הזרמת רעל לים המלח? אנשי המקצוע במשרד בעד

בקשה חריגה הוגשה לאחרונה למשרד להגנת הסביבה: מפעל "לוכסמבורג" בערד ביקש להקים מתקן מיוחד ולהזרים דרכו באופן קבוע לים המלח, שפכים תעשייתיים המכילים חומרים כימיים רעילים. אגף ים וחופים במשרד - הגוף המקצועי האמון על שמירת החופים והים במדינת ישראל - תמך בבקשה.

הבוקר (ב') התכנסה הוועדה למתן היתרי הזרמה לים לדון בבקשה, וזמן קצר לפני תחילת הדיון השיבו במשרד לשאלת ynet ומסרו כי בכוונתם להתנגד לבקשה. 

מפעל "לוכסמבורג" מייצר חומרי גלם עבור תעשיית התרופות. בין היתר מייצר המפעל חומר אורגני מסוכן על בסיס הרעלן ארסן. בעבר הוא זכה להיתר הזרמה יוצא דופן, שאיפשר לו להזרים את שפכיו לים המלח, אך במפעלי ים המלח - שדרך המסוף שלהם אמורים היו השפכים לזרום - התנגדו למהלך. לפיכך החליטו במפעל לבקש היתר להקים לעצמם מיני-מסוף פרטי, שיטפל ב-15 אלף קוב של שפכים תעשייתיים ויזרום אותם לים באופן קבוע.

את הבקשה העביר המפעל לוועדה למתן היתרי הזרמה לים. מדובר בוועדה מיוחדת שבה שותפים מספר גורמים ממספר משרדים, אך שנציג המשרד להגנת הסביבה הוא יושב הראש שלה ולעמדת אנשי המקצוע בתחום הים והחופים משקל רב בהחלטותיה. תפקיד הוועדה הוא לבחון מתן היתרים חריגים ומוגבלים בזמן להזרמת שפכים לים. הוועדה מעניקה את ההיתרים במקרים מיוחדים בלבד, כאשר אין חלופה יבשתית אחרת - וכשיש כזו, מחוייבת הוועדה לסרב למתן ההיתר.

הזרמה לים - בהעדר פיתרון אחר

לאורך השנים נהגה הוועדה לסרב לאפשר היתרי הזרמה לים המלח משיקולי שמירה על האזור. רק מפעלים בודדים - בהם מפעלי ים המלח וכמה מפעלים במישור רותם - נהנו מהיתר שכזה, שניתן להם לפני שנים רבות. בעבר, כאשר ביקש מפעל "לוכסמבורג" להזרים שפכים לים המלח, ציינו במשרד בתגובה שמדובר ב"נכס אקולוגי ייחודי".  

במפעל הסבירו שהעילה לבקשה הנוכחית למתן היתר להקמת המסוף היא העדר פיתרון אחר לסילוק השפכים. אך ל-ynet נודע כי דווקא יש לפחות שתי חלופות: האחת היא הזרמת השפכים לשפד"ן והאחרת - טיפול בשפכים והעברת הפסולת לרמת חובב.

מהמידע שהגיע לידי ynet עולה כי השיקולים הכלכליים היו בולטים בעמדת אגף ים וחופים בבואם לשקול את הבקשה בחיוב. אנשי האגף תמכו בחלופת הקמת המסוף הפרטי וההזרמה לים המלח כדי לסייע למפעל לצאת ממילכוד, כהגדרתם.

הדבר קשור לעובדה שהפיתרון הראשון יקר ב-50 אחוז לעומת הפיתרון של הזרמת השפכים לים המלח, והפיתרון השני גם הוא כרוך בהוצאה כספית משמעותית מצד המפעל.

עד לפני כשנתיים נהג המפעל לשלוח את הפסולת הרעילה שלו לרמת חובב, שם היא טופלה והוטמנה באתר שיועד לכך, ובמחירים נמוכים יחסית. אך כשהפיתרון מוצה, והתעורר הצורך בבניית מתקן חדש ויקר, החליט המפעל לבקש להקים לעצמו מסוף ולקבל היתר להזרמת השפכים לים המלח - פיתרון זול יותר עבורו - שזכה כאמור לתמיכת אנשי המקצוע באגף ים וחופים במשרד.

זמן קצר לפני הדיון בנושא הודיע המשרד ל-ynet כי הוא מתנגד לבקשת המפעל להקים את המסוף הפרטי והלזרים דרכו שפכים רעילים לים המלח.

מהמשרד נמסר: עמדת המשרד, כפי שתוצג על ידי נציגנו המשמש גם כיושב ראש הוועדה למתן היתרי הזרמה לים, היא להתנגד ולדחות את בקשת חברת 'לוכסמבורג' להזרמת שפכיהם ישירות לים המלח.

נציג המשרד יעשה כל שביכולתו בכדי לשכנע את יתר חברי הוועדה לסרב לבקשת החברה, ולדרוש כי שפכיה יופנו לאזור הברכות המוגדר כ'אגן הדרומי', שטח בו יש היתר הזרמת שפכים כבר היום.

יצויין כי הוועדה הנה ועדה בינמשרדית המונה שמונה חברים ולמשרד להגנת הסביבה נציג אחד מבין השמונה.

רוני קומר, יושב ראש "החברה לשירותי איכות סביבה" - המפעילה את אתר הפסולת הרעילה ברמת חובב - מסר כי חלופת העברת הפסולת לרמת חובב שרירה וקיימת. לדבריו, לפני כשנה וחצי אף הוצע למפעל להקים באתר החברה ברמת חובב מתקן לטיפול שפכים, אך במפעל סרבו משיקולים כלכליים.

מהמפעל טרם נמסרה תגובה.