כן, המפקד: המורה החדש לפיזיקה

מי?

עמי דגן, בן 55, נשוי (ציטוט: "באושר") עם 3 ילדים בגילאי 28, 24, 21. למד הנדסת אלקטרוניקה כעתודאי בטכניון ושירת 23 שנים בחיל האוויר. השתחרר בדרגת אלוף משנה מתפקידו האחרון כראש מחלקת מערכות. לאחר השחרור מילא מספר תפקידי ניהול בכירים בתעשייה הצבאית.

מאורע מכונן

"לפני 3 שנים טיילתי לבדי בדרום אמריקה במשך חודשיים בטיול תרמילאים. טיפסתי על הרים, התחברתי עם צעירים וחשבתי על מהות החיים. רציתי לעשות את השינוי כבר אז, אבל כנראה שלא הייתי מספיק בשל. דגרתי על העניין הזה כמעט שלוש שנים. עברתי תהליך אישי שבמהלכו התחזקה התחושה שהמרוץ הזה שהייתי בתוכו 30 שנה, אחרי דרגות כסף וכוח הפסיק להיות מעניין. הרגשתי מצד אחד תחושת מיצוי ומצד שני רצון לעשות משהו מועיל לחברה. אני לא רוצה להישמע בומבסטי, אבל הצד החומרי פשוט כבר הפסיק לעניין אותי".

למה דווקא הוראה?

"אני רואה בהוראה שילוב שנותן הזדמנות לעשות משהו שנתפס בעיני כתרומה לחברה, הזדמנות לעבוד ולעזור בעיצוב של אנשים צעירים בצורה נכונה יותר לתפיסתי ואפשרות לתרום להם. אני חושב שהעבודה הזו גם תתרום לי ותיתן לי סיפוק. אני חושב שלהקנות ידע לאנשים, יכול לתת הרבה סיפוק".

תפקיד בהוראה

ב-1 לספטמבר, לאחר שנת לימודי השלמה במכללת בית ברל, עמי ילמד פיזיקה בכיתות י' בתיכון הדרים בהוד השרון. "מעט תלמידים בוחרים כיום במקצוע הזה במסגרת הבחירה במגמות ומבחינתי האתגר הוא להגדיל את הכמות. בכיתה י' הפיזיקה אצלנו היא מקצוע חובה, מה שהופך את האתגר למשמעותי יותר, היות ולא ישבו בכיתה רק תלמידים טובים שבחרו ללמוד את המקצוע. פיזיקה היא מקצוע תשתית למי שרוצה ללמוד בהמשך הנדסה או מקצועות טכנולוגיים אחרים. יכולתי לבחור במתמטיקה או באזרחות, אבל היה לי חשוב ללמד דווקא פיזיקה".

חששות

"שלא תהיה כימיה מספיק טובה עם התלמידים. אני לא מאמין שזה יקרה, אבל זה חשש מסוים שקיים".

"שאכנס לכיתה ואראה את התלמידים יושבים במקומם ומחכים לשיעור שלי".

"מי אני ומה אני שאשפוט. עד כה התרשמתי לרוב לחיוב. אני חושב שאנחנו מחפשים יותר מדי את השלילה. בסך הכול קורים הרבה דברים. אנחנו לא כל כך גרועים כמו שאנחנו אוהבים לציין באופן כללי וזה תופס גם במערכת החינוך. אנחנו מובילים בתעשיית ההי טק ובתעשיות הביטחוניות ואלו הם תוצרים של אותה מערכת חינוך. אני חושב שבשנים האחרונות קרו כמה דברים לא טובים".

לחזור לערכים של פעם

"האנלוגיה שלי מהצבא היא מה שקרה לצה"ל במלחמת לבנון השנייה ומה הצבא עשה כדי לתקן את המצב. למעשה הצבא חזר לעקרונות של פעם – הרבה אימונים בתנאי שטח כמה שיותר אמיתיים ומפקדים בחזית ולא במאסף. אני חושב שגם במערכת החינוך צריך לחזור לערכים של פעם. המורה צריך להיות השליט הבלתי מעורער בכיתה, עם יכולת לאכוף משמעת למידה. צריך לתת יותר כלים למורים ולמנהלים לאכוף משמעת. כיום מורה לא יכול להוציא תלמיד מהכיתה.

"מורה שנכנס לכיתה - צריך לקום לכבודו ולהיות בשקט ולא שיהיה מצב בו נכנסים ויוצאים כמו תחנת רכבת. אני רואה את הדברים הללו בעיקר בתיכונים. כמובן שחלק בסיסי במעמד המורה הוא נושא התגמול. אפשר לדרוש מהמורים יותר, אבל צריך גם לשלם להם יותר. מורים מפרנסים חייבים לעבוד לפחות במשרה וחצי ובעוד כל מיני חלטורות כדי לקיים את משפחתם. אני מרשה לעצמי להיות מורה כי יש לי מספיק כסף. זה אולי עצוב, אבל זה נתון. אני יכול להרשות לעצמי כעת את הפריווילגיה הזו".

מעורבות יתר של הורים

"בשנים האחרונות, בחברה שלנו, הילד הוא המרכז ופעמים רבות בגלל התפיסה הזו, הורים חוצים גבולות במגע שלהם עם מערכת החינוך. גם בצבא הפסיקו את ההתערבות של ההורים. יש לנו שתי חברות שהיו מנהלות בתי ספר וההורים גרמו להן ללכת. כמו כן, צריך ליצור מסגרות חינוכיות מגוונות יותר שאפשר יהיה לשלב בתוכן את הילדים המתאימים, כמו למשל החינוך הטכנולוגי. לא כל אחד מתאים לבגרות עיונית וזה לא רע. כשהילדים הללו יושבים בכיתות העיוניות, זה יוצר שונות משמעותית בכיתה ומשפיע כתוצאה מכך על רמת הלימודים הכללית".

"הייתי רוצה להשפיע על החזון של התלמידים. הייתי רוצה שהחזון שלהם יהיה להצליח, אבל שיפנימו שהצלחה זה לא רק כסף. הצלחה יכולה להיות מימוש אישי, תרומה למדינה ולחברה. הייתי רוצה שהמוטו שלהם לא יהיה רק עשייה למען עצמם. יש מספיק ילדים שרוצים להיות אמנים, סופרים ומשוררים ויתביישו להגיד את זה בקול רם בחברה שלנו כפי שהיא כיום".

"זו שאלת השאלות. בפיזיקה זה קצת יותר קשה. לא לומדים את זה בשום מכללה. אני חושב שזה משהו שבא עם האישיות. תלמידים שיושבים מולך שעה-שעתיים רצוף ורואים אותך, מבינים מצוין מי הבן אדם שעומד מולם, האם הוא מתכוון למה שהוא אומר או מזייף. זה כמו חיילים בצבא שיודעים בדיוק מי המפקדים שעומדים מולם. גם מורה מקצועי בפיזיקה לא נכנס לכיתה ומדבר רק פיזיקה צרופה. יש דיאלוג ברמת הכיתה וברמת הפרט. אני למשל סוחב עד היום צלקות של דברים שנאמרו לי כילד על ידי מורים וגם דברים חיוביים שהשפיעו עלי. כל זה מאוד משפיע על התדמית של הילד, על הדימוי שלו בעיני עצמו ובעיני האחרים".

• עשיתם הסבה מקצועית להוראה ממניעים אידיאולוגיים? צרו עימנו קשר . הסיפור האישי שלכם יכול לעניין את הגולשים.