ארוחת צהריים אצל ג'וליה צ'יילד

הסרט המקסים "ג'ולי וג'וליה" יעלה לאקרנים לקראת ראש השנה, אבל בעולם הוא כבר מעורר תיאבון. במרכז העלילה נמצאת הבשלנית האמריקאית ג'וליה צ'יילד, אותה מגלמת בכישרון רב מריל סטריפ. צ'יילד, שמתה לפני כחמש שנים והיא בת ‭,90‬ היא הכוהנת הגדולה שלי בין הסירים, ואני לא לבד ברשימה. בתחילת שנות ה‭,60-‬ כאשר התגוררתי בבוסטון במסגרת שליחותו המקצועית של בעלי, יצא לאור ספרה של צ'יילד "אמנות הבישול הצרפתי" ועלתה לאוויר תוכנית הבישול שלה "השף הצרפתי" - שני אלמנטים שבדיעבד שינו את מסלול חיי.

כמו בסרט, העוסק בחייהן של ג'וליה וג'ולי, המוצאות ניחומים בפעילות חריגה כשהן נעקרות מסביבתן הרגילה, כך גם אני מצאתי שהחיים בבוסטון נוחים יותר עם צ'יילד לצידי. אהבתי את הרצינות התהומית שלה לכל פרט בהכנת המנות שהדגימה: לאופן הבחישה, להטמעת הקצף בתוך הבצק ולאופן הגשת המנות וקישוטן. המנות שהכנתי בעקבות הצפייה בתוכנית נטרפו בלי שהושאר פירור על ידי החברים שהוזמנו לסעוד אצלנו. אבל לא רק אני הוקסמתי. כל אמריקה נפלה לרגליה של ג'וליה צ'יילד. ספריה הפכו לרבי מכר והיא הפכה לאייקון לאומי.

אמריקה נפלה לרגליה. חגיגות יום ההולדת ה-90 של צ'יילד (צילום: mct)

הסרט החזיר אותי באחת לא רק אל שנות ה‭60-‬ בבוסטון, אלא גם לביקור שערכתי 25 שנים מאוחר יותר, בקיימברידג' מסצ'וסטס, במטבחה של צ'יילד, שבמסגרתו אף זכיתי לסעוד ארוחת צהריים מעשה ידיה. כיום נמצא מטבחה של כוהנת הבישול האמריקאית במוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון, כאות הוקרה לאשה שעשתה מהפך קולינרי בארה"ב.

מרק דגים וויניגרט מוקצף

ג'וליה ובעלה פול צ'יילד גרו אז בבית עץ אופייני לניו-אינגלנד, באזור האוניברסיטאי של בוסטון, בסמיכות להרווארד. המטבח שלה היה גדול, מרווח ועמוס באבזרי בישול מקצועיים. חלק מהקירות היה מצופה עץ מחורר שעליו נתלו המחבתות והסירים במקומותיהם המסומנים. במרכז המטבח עמד שולחן מרובע מעץ, יציב וחזק. בזמן שג'וליה סיימה להכין את האוכל בתחנות העבודה השונות במטבח, עמדתי לצידה. ליד חלון גדול היה משטח עבודה מרווח ועליו היא הכינה את הסלט ואת רוטב הוויניגרט משמן זית, מלימון ומחומץ בן-יין, שהלך והסמיך כשהיא טרפה אותו בתוך הקערה במטרפה ידנית. הסלט היה מצוין וכך גם מרק הדגים שהכינה על כיריים מקצועיות, גדולות מאוד. "זהו צ'אודר‭,"‬ היא אמרה על המרק, "והכנתי אותו לכבודכם ללא פירות ים‭."‬ הלחם היה טרי עם קרום פריך. בעלה פול, שבחר את היין, ישב בראש השולחן. הוא ורפי בעלי החליפו חוויות וזיכרונות מתקופת עבודתם כדיפלומטים. לאחר האוכל עברנו לשבת בחדר קטן ואינטימי, כעין חדר טלוויזיה וספרייה. נוצר בינינו קשר לבבי וחם והראיתי לה את הספר שלי, "מהמטבח באהבה‭,"‬ שיצא כ‭10-‬ שנים לפני המפגש. זו הייתה ההזדמנות להודות לה אישית על המפנה בחיים שחל אצלי בעקבות תוכניות הטלוויזיה והספר "אמנות הבישול הצרפתי‭."‬

 אגב, בימים אלה, לאחר שהסרט ג'ולי וג'וליה כבר מוקרן בארה"ב, זוכה הספר לעדנה מחודשת וניצב בראש רשימת רבי המכר של אמזון ושל ברנס ונובל. מאז צאת הסרט לאקרנים מכר הספר מספר גדול של עותקים מזה של הנרכשים בשנה שלמה (למעלה מ‭20-‬ אלף). האם זה אומר שהאמריקאים מתכוונים באמת להחליף את מיץ נבט החיטה בחמאה מומסת? לא בטוח. מה שברור - הם כן אוהבים נוסטלגיה, ובמנות גדולות.