לפני 40 שנה לא הייתה שום בעיה לשכנע אותנו שאנחנו דור "אתחלתא דגאולה". מדינה צעירה, נרגשת עדיין, אווירה טובה סך הכל. השכנוע היה דרוש כדי לבטל את שתי התזות האחרות, החילונית והחרדית. האחת לא מתעניינת כלל בדילמה שבין חורבן לזירוז חמורו של משיח, עסוקה בציונות מעשית של בניין מדינת ישראל, והאחרת כופרת במעשיות כלשהי כדרך לקירוב הגאולה.
עד היום, תעירו אותי באמצע הלילה ותגידו "אין לך קץ מגולה מזה..." ואני אמשיך בלי למצמץ: "שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו, לעמי ישראל, כי קרבו לבוא". אתהפך לצד השני ואחלום על כל אותם הרים שעמדנו עליהם צפופים ונרגשים וראינו במו עיננו את הפריחה, הפירות והגאולה, ממש מעבר לגבעה הבאה. ממש רואים כבר את האוזניים של החמור.
בטיולים שלנו לא למדנו לזהות עלעלים משוננים של אלון המסטיק ואלה קוצנית, גם לא את גרמי השמים בניווט לילה, אפילו לא את תולדות דגניה ג'. בטיולים שלנו שיננו לנו פסוקים של גאולה. כל הארץ פסוקים פסוקים ואנחנו כולנו חניכי בני-עקיבא והרב קוק. האבא והבן.
וסימנים לא חסרים. צפוף לכם בירושלים? מ.ש.ל! "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרב ימים. ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה". שחור על גבי זכריה. כתוב. הצורך ברכבת קלה בירושלים הוא הוכחה ניצחת לשיטת הציונות הדתית. הגאולה פה. ככה נראית גאולה.
אז נכון, תפאורה יש וסימנים יש, ומי שמחפש סימנים יכול למצוא אותם. אבל גאולה? באמת ככה נראית גאולה? וזה בדיוק הזמן לשלוף מהכיס השני את הסימנים שגאולה היא "חבלי משיח" וייסורים, וחוצפה, ודור שכולו חייב. אבל תכל'ס, לא מביך אתכם שככה נראית הגאולה שלנו?
בשנים
האחרונות יש מתוך הציונות הדתית מי שרואים את ההווה ואומרים "זהו, בית שלישי זה אנחנו" כאן ועכשיו. לא צריך יותר להתאבל על חורבנות קודמים, תשעה באב כיום תענית מיותר, מנהגי האבלות לא רלוונטיים. ויותר ויותר מבוגרי מתודת סימני הגאולה פרקו עול חורבן מעליהם.
אבל אני עדיין לא שם. תחושת הגאולה, או אפילו האתחלתא שלה, לא מפעמת בי. ההיפך הוא הנכון. אמנם, את בית-המקדש איני רוצה לראות נבנה על הר הבית, או בכל מקום אחר, וגם אני יכולה לראות במדינה יהודית ריבונית סימן, אבל לא ככה.
את החורבנות הקודמים אני מכבדת כמו שהם, בצדק חרבה ירושלים. פעמיים. מי רוצה לקיים חברה ששפיכות דמים, עבודה זרה, גילוי עריות או שנאת חינם היא האג'נדה שלה? אהמ... והאם זה שהיום שפיכות דמים, עבודה זרה, גילוי עריות ושנאת חינם הם הערכים המובילים במדינת ישראל, זה לא סימן? ויותר משמעותי מתפאורת הפריחה והשגשוג?
ואבדן האמון עד אפס במערכת המשפט, בשליחי הציבור, ברשות המבצעת, במשטרה, ברופאים, במורים. אנחנו בדיוק פה, שאין עלינו מוראה של מלכות, ואיש את רעהו אחים בלעו. אתחלתא דחורבן, לפחות.
על זה דווה לבנו. על אלה חשכו עיננו.
