הניטים חוזרים, לפאנקיסטים אין זכר

אנחנו שרויים עמוק בתקופת מעבר. את האייטיז, שכבר אי אפשר לדבר עליהן במושגים של קאמבק, אנו לא מוכנים לנטוש עדיין (ויעידו על כך הכתפיים המודגשות), וכבר אנו מתחילים להעיף מבט לעבר הקרוב יותר, כלומר לשנות ה-90. את הניטים, ששוטפים כל פינה, היה ראוי ונכון למקם עדיין בחיבה בשנות ה-80 העליזות, שכן הם מלווים את רוב דימויי הפאנק. עם זאת, הפרשנות הנוכחית שלהם הסיתה אותם הרחק ממחוזות השוליים של האנרכיזם.

נכון להיום, הניטים הם כלי קישוטי לכל דבר שהתנתק לחלוטין מהמקור שלו. הוא

 מסתובב בינינו בלי אידיאולוגיה, ובמובן זה הוא מתאים את עצמו להלך הרוח של שנות ה-2000. ככלות הכל, ולמרות שהאפוקליפסה נראית קרובה מתמיד, לא נראה שלמישהו יש כוח למנוע את בואה. המקסימום שרובנו יעשה יהיה להחליף תמונה בפייסבוק. במצב הנוכחי, הקשיחות של פאנקיסטים כעוסים שנלחמים במערכת הקפיטליסטית לא יכולה לעבוד. לכן הגיוני יותר לשייך את הלוק המחוספס לרוכבי האופנועים, שמעולם לא הצטיינו באמות מידה מוסריות שמאתגרות מישהו.

עדיין, ישנה פרשנות מעניינת יותר, שמצליחה לטשטש את כל העקבות ההיסטוריות של הניטים. לניטים יש תכונה מקסימה – בצירופם יחדיו הם יכולים ליצור צורות גיאומטריות, ומתוך הסדר הזה הם יכולים להשתלב בקלות גם במראה מהוגן ונקי. יתר על כן, הקישוטיות הסמויה שלהם מקנה להם שקט שלא ניתן למצוא בקרב אמצעי קישוט אחרים כמו תחרה, פאייטים וסרטים שונים.

מי שהוכיח זאת כבר פעמיים, כאילו הצביע על האובססיה הכי גדולה שלו, הוא המעצב ריקרדו טישי לז'יבנשי. מה שהתחיל בקולקציית הריזורט האחרונה שלו

 גלש ביתר שאת לקולקציית הקוטור, שעטפה את הדוגמניות בניטים מכף רגל ועד ראש. בצעד מפתיע הצליח טישי לשלב ניטים בקולקציה שנחה, בין היתר, על מקורות השראה כמו מרוקו ושבטים ברבריים. כדי לעשות זאת, הוא הסתמך על צד אחר שלהם, שבא לידי ביטוי בעיקר בהופעתם על הגוף. כשהניטים מודבקים על גוף הדוגמניות ומעטרים את פניהן הם מאזכרים את התרבות הקישוטית של שבטים (צפון) אפריקאיים, שאצלם באופן מסורתי הגוף נותר חשוף וככזה הוא הופך לקנבס שמעטרים בהתאם לאירוע.

בתרבות המרוקאית בפרט ובתרבות המוסלמית בכלל – לפחות כפי שהן נראות מבעד לעיניים מערביות – העור מתכסה על ידי רעלות ובדים מתנפנפים שיוצרים סביב האישה מעטה של מסתורין. טישי לא הפשיט את הדוגמניות שלו אלא הלך יותר לכיוון התרבות המוסלמית-מרוקאית, שמכסה אותן. אבל חלקי הגוף שנותרו חשופים עוטרו בניטים שונים שהדגישו את החשיפה היחסית. כך הצליח טישי לחבר בין התרבויות השונות וליצור יצירה אחת שלמה של אישה קדושה – כמעט נביאה.

נכון לשלב זה לא נראו קולקציות מסחריות שהתמסרו לניטים לחלוטין ואלה נראו לרוב בעיקר באגף האקססוריז. כך למשל, צמידי העץ המגולפים של המותג 

או-לה-לה מביאים איתם את ההשפעות שבטיות, וכמוהם גם הסנדלים של רשת מרקו, שם בחרו לעטר את דגם הגלדיאטור בסוגים שונים של ניטים. יתר העיצובים עשו שימוש בפן הגיאומטרי של הניטים, תחמו עימם קווי מתאר או יצרו משטחים מוגדרים. כך או כך, כל זיכרון למשמעותם הראשונית ולמקורם בעולם מרד הנעורים של הפאנקיסטים של שנות השמונים הבועטות נעלם מעל פני השטח.

פריטים מעוטרים בניטים, מימין למעלה עם כיוון השעון:

• סנדלים שחורים, קילה, 500 שקל
• תיק כחול, אלדו, 399 שקל
• תיק קלאץ' סגול, טו גו, 50 שקל
• תיק ורוד, 920 שקל, דיזל
• סנדלי טורקיז, 450 שקל, רשת מרקו
  

צילומים: קמילה סימון, טל טרי, איציק קנתי, פרנצ'סקו טין, אבי ולדמן