הלכות שידוכים
לא להתחתן עם אישה בגלל כסף, אבל כן לדאוג לפרנסה; מגימטריות צריך להתעלם, אבל על אהבה לא לוותר; פער גילאים משמעותי – קלקול, עדות שונות – סימן ברכה; רגע אחרי ט"ו באב מתמצת הרב שמואל אליהו ב-ynet את "הלכות הדייטים"
מורי ורבי, הרב מרדכי אליהו שליט"א, אומר שכשיש רווק אחד מעוגן מלהינשא זו בעיה של עם ישראל, וכל שכן כשיש מאות רווקים ורווקות, שזהו צער לשכינה. מכאן אנו למדים כמה חשוב לסייע לבני זוג להתחתן. צריך לעשות כן בחכמה ובעדינות ובטוב דעת וטעם. הנה שורת כללים בסיסיים לשידוך נכון וטוב.
כללי שידוך ראשוניים
א. על השדכן לדעת לשדך, מי לשדך ומה ראוי לשדך.ב. אסור לשנוֹת ולספר דבר שאינו נכון.
ג. את כל הדברים הלא-נעימים, כמו בעיות רפואיות או עבר לא-חיובי, צריך לספר רק בפגישה השנייה או השלישית, וגם אז לספר רק את כותרת העניין.
ד. השדכן צריך לדעת להדריך את בני הזוג, ולא להסתפק בכך שמכירים אחד לשני.
ה. כמו כן צריך לדעת להדריך את בני הזוג גם אחרי החתונה.
ו. על המשודכים לדעת שמצווה לשלם למי שמשדך, אך אם אינו רוצה לקבל תשלום – לא ישלמו. ובכל מקרה כדאי מאוד להציע תשלום כדי לעודד את השדכנים, שעושים מלאכה קשה מאוד עד שמצליחים בשידוכם.
מה צריך לחפש בבן או בת הזוג?
א. הדבר הראשון שצריך לחפש בבן הזוג הוא מידות טובות. וכך כותב הרמב"ם (איסורי ביאה י"ט י"ז): "כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחילה. ואף על פי כן - אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר - חוששין להן וראוי להתרחק מהן, שאלו סימני פסלות הם".
ב. משפחה טובה. בשולחן ערוך (אבן העזר ב' ו') נכתב: "לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם". וכן במסכת בבא בתרא (דף ק"י): "אמר רבא, הנושא אשה – צריך שיבדוק באחיה". אבי, הרב שליט"א, אומר שהיום צריך לבדוק אם הבת עצמה היא תלמיד חכם, וזה במקום בת של תלמיד חכם.
ג. קשר נפשי, אהבה. בגמרא, מסכת קידושין דף מ"א, אמר רב יהודה בשם רב: "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו". במילים אחרות: אדם צריך לראות שהאישה טובה בעיניו. אם היא לא מוצאת חן בעיניו - איך תחול פה אהבה? ואם אדם נושא אישה שהוא לא אוהב אותה - הוא פוגע גם בו, גם בה וגם בילדים.
ד. יראת שמים. בספר משלי, בפרק ל"א ("אשת חיל"), כתוב: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". צריך לראות היטב שדרך החיים של בני הזוג ביראת שמים שווה או יכולה להשתוות. אם הבעל או האישה לא שומרים שניהם מצוות, קשה מאוד לקיים יחד חיי משפחה. דבר זה גם גורם צער ובלבול גדול לילדים שרואים את הוריהם שונים זה מזה.
ה. בריאות. בשולחן ערוך (אבן העזר ב ז) נכתב: "לא ישא אדם אשה - לא ממשפחת מצורעין ולא ממשפחת נכפין, והוא שהוחזק ג' פעמים שיבואו בניהם לידי כך".
ו. הפרש גילים. בדרך כלל נוהגים לשאת אישה יותר צעירה בשנה-שנתיים, אבל אין זה מעכב. אפשר שהבחור יהיה יותר צעיר, ובלבד שלא יהיה ביניהם הפרש גדול מדי של שנים. בשולחן ערוך (אבן העזר ב ט) כתוב: "לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה, שדבר זה גורם לזנות". ואף על פי שכעת הם מסתדרים טוב ביניהם - אין לנישואין הללו תקווה גדולה, כי אחרי כמה שנים יתרחקו והרי זה גורם להם קלקול גדול.
ז. פרנסה אפשרית. צריך לראות שיש מקצוע, או שיש להם אפשרות להתפרנס. וכך כותב הרמב"ם (הלכות דעות, ה' י"א): "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה ... אבל הטפשין מתחילין לישא אשה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה".
דברים שאינם קובעים
א. דעת ההורים. מצוות כיבוד הורים היא אחת מעשרת הדברות, אבל אם ההורים רוצים בשביל אדם בחורה טובה ולבו לא נמשך אליה, או שלבו נמשך לבחורה אחרת טובה, על כך פוסק הרמ"א ש"אין צריך לשמוע" (שולחן ערוך, יורה דעה ר"מ כ"ה). חובת ההורים לייעץ לבנים, והבנים צריכים לשקול את דברי ההורים בכובד ראש, אך זכות ההחלטה היא של בני הזוג. כל זאת מלבד במקרה של נישואין עם משפחת פשע ועבריינים שזה ביזיון להורים וזה בכלל "ארור מקלה אביו ואמו".
