יועצי לאומי תחת בדיקת רשות ניירות ערך
רשות ניירות ערך בדו"ח ראשוני: יועצי ההשקעות בבנק לאומי לא תמיד מתחשבים בדמי הניהול הנגבים מהלקוחות, וממליצים על קרנות בלי להתייחס למערכת הממוחשבת. לאומי: "נתנו לרשות הסברים". הרשות: "הדו"ח לא סופי"
הדו"ח מצביע על ליקויים במספר תחומים, ביניהם בעיות במודל הייעוץ של הבנק, באיכות ובבקרה על היועצים, וכן במידע שהציגו היועצים ללקוחות. כן העלתה הבדיקה שיש בעיות בדיוק הנתונים שהציגו היועצים ללקוחות, ובמודעות שלהם לדמי הניהול בקרנות הנאמנות ובתעודות הסל ששיווקו ללקוחות.
היועצים בבנקים משתמשים במערכת ייעוץ ממוחשבת, שאמורה לסייע להם בקבלת החלטות בנוגע לייעוץ אותו הם מעניקים. המערכת, שבפיתוחה הושקע כסף רב, אמורה לתת ליועץ מידע נרחב והמלצות על מניות ודירוגי קרנות נאמנות. יועץ ההשקעות למעשה מקליד את מאפייני הלקוח וצרכיו הפיננסיים (רמת הסיכון הנדרשת בהשקעה למשל) למערכת הממוחשבת, והיא מציגה לו אילו קרנות מדורגות כמומלצות. זאת לפי ציוני עבר, והמלצות מחלקת המחקר של הבנק לגבי האפיקים השונים.
המערכת של בנק לאומי ממיינת את הקרנות השונות לפי היקף הנכסים המנוהלים בהן בכל קבוצת התמחות (אג"ח מדינה קצר וארוך, אג"ח קונצרני צמוד ולא צמוד, וכו), ומשווה אותן לקרנות דומות בעל אותו היקף. מבדיקת רשות ניירות ערך עלה כי המערכת של בנק לאומי עשויה להעדיף את הקרן הגדולה באפיק כלשהו ולהמליץ עליה, רק משום שהיא גדולה. מדובר בשיטה לקויה, משום שלרוב הקרן הגדולה דווקא משיגה תשואה נמוכה יותר מהקרנות האחרות באותה קטגוריה.
ממצא נוסף של הרשות הוא כי קיים חשש שבנק לאומי הפנה לקוחות להשקעה בקרנות ששילמו לחברת מעלות. לפי דו"ח הביקורת, מספר מצומצם של קרנות זכו לקבלת "ציון מוניטין" (אחד משלושת הציונים שמציג הבנק על כל קרן נאמנות), שאמור לייצג את איכות מנהל הקרן במערכת הייעוץ של הבנק.
הבעיה: רק מנהל קרן שמשלם לחברת הדירוג מעלות זוכה לבדיקת איכות. בנוגע לסעיף זה כתבה עו"ד לימור אופז-רצון, ראש תחום בנקים ברשות ניירות ערך, כי "קיים חשש להטעיה והטייה בשימוש ב'ציון מוניטין', אשר מתייחס למספר מצומצם של קרנות ותלוי בתשלום שניתן לחברת מעלות".
עוד קובע דו"ח הרשות כי יועצי בנק לאומי לא מתחשבים בדמי הניהול כשהם באים לייעץ ללקוחותיהם. מדובר בפרמטר קריטי בבחירת קרן נאמנות, משום שדמי ניהול גבוהים נוגסים בחלק משמעותי מהתשואה, בעיקר אם מדובר בקרן סולידית. שלושת הציונים שמציג הבנק ביחס לקרנות נאמנות (ציון ביצועי העבר, ציון אפיקי השקעה וציון מוניטין) אינם מושפעים מדמי הניהול, דמי הנאמנות ושיעור ההוספה בפועל, על אף שהם עשויים להיות בעלי השלכה מהותית על תשואת הקרן בעתיד.
