איך אומרים פלורנטין בפולנית?
תשכחו מהסרוויסים ומצלוחיות הזכוכית הצבועה. פראגה, השכונה הכי אינית באירופה, צומחת בערבות הגפילטע-פיש
ורשה הולכת והופכת לאחת הערים הדינאמיות והמרתקות באירופה. זאת הבירה המזרח-אירופית הראשונה שהשתחררה מעול הקומוניזם והיתה חביבה גם בעיצומן של שנות ה.90- היום היא הרבה יותר מחביבה. שדרות מרשלקובסקה המרכזיות הן כוורת הומה של שופינג ורחוב נובי שויאט האלגנטי מנוקד במסעדות סושי. החן הישן נשמר, קונצרטים מיצירות שופן עוד נערכים בפארק, גלידות מתלקקות בנחת בכיכר העיר העתיקה, אבל בגדול, ורשה בסערה.
רובע ישן וחינני - שלא מפסיק להפתיע (צילומים: יובל בן-עמי)
הבוקר, במצבי, אני צריך שקט ורוגע. נותר לי יום אחרון בעיר, כך שהסתגרות בחדר המלון אינה באה בחשבון. אבל אין לי ראש לבלגן, אני מחליט לצאת מזרחה לנהר הוויסלה, אל הצד האחר של העיר הזאת.
שם, מעבר לחומת צמחייה עבותה וירוקה, שנמשכת לאורך הגדה, נחבאת שכונת פראגה, רובע ישן וחינני שלא הופצץ ולא נשרף במלחמת העולם השנייה, ולכן השתמרו בו בניינים נאים. פראגה, ששמה מזכיר את שם העיר פראג בשפות רבות, מקבלת את שמה דווקא מהמלה הפולנית לשריפה, משום שהוקמה על יער שמוגר באש. היא היתה במשך מאות שנים עיר נפרדת, שאליה הגיעו באמצעות מעבורות נהר, וכשביקרתי בה לפני עשור עדיין היתה כמו מיני-ורשה רוגעת ומיושנת. איזו הפתעה ציפתה לי.
סייגון על הוויסלה
חציית הנהר כבר מרגיעה את הנפש. היער הלח שאחריו מטעה לרגע לחשוב שהגעתי לכפר. למעשה, הוא מחפה על שוק מלבושים ענק שהוקם כאן על חורבות איצטדיון עירוני מיושן. זה לא גן עדן צרכני. אפשר לטייל שעות בין דוכני הבגדים ולצאת בלי כלום, כי האיכות נמוכה אפילו מן המחירים. מצד שני, בסמטה נסתרת של ים דוכני הפח נמצאת התרופה המושלמת למצבי: מרק פו וייטנאמי.
פולין אינה ארץ הומת מהגרים וגם אינה מצטיינת בטעמים חדים במיוחד. לכן תענוג לגלות רצף של דוכנים וייטנאמיים בשולי השוק, ולזכות במנת מרק מלא עשבים רעננים ונתחי דג מטוגן. מחוץ לפחון הבוקר קודר עדיין למרות שהקיץ בשיאו. בפנים מלהגת הטלוויזיה בשפה אקזוטית. על ספסלי הפורמייקה יושבים יחדיו פולנים ואסיאתים, לוגמים כל טוב ומפטפטים. עם לגימה אחרונה של מיץ מנגו מכריזה החמרמורת על תבוסה, אפשר לצאת ולגלות את השכונה.
פראגה הישנה (להבדיל מפרברי הבטון העצומים שנבנו בגבה ונושאים את שמה) עדיין מתוקה, עדיין קטנה ועדיין מיושנת, אבל כבר לא רדומה. במורד רחוב זבקובסקה מתפתח הרובע האלטרנטיבי של ורשה.
זה תמיד קורה בשכונות שהיו פעם קשות יום: קרויצברג בברלין, הלואר-איסט-סייד בניו-יורק, אוברקאמף בפריז, פלורנטין בתל-אביב. פראגה, שהיתה בעברה שכונה מעורבת שחיו בה יהודים רבים לצד זרים מעוטי יכולת, שהיתה תמיד מנותקת מהמרכז ומדוכאת כלכלית, פושטת את הצווארון הכחול שלה ולובשת במקומו - נו, משהו שיקי.
כל זה מתחיל רק עכשיו, וכבר ניכר לעין. שתי שמלות נשף עוצרות נשימה מושכות את העין ואת הרגליים (אפילו את רגליי הגבריות.( "בלה אאוץ“' (גרסה עוקצת ל“-בלה צ'או(" הוא שמו של בוטיק בקרן הרחוב. הוא מציע קולבים של עיצוב פולני צעיר לצד סחורה שמגיעה מלונדון ומברלין. הפולנים מתעמתים יפה מאוד עם האתגר ממערב: החנות היא געש של צבע וזיג-זג של גזרות נועזות.
העיר פשטה את הצווארון הכחול והמירה אותו בהופעה שיקית
זהו הבוטיק הראשון מסוגו שנפתח כאן, בין לא מעט חנויות יד שנייה שלא מצטיינות בבגדי רטרו מעניינים אלא במחיריהם: 40 זלוטי, כ50- שקל, לקילו לבוש. אבל הרחוב כבר ערוך לספוג עוד סטייל. בבלוקים הבאים שלו מכוסה קיר בניין שלם בכרזות, הזמנה חיה ולא רשמית להיכנס לבר שבקומת הקרקע.
מעבר לרחוב, מעל לבית הקפה "בעשן האבסורד," מטפס עכביש שחור בקוטר שני מטרים אל חלון הקומה הראשונה. הבניינים הישנים מאוד שוקמו, והם מציגים כלפי הרחוב מרפסות של פיתוחי ברזל מעודנים, בניינים ישנים פחות נותרים בינתיים באפרוריות מתקלפת חצופה, עירונית אמיתית.
במבי עם חלון
במורד הרחוב פתוחים שעריו של בית החרושת הישן לוודקה "קונסר.“ מבני בית החרושת מלבבים, רובם לבנים חומות מהמאה ה.19- הם כוללים צריחונים וחלונות מסוגננים.
מה שבטוח, זה לא מסוג המקומות שבהם היית מצפה לראות פסל עץ בגובה ארבעה מטרים של איימי ויינהאוס. בעצם, בשום מקום לא היית מצפה לראות מחזה כזה, אבל הוא כאן. ניצב בין עוד יצירות פיסול ששייכות לגלריה "לוקספרה,“ המשתכנת באחד מהחללים התעשייתיים לשעבר.
בחלל אחר מצויה חנות נהדרת לספרים משומשים, ובשלישי שוכנת חנות הכלים המעוצבים "חנות הפראגה" שבה ניתן למצוא כל דבר מוזר ויצירתי, החל בראש פורצלן מעוטר של לנין וכלה בבובת במבי, משכנעת לחלוטין, שמדף רבוע ומרופד כרוי בבטנה, אולי כמתקן להציג בו כתר של מלכת יופי או אתרוג.
אחרי בוקר כל כך קשה, הדעת מתקשה להתמודד עם כל העושר הזה, ובעיקר עם הידיעה שמפעל הריבות הישן שבשכונה, "פבריק צ'יני," משגע עוד יותר. הוא מכיל כמה וכמה גלריות וגם תיאטראות, בתי קולנוע ומועדון לילה. פראגה, ללא ספק השכונה החמה הבאה באירופה, מתחילה לפרוש כנפיים עירוניות מחוספסות ויצירתיות. עוד יבוא יום ונברח מן ההנג-אוברים שלה אל העיר המלוטשת והפשוטה שמעבר לנהר.
מודיעין שלום
- הגענו: טיסה מישראל עולה כ-450 דולר.
- שתינו: בירה עולה כ-7 זלוטי לחצי ליטר 9) שקלים.(
- טקסי: מחירי המוניות משתנים לפי חדשנותם של כחי הרכב. נסיעה במרכז העיר במונית ממוצעת, תעלה עד 10 זלוטי 12.5) שקל.( נסיעה משדה התעופה עולה כ-40 זלוטי 50) שקל).
- רכבת: מתחנת הרכבת של ורשה יוצאות רכבות ליעדים בפולין, כקרקוב בדרום וכגדנסק בצפון (כ-3.5 שעות נסיעה בשני המקרים.( יש גם רכבת לברלין 5.5) שעות.( המחירים נוחים מאוד.
לפנייה לכתב/ת 
