בימים אלו, במלאת ארבע שנים לעקירה הלא מוצדקת של חומש
ושא-נור, עולים קולות להחזיר את היישוב היהודי לנקודות אלה. בהנחה שהשטח אינו אדמה פרטית של ערבים, יש הצדקה מלאה לעשות זאת כדי לחדש את האחיזה במרחב הכפרי דליל האוכלוסין, אלא שהעיתוי חייב להיבחר בקפידה.
בבית הלבן יושב נשיא שהדבר האחרון שהוא מוכן לשמוע עליו הוא עלייה לקרקע של יישוב יהודי, גם אם עד לפני ארבע שנים התקיים ללא הפרעה. מדינת ישראל איננה סין וגם לא איראן. עדיין איננו יכולים לוותר על הקשר הטוב עם נשיא ארצות הברית של אמריקה. הקונגרס והסנאט, ידידותיים ככל שיהיו, אינם מנהלים את המדיניות השוטפת של ארה"ב.
את ההתיישבות היהודית בשטח הכפרי ביהודה ושומרון יש לראות בחיוב, שכן על ישראל לשמור על שטח זה בשליטתה, ובשאיפה גם בריבונותה תמיד. הערבים תושבי הערים יכולים להקים מדינה עצמאית בכל אחת מערי הגדה, ולנוע בין מדינות-הערים הללו בקלות בעזרת דרכון, כפי שהם נעים בין מצרים וירדן. לכן תמכתי בפינוי גנים וכדים הצמודות לג'נין, והתנגדתי לפינוי חומש ושא-נור הרחוקות מריכוז עירוני.
לאחרונה נשמעים קולות הקוראים לאבו מאזן להכריז על מדינה פלסטינית בגבולות 1948, כלומר על כל שטח הגדה המערבית ועזה, כולל אריאל, מעלה אדומים, גוש עציון ואפילו השטחים שסופחו לירושלים והשכונות היהודיות שנבנו בהם, כמו הגבעה הצרפתית, גבעת המבתר, רמות וגילה. מדינה פלסטינית כזו, אם תוכרז, תזכה באופן מיידי בהכרה בינלאומית רחבה, גם אמריקנית. אז תיכנס ישראל למגננה, ותנהל מו"מ עם המדינה הפלסטינית תחת לחץ בינלאומי אדיר שיופעל עליה. ייתכן אף שאובמה ורם עמנואל ייתנו דחיפה קלה לאבו מאזן לעשות את הצעד הזה, תוך מתן הבטחה שיתמכו בו בהמשך.
החזרת היישוב היהודי לחומש תגביר את הקולות הקוראים לצעד כזה, וכך אולי תקום חומש מחדש, אך מפעל ההתנחלות כולו יספוג טלטלה בעייתית מאוד.
התזמון המתאים להחזיר את המתיישבים לחומש, הוא כאשר העולם בכלל והבית הלבן בפרט יהיו עסוקים בבעיה גדולה אחרת, כמו חס וחלילה מלחמה נוספת בקווקז, משבר קשה עם צפון קוראה או איראן, פיגוע גדול בעל הד עולמי או אסון טבע בסגנון הצונאמי שארע לפני מספר שנים.
אינני מייחל לאסונות ואינני מזמין מלחמות, אך הם פוקדים את עולמנו מדי פעם, ובעת התרחשותם המדיה העולמית תהיה עסוקה בהם. הדיפלומטיה תיכנס לפיקסציה ואנו נוכל לפעול ביתר חופשיות.
בכביש המדיני צריך להיות צודק אבל גם חכם, לא "לדפוק את הראש בקיר". את זה עושים שכנינו בהצלחה רבה, ומצבן העגום של מדינות ערב הוא התוצאה של המדיניות הלא חכמה ששליטיהן נוקטים.
ד"ר מרדכי קידר, המחלקה לערבית ומרכז בגין-סאדאת, אוניברסיטת בר-אילן