הדו"ח קובע עוד כי אין בקרה מספקת של הבנק על מקצועיות שיחות הייעוץ. בבדיקות שערכה הרשות התגלו אי-התאמות מהותיות בין התיאוריה (המלצות המערכת) להמלצות היועצים בפועל. כלומר: היועצים העדיפו להמליץ על קרנות בלי להסתמך על המערכת. "גם אם עמדת הבנק גורסת כי היועץ אינו מחויב בהמלצות המערכת, מוטלת על הבנק החובה לבחון את סבירות הייעוץ הניתן על-ידי יועציו," נכתב בדו"ח.
לא רק באופן בחירת קרנות נאמנות מצאה הרשות בעיות, אלא גם בבחירת תעודות סל. תעודת סל היא מוצר השקעה העוקב אחרי התנהגות מדד מסוים (מדד הנדל"ן, מדד הבנקים וכו'). היועצים משתמשים לצורך ייעוץ בתחום זה בטבלה, המשמשת אותם להשוואה בין התעודות השונות.
בקניית תעודות סל חשוב לקבל מחברת תעודות הסל ציטוט טוב - שער הוגן לקניית התעודה. לא פחות חשוב לדאוג לשער הוגן גם בפעולת המכירה של התעודות. מהדו"ח עולה שיועצי לאומי ייחסו חשיבות להטבות שנותנים בתי ההשקעות בעת פעולת הקנייה, אך לא בחנו מספיק את הפגיעה בלקוח בעת המכירה. "ההטבה במחיר הקנייה אינה יכולה לשמש כפרמטר עצמאי, שכן 'הטבה' לכאורה שכזו עלולה להיבלע במסגרת מחיר המכירה", נכתב בדו"ח הרשות.
מבנק לאומי נמסר: "המערכות תומכות ההחלטה של בנק לאומי, המשרתות את יועצי ההשקעות בבנק בעת מתן ייעוץ ללקוח, הן ברמה הגבוהה ביותר ומהטובות במערכת הפיננסית בישראל. הבנק אף מתקף את המודלים שבבסיס המערכות עם מומחים מהשורה הראשונה מתחום האקדמיה ומתחומים נוספים. באשר להערות שהתקבלו מרשות ני"ע, הרי שאת חלקן הבנק כבר מיישם הלכה למעשה, ובאשר לאחרות ניתנו לרשות הסברים מפורטים".
תגובת רשות ני"ע: "הרשות איננה נוהגת להתדיין עם הגופים המפוקחים מעל דפי העיתון. מדובר בדו"ח בלתי סופי וההליך מול הבנק מצוי בעיצומו וטרם הושלם סופית. הרשות תימנע בשלב הזה מלהתייחס לגופו של הדו"ח".
עיקרי הדו"ח של הרשות
- המערכת של הבנק נוטה להמליץ להשקיע בקרנות הנאמנות הגדולות
- קרנות ששילמו לחברת מעלות זכו לציון גבוה יותר
- ההמלצות לא נותנות משקל לדמי הניהול הנגבים מהלקוחות
- היועצים ממליצים לעתים על קרנות בלי להתייחס למערכת הממוחשבת
- היועצים לא בדקו את שערי המכירה של תעודות הסל
פרשנות: המלכוד של יועצי ההשקעות
בשנת 2006 נכנסה לתוקף הרפורמה בשוק ההון שחייבה את הבנקים למכור את אחזקותיהם בקרנות הנאמנות וקופות הגמל. המהלך נועד לצמצם בעיית ניגוד עניינים חריפה שלא טופלה כראוי במשך שנים. הפרדת הבעלות הצליחה אמנם לצמצם את הריכוזיות בשוק ההון, אך לא פעלה במידה מספקת לפתור את ניגודי העניינים המובנים הקיימים בעת מתן ייעוץ פיננסי.
ההנחה שעמדה בבסיס הרפורמה הייתה שהפרדת הייעוץ מהבנקים תביא בהכרח לעלייה באיכותו.
בפועל, היועצים מתקשים לספק את הסחורה משתי סיבות: למרות שהבנק אינו יצרן של מוצרים פיננסיים, הוא עדיין מרוויח מפעולות בניