"את לא חוששת שיפטרו אותך בגלל שאת חולה"

מאחורי זכוכית גדולה, עטוף אריזה חד-פעמית של כובע, חלוק, כפפות וערדליים, יושב גבריאל (כל השם האמיתיים שמורים בחדר הסטרילי) ובסבלנות אין קץ שוקד על הרכבתו של מוצר רפואי חדיש. עיניו עוקבות בזהירות אחר מעשה ידיו, מבטו לא מניח לשבריר תנועה לחמוק ממנו. הכל חייב להיות מדויק מאוד. המקום, כיאה לחדר סטרילי בכל מפעל מתקדם שמכבד את עצמו, מצוחצח למשעי, בוהק בניקיונו, חשוף תחת האורות הבהירים. "אגית טכנולוגיות", ידביק עובד אחר את המדבקה עם הלוגו על אריזת המוצר, לאחר שזה יעבור את בקרת האיכות הקפדנית ויאושר על ידי עובד נוסף.

אני יודעת שאני עושה משהו חשוב. מעריכים את העבודה שלנו

גם היא, כמו שאר עמיתיה במפעל, מייחסת חשיבות גדולה לסדר יום קבוע. "אני קמה בבוקר - לא כל הזמן ישנה במיטה -מתלבשת, נוסעת למפעל, מגיעה, מחתימה כרטיס. גם ההחתמה של הכרטיס - מהדברים הכי קטנים עד לגדולים – זה נותן לך משמעות, סיפוק, רצון לתפקד. זה נותן את הטעם לחיים, את הרצון לעזור לעצמך, את הרצון לקום בבוקר. זה נורא חשוב לנפגעי נפש, ולא רק להם, הרצון לתפקד, לקום ולעשות דברים, ולא לשקוע בדיכאון, במצב רוח רע, בעצב. הרי גם אדם בריא שקם בבוקר ויש לו מה לעשות ירגיש אחרת ממובטל, שמרגיש דחוי ולא יכול לממש את עצמו, את היכולות שלו, שלא יכול להביא פרנסה הביתה ומרגיש שהוא חסר תועלת, נטל על המשפחה שלו, על החברה.

הכי קרוב לשוק הפתוח 

הניהול הוא נורמטיבי, עם אנשים מתחום התעשייה

מה שעוד עוזר להצלחת התהליך הוא השימוש בשפה שמקובלת בכלל התעשייה: "הניהול עצמו הוא ניהול נורמטיבי, עם אנשים מתחום התעשייה", הוא מדגיש. "באגית למשל, מנהל השיווק היה מנהל השיווק בטבע מדיקל, אני עצמי הגעתי מתחום ציוד רפואי, ולא מתחום השיקום. כמפעל תואם טבע, מבחינת הפרוצדורות של העבודה, גם לשם שנבחר, 'אגית טכנולוגיות', יש משמעות. התעסוקה היא כרטיס הביקור של האדם. כשהוא אומר, 'עבדתי באגית טכנולוגיות וייצרתי מוצרים רפואיים, הוכשרתי והתמדתי' - הסיכוי שלו להשתלב בעבודה יותר נורמטיבית הוא גדול".

פה לא עושים טיפול

מי שאמונה על כל נושא השיקום באגית היא סמדר קרת, קוסמת בהסוואה של עובדת סוציאלית שיקומית. "כולם פה מתמודדים עם מחלת נפש, בדרך כלל זו סכיזופרניה. הבעיה היא ש-90% מנפגעי הנפש בארץ אינם עובדים. רק 10% משתלבים במעגל העבודה. התפיסה השיקומית שלנו היא שגם אנשים שמתמודדים עם מחלת נפש יכולים לעבוד ולייצר מוצרים באיכות גבוהה. זה שהיום אדם יצא מאשפוז, בלי כוחות, חרד, מתמודד עם סטיגמה, עם התרופות ותופעות הלוואי ועם הסימפטומים של המחלה, שלא נעלמו לגמרי - לא אומר שעם הזמן מצבו הבריאותי לא יכול להשתפר.

אצל נפגעי נפש לא תמיד אפשר לשנות דברים באדם, אז מתייחסים לסביבה

במפעל, שהוקם ב-2006, מועסקים כיום כ-50 עובדים, רובם גילאי 60-22. אלה מהם שהקשיים הנפשיים פגשו אותם בגיל צעיר נפלטו ברובם ממערכת החינוך כנערים. כמה מהם חיים עדיין אצל הוריהם או מתגוררים במסגרות של דיור מוגן. משתקמים אחרים במפעל מכירים היטב את החיים הנורמטיביים, שהיו גם חייהם שלהם, לפני שאלה התנפצו להם מול העיניים. ביניהם בעלי תארים אקדמיים ומקצועות חופשיים שחלו כשהגיעו לשנות השלושים והארבעים שלהם, כשמאחוריהם קריירה בשוק הפתוח, והם נשואים ובעלי משפחות.

"היתה אוכלוסייה שלמה שלא היה לה מענה", מספרת קרת על הצורך שהביא בסופו של דבר להקמתם של עשרה מפעלים כדוגמת אגית בשנים האחרונות, ביניהם "אופק תעשיות" בחיפה ו"אסיא טכנולוגיות" בירושלים. "מדובר באנשים משכילים, שהיכולת שלהם יותר גבוהה, שהמחלה שלהם מאוזנת יותר ושרמת התפקוד שלהם היתה בסך הכל גבוהה, אבל לא מספיק כדי להשתלב בשוק הפתוח במדינת ישראל, שהוא מאוד תובעני – מבחינת שעות עבודה רבות, לחץ, דרישה להספקים גבוהים, התמדה וביצוע של כמה עבודות בבת אחת. רוב האנשים כאן כן ניסו להסתדר בשוק הפתוח ולא הצליחו להשתלב. אנחנו מקווים שבסיום התהליך השיקומי שהם עוברים כאן, תוך שהם רוכשים הרגלי עבודה, ביטחון ויציבות נפשית, הם יחזרו לשוק הפתוח".

מחכה לבוקר שיבוא

רפאל (58) ארבעה חודשים באגית, הוא כלכלן בעל תואר שני. לו ולאשתו שלושה ילדים: אחת רופאה, אחת מורה, ובן בצבא. לפני עשר שנים חלה. לא שקודם היה קל; כשעלה לארץ מברה"מ בגיל 39, נאלץ לאחסן את השכלתו ואת הרזומה המקצועי העשיר שלו ככלכלן בחברה גדולה, וזרק אותם לבוידם. "לא היתה לי שפה. עשיתי כל מיני עבודות, הייתי מנקה צלחות במסעדה, מטאטא רחובות בשוק הפשפשים מטעם עיריית תל אביב, אחר כך התקבלתי לעירייה כפקיד. בהמשך פתחנו אשתי ואני חנות, ואז חליתי במחלה. מאניה דיפרסיה. הייתי מאושפז באברבנאל". אחרי האשפוז יצא לשוק העבודה וחיפש משהו שיותר יתאים לכישוריו. בבנק לאומי בדיוק חיפשו מישהו. "עבדתי בבנק שנתיים ושבעה חודשים, ואז שוב חליתי. היה לי התקף. פיטרו אותי. ואז שוב היה אשפוז. ואחר כך אשפוז יום. ואז הגעתי לאגית. בהמשך אני מקווה לעבוד בעבודה נתמכת, ואחר כך שוב לצאת לשוק החופשי.

"בבית משעמם לי. בבית אני חולה. אני בנאדם שלא יכול לשבת בבית. כשאני הולך לעבודה – זה כאילו שעות פנאי. אין מתח כמו שיש בבית. אני מחכה שיבוא הבוקר, ללכת לעבודה. כיף לי בעבודה. היא אולי יותר מדי פשוטה, אבל אני לא יכול לדרוש שיציעו לי עכשיו תפקיד של כלכלן".

אנחנו עדיין בתחילת הדרך

לא תמיד זה היה ככה, מסביר יהודה כהן, מנכ"ל האגודה לבריאות הציבור. "רוב האוכלוסייה שנזקקת לשירות התעסוקתי לא מקבלת מענה. מדובר במאות אלפי אנשים, לא רק באנשים חולי נפש אלא בכל סוגי הנכויות. רק בביטוח לאומי רשומים כ-90 אלף איש בעלי נכות נפשית. כ-60 אלף מתוכם בעלי זכאות לקבלת סל שיקום. מתוכם רק כעשרת אלפים איש מקבלים שירותים. לגבי אלה שכן זכו למענה - רובם הגדול עובדים בעבודות ברמה נמוכה מאוד, ועם תמורה דלה ביותר. במפעלים שלנו אנחנו מנסים להגיע לתעשייה ברמה שהיא תעשייה לכל דבר, עבודה יצרנית אמיתית, ותמורה כמה שיותר מלאה.

"לאחרונה יזמנו הצעת חוק שמטרתו להבטיח רכש מהגופים הממשלתיים, במחיר והאיכות של המכרזים הממשלתיים, כך שלמדינה זה לא יעלה, אלא גם יחסוך כסף בכך שהאנשים ישתקמו, ויפתח פתח להקמה והרחבה של מפעלים לאותם מאות ואלפי נכים שאין להם כיום כל מסגרת תעסוקתית".

המהפכה שלנו היא מהפכה אמיתית

"על הרבה דברים אומרים 'מהפכה', אבל המהפכה שלנו היא מהפכה אמיתית", אומרת רונית דודאי, מנהלת תחום תעסוקה באגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות ומי שמובילה לצד הממונה על השיקום יחיאל שרשבסקי את המהלך שמקדם המשרד בעשור האחרון, ושבעקבותיו פועלים בארץ - בין השאר הודות לג'וינט ולביטוח הלאומי - מפעלים מוגנים מדגם "דור 3" כגון אגית טכנולוגיות, המציעים עבודה שיקומית ברמה גבוהה, והם בעלי קו ייצור עצמאי ומראה משופר.

למצוא מה הגירוי הנכון, כדי שיעשה את המקסימום בתפקוד שלו

"זה תהליכי", אומרת דודאי. "מה שחלמנו עליו היה מודל של מקום עבודה לעיוורים בספרד, שתפס אותי מאוד. כיום יש בארץ כעשרה מפעלים שהמודל בהם די ברור, וכל היתר בדרך. אלה שלא הצליחו בחמש השנים האחרונות לעשות שינויים - גם מבחינת השתכרות האנשים, הרכב הצוות, שדרוג המראה הפיזי של המפעל, ומתן עבודה ראויה – עומדים בפני סגירה. בשנה האחרונה סגרנו ארבעה מפעלים מחוסר שביעות רצון, ויש כאלה שמסומנים מבחינתי".

תנו הזדמנות

ביום ג', ה-7 ביולי, יתקיים בהוד השרון אירוע למעסיקים, בנושא העסקת אנשים עם מוגבלות בשוק החופשי. במסגרת "מעסיקים רואים מעבר", פרויקט של עמותת "בחברה טובה" שהקים אמיר טל, דוקטורנט בחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה, ושמטרתה קידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות. טל: "אחד הדברים הבולטים הוא החשש של המעסיקים להעסיק אנשים עם מוגבלות, ובעיקר מוגבלות נפשית. החשש נובע בעיקר מדעות קדומות וסטיגמות. הקריאה המרכזית שלנו היא: תנו הזדמנות. בכנס תינתן אינפורמציה על בעיות שיכולות לצוץ בדרך, אבל גם יוצעו פתרונות ויינתן מידע על זכויות המעסיק ועל התמיכה שהוא מקבל". 

• לפרטים והרשמה  ל"מעסיקים רואים מעבר", לחצו כאן .