ברגע הראשון זה לא נתפס. רודי בוטום, לבוש כסוכן ביטוח, מגיח מתוך החשיכה לכיוון הקלידים ומתחיל לנגן צלילים מתקתקים, שזורקים אותך ישר לסבנטיז. הייתכן שהופעת האיחוד של פיית' נו מור מתחילה באחד השירים הצ'יזיים בתבל?
בוטום מתחיל לשיר, ואין מקום לטעות: מדובר ב-"Reunited"
של פיצ'ז והרב, פצצת סכרין מטורפת. בעצם, במחשבה שנייה, אין מתאים מזה כדי לפתוח את המופע.
החיבה של הלהקה לחידושים דביקים מוכרת מאוד, בין אם מדובר בשיר של ליונל ריצ'י והקומודורס או של הבי.ג'יז, וזו בעצם הזדמנות מצוינת עבורם להיות רגשנים וסרקסטים בעת ובעונה אחת, עם שיר על איחוד מחדש של אוהבים. לפתע מצטרף לשיר האחד והיחיד. מייק פאטון, ולנטינו שטני שכמותו, חמוש בחליפה אדומה, וזהו, ברור לך שהולכת להיות כאן חוויה ענקית.
פאטון. ולנטינו השטני (צילומים: יחסי ציבור פסטיבל סיגט)
אז כן, אחרי 11 שנה, חזרו חברי פיית' נו מור לעבוד יחד,
ויצאו לסיבוב הופעות אינטנסיבי בטירוף, במסגרתו הגיעו גם לפסטיבל "סיגט" בבודפשט, יום אחרי בוקרשט, יום לפני פראג, שבועיים לפני תל-אביב.
לנו לא נותר אלא לומר, כמה טוב לראות אותם שוב. לרודי בוטום אולי כבר אין שיער ארוך ולבילי גולד ומייק בורדין כבר יש שיבה בזקן, אבל שלא תטעו, הם עדיין יקרעו לכם את עור התוף, ועוד תודו להם על כך. האנרגיות גבוהות מתמיד והאינטראקציה ביניהם חדה, מיומנת והאמת, מרגשת למדי. את ה"מידלייף קרייסיס" שלהם הם שומרים רק לבמה.
לא להיחנק לפני סקוורפושר
ופאטון? מה יש לומר. לא יעזרו כל פרויקטי הצד ומשחקי הקוברה, זהו ההרכב שבו הוא באמת זורח. למי שחשש לשנייה שהפסיכוזה התיאטרלית המפורסמת שלו דעכה עם השנים, אפשר להירגע. ב"סיגט" הוא נתן מספיק רגעים שהיכו את הקהל בתדהמה. וגם את איש הביטחון, שפאטון קפץ לפתע על כתפיו
לסיבוב קצר באמצע "Midlife Crisis", כשפניו מכוסות בתחתונים אדומים שנזרקו עליו מהקהל.
רודי בוטום. ייתכן שמדובר באחד השירים הצ'יזיים בתבל
כיאה להופעת איחוד, הלהקה העניקה את המיטב מהאלבומים שהוציאה עם פאטון, כולל שלישייה רצופה ומענגת של "מידלייף", "אפּיק" ו-"RV", וגירסה אגרסיבית במיוחד ל-"Be Aggressive".
כן, גם "איזי" היה, אבל פאטון לא הסתיר את חוסר הסבלנות שלו מהחידוש הזה, שהתחיל בשעתו כבדיחה ותפח מעבר לכל פרופורציה. מבין השירים המוקדמים יותר אפשר היה למצוא את "Surprise, You're Dead", של הגיטריסט המקורי ג'ים מרטין. אגב, את מרטין והריפים הכל כך מוכרים שלו החליף במיומנות ג'ון הדסון, מי שניגן עוד באלבום האחרון של הלהקה.
ג'ון הדסון. שיחזר את הריפים המוכרים של מרטין
כהדרן, חזרה שוב הלהקה למחוזות הקיטש, בביצוע לנעימת הנושא של "מרכבות האש" שכתב ונגליס, שהפך לבסוף לשיר "Stripsearch". לקראת סוף ההופעה, אחרי כל השטיקים המוכרים שלו, כמו ירידה אל הקהל או התנפלות על הצלם שתיעד את ההופעה
עבור מסכי הוידאו, סיפק פאטון את הסחורה האמיתית, אותו טאץ' של שיגעון.
ישוב על הבמה, הוא לקח נעל אולסטאר, הוציא ממנה באיטיות את השרוך ושאל את הקהל אם הוא רוצה לראות אותו בולע אותו בשלמותו.
פסיכוזה תיאטרלית
כמו במופע קרקס זוועות, המתין הקהל בנשימה עצורה בעוד פאטון מתחיל בתהליך הבליעה,
כשהוא נחנק מדי פעם.
כשכבר נדמה היה שהוא עומד להקיא, פאטון הפתיע ואמר "אני רוצה לראות את סקוורפושר, אז אני אבלע את החרא הזה" (שהיה אמור להתחיל להופיע בבמה אחרת עשר דקות לאחר מכן). ואכן, הוא הצליח לבלוע את כל השרוך ואפילו לחזור לשיר.
למי שחשב שהטירוף הזה הוא מנת חלקן של כל ההופעות בסיבוב הנוכחי, חיכתה הפתעה. לאחר ההופעה התוודה בוטום בדף הטוויטר שלו:
"הופעה די קוקואית הלילה. אנרגיה לא יציבה, חשופה, נפיצה שזרמה שם. גם אתם ההונגרים חשתם בזה?" בשם ההונגרים, אני יכולה לומר בבטחון שכן.
