תתפלאו אם באחד בספטמבר השנה תראו לא מעט חובבי מוזיקה העומדים על הגשר שבין גני התערוכה לפארק הירקון בתל אביב, כשהם מנסים לתפוס את הצלילים הבוקעים מכל צד של שדרות רוקח. אחרי הכל, מתי בפעם האחרונה נערכו בעת ובעונה אחת שתי הופעות בינלאומיות בקנה מידה ענק באותו יום, באותו קילומטר רבוע?
היום (ב') אנחנו מתבשרים שהופעת הענק של מדונה בפארק הירקון
תיערך באותו הזמן ובאותו אזור שבו תופיע להקת "פיית' נו מור".
אז נכון, יש כמה אלפים טובים שיודעים בדיוק באיזה צד של הגשר לבחור: הפופ המתוק של הדיווה או הרוק המריר של הלהקה המתקמבקת. אבל מה עם חובב המוזיקה הממוצע, שנהנה מהאנרגיות של מופע חי, מההתרגשות של אירוע בינלאומי, אבל מעולם לא לבש חולצה של "Angel Dust" או ראה את "במיטה עם מדונה"? אכן דילמה.
מדונה. כושר שיא וזרועות מפחידות (צילום: Gettyimages)
יצא לי לראות בישראל את מדונה בדיוק באותה ריאה תל אביבית ירוקה ב-1993, ושנתיים אחר כך את "פיית' נו מור" בפסטיבל הבלוז בחיפה
ובסינרמה בתל אביב, ואין ספק שמדובר בשתי חיות שונות לגמרי, תרתי משמע. השואו המתוקתק של מלכת הפופ, הרקדנים הממושמעים ורוח ההתרגשות ששורה על הפארק הם חוויה שלא יוצא לנו לחוות לעתים קרובות. כל צעד, כל פנס, כל קצה עקב סטילטו, נמצאים בדיוק במקום המיועד להם. אם לבחון מקטעי וידאו
של סיבוב ההופעות הנוכחי, 16 השנים שעברו מההופעה האחרונה כאן לא הקהו ולו במעט את יצר הפרפורמנס של מדונה, הכושר שלה והצורך בפרובוקציות מבוימות היטב.
אבל האמת, אם כבר פרובוקציה, זו של מייק פאטון, סולן "פיית' נו מור", אוכלת אותה בלי מלח. לא נתעמק כאן בראיונות הבעייתיים שהעניק בעבר לתקשורת, בהם פירט את תחביבו לטעום את הפרשותיו, אלא בפרסונה הבימתית הבלתי צפויה שלו, שגם חמישה פרויקטי צד מוזיקליים לא יכולים להכיל. תוסיפו לזה את הכריזמה והקול הוורסטילי שלו, שיכול בקלות לעבור מצווחות
הארדקור לבלדות אמצע הדרך, ותקבלו הרפתקה אמיתית. ועדיין, רק כחמישית מכמות האנשים שצפויה לצפות במדונה תלך לראות את הלהקה.
ל"פיית' נו מור", אחת מחלוצות הפאנקי מטאל, יש הופעות שמצטיינות באנרגיה מקפיצה ואווירה מבודחת. העובדה שהיא מתאחדת עכשיו, אחרי 11 שנה, גם מעלה את ההשערה שסיבוב ההופעות החדש יכלול את מיטב להיטי הלהקה, ויש לה לא מעט: מקוריים ("Midlife Crisis", "אפיק","Evidence") לצד חידושים ("איזי" של הקומודורז ו"I Started A Joke" של הבי.ג'יז).
אבל האנשים שחיבבו את "פיית' נו מור" בזמן אמת, בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, הם כיום בני שלושים וקצת. וגם אם מעולם לא תכננו לטוס במיוחד לבירה אירופית כלשהי כדי לראות את מדונה, הם היו שמחים לו יכלו לנצל את ההזדמנות לראות את השואו המהוקצע והמרשים שלה כשהוא מגיע אל סף דלתם. כן, גם אם הוא עולה כפליים משעולה ההופעה של "פיית' נו מור" (490 ש"ח לעומת 260, בהתאמה).
"יום הולדת שמח" ונעל בראש. כרטיס להופעה מ-1995
יש מי שמופעי אצטדיון ממלאים אותו בשכרון וגורמים לו להתמזג עם רבבות האחרים בקהל. והאמת, הכישרון של מדונה להדהים, לקפץ ולשיר את הפזמון בו-זמנית הוא משהו שעובר היטב גם כשהוא מוקרן על מסכי וידאו, לטובת עשרות האלפים שנותרו מאחור. כושר העל שבו מדונה נמצאת כיום אולי יצר לה זרועות מפחידות,
אבל גם מאפשר לה עדיין לתת לקהל שואו בלתי נשכח.
אבל יש מי שמרגיש יותר בנוח כשהוא רואה את האמן בגודל טבעי, בלי צורך במסכי וידאו, ועם אינטראקציה גדולה יותר בינו לבין הקהל. במקרה של "פיית' נו מור" בסינרמה ב-1995, נראה היה שהאינטראקציה הגיעה לשיא כשהקלידן רודי בוטום (שחגג את יום הולדתו באותה הופעה) שב לבמה אחרי שקפץ לקהל, וכשביקש בחזרה את הנעל שלו, קיבל אותה היישר לראש. לגברת צ'יקונה זה לא היה קורה.
האמת, עם הנטייה של "פיית' נו מור" לבצע חידושים ללהיטי פופ מפתיעים (מ-"We Will Rock You" של קווין עד "זומבי" של הקרנבריז), סביר להניח שהם יכבדו את מי שמגיע להופעה בשיר של מדונה, אולי אפילו "ווג", אותו ביצעו בעבר בהופעות.
אפשר להיות בטוחים שהיא לא תחזיר את הטובה.
- אז באיזו הופעה אתם בוחרים? ספרו לנו