ב. שם האישה כשם אם החתן או שם החתן כשם אב הכלה. יש צוואה של רבי יהודה החסיד האוסרת זאת, ובין הפוסקים יש מחלוקת האם רבי יהודה החסיד אמר את הצוואה רק לילדיו, לכל זרעו, או לכל בית ישראל. אבי שליט"א אומר שצריך במקרים כאלה לקבל ברכה מרב גדול וגם להיזהר שלא לקרוא לאשתו בשמה הפרטי כששמה כשם אמא שלו, משום שיש בזה חוסר כבוד. ולכן אם שם האמא "רות" וכך קוראים לה חברותיה, יקרא הבעל לאשתו "רותי" או שם כינוי וחיבה אחר. שבשעה שהוא קורא לאשתו לא יחשבו שהוא קורא לאימו בשמה הפרטי.
דברים שלא מתחשבים בהם
א. שמות וגימטריות. כמה וכמה פעמים אמר מו"ר הרב שליט"א שצריך להיזהר מ"רבנים" שמפרקים זיווג בגלל שמות או שמחתנים בגלל שמות. צריך להתחתן לפי הדברים המנויים לעיל, שהם הדרכת חז"ל, ולא על פי שמות או גימטריות וכדומה. אם רואה שהשם לא מתאים מבחינה מספרית - שיוסיפו לו אות לשמו, ויקראו לו מושיל'ה במקום משה וכדומה.ב. כסף. במסכת דרך ארץ זוטא פרק י' כתוב: "ארבע פרוטות אין בהם סימן ברכה", ואחד מהם הוא "הנושא אשה לשום כתובה" ש"אין מורישין לבניהם ולבני בניהם". על כך נכתב: "יש נושא אשה לשום זנות, ויש נושא אשה לשום ממון, ויש נושא אשה לשום גדולה, יש נושא אשה לשם שמים".
ג. "סימנים משמים". צריך להיזהר מאנשים שנפגשים עם בן זוג וחושבים ש"זה זיווג משמים". יש אנשים שמשדכים בצורה כזו. אומרים לבחורה: "בדיוק היה פה מישהו אתמול וחיפש כלה, ובדיוק הגעת היום. בוודאי זה משמים. אל תשאלו יותר מדי שאלות, אל תבררו יותר מידי בירורים". אותם אנשים, אם בני הזוג מעוררים שאלות וספקות על התאמה וכדומה, לוקחים אותם לאיזה רב גדול שיברך את הזוג. ומה יעשה הרב? בא זוג ומבקש ברכה אז הרב מברך. ואז אומרים להם: "'אתם רואים? אתם זוג משמים! הנה הרב בירך. עכשיו מיד תתחתנו!" זה בוודאי לא נכון.
ד. עדה שונה. לפעמים להורים יש בעיה עם חתנים או כלות שלא מהעדה שלהם - ולא צריך להתחשב בזה כלל. ברוך ה' בימינו יש קיבוץ גלויות גדול ורבים נישאים עם בני זוג מעדה שונה. ותבוא עליהם ברכה. נישואים בין עדות שונות מאחדים את עם ישראל, והרי זה יום טוב כמו ביום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. שבגלות היינו מפורדים ומפורזים, עדות עדות, קהילות קהילות, וכשמתחתנים עם עדות אחרות – הרי זו איחוד עם ישראל וקירוב רחוקים.
סבתא של הרב חיד"א ז"ל היתה אשכנזיה והתחתנה עם ספרדי, גם האר"י ז"ל היה בן לאב אשכנזי ואמא ספרדיה, גם רבי יוסף קארו זצוק"ל היה נשוי לאשכנזיה בנישואים השניים שלו. בזמנם זה היה מאורע יוצא דופן, אך היום זהו דבר מקובל שספרדים מתחתנים עם אשכנזיות ולהיפך.
ואף על פי שיש חילוקים בין עדות בגלל מנהג או עיקר הדין - אין בכך חשש. גם בתוך העדות יש חילוקים – בין חסידים למתנגדים, בין תוניסאים למרוקאים, בין אלה שלא אוכלים אורז בפסח לאלה שכן בין אשכנזים שלא אוכלים שרויה לאלה שכן. האם לא יתחתנו זה עם זה?! חס ושלום! בעיקרון האישה שמתחתנת הולכת לפי ההלכה של בעלה בענייני הבית, אבל יש בזה פרטי דינים.
מספר מוזמנים לחתונה
היו כמה מקומות שתיקנו שלא מזמינים לחתונה את כל בני העיר אלא בצמצום. יש סיפור שבחסידות גור הייתה תקנה שמספר המוזמנים לחתונה לא יעלה על 100 איש. ומעשה בחסיד שרצה לחתן את בנו וביקש מאדמו"ר מגור הזקן להגדיל את מספר המוזמנים לחתונה, מכיוון שיש סוחרים רבים שעליו להזמין. הרבי לא הסכים לכך, והחסיד אמר לו: "כל מה שאני אוציא בשביל החתונה - אתן צדקה לישיבה שלך". אמר לו האדמו"ר: "אם יש לך כל כך הרבה כסף, לך ותקנה לך אדמו"ר אחר. את התקנה איני משנה".הייתה תקנה בירושלים שעושים סעודת ברית מילה רק בדגים ולא בבשר, כי הבשר היה יקר. וגם מנהג צפת שעושים סעודת הברית רק בדגים, שזולים יותר מבשר. זו תקנה טובה שראוי לחדשה בזמננו.
הרב שמואל אליהו
צילום: אביהו שפירא
כך זה יסתיים?
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
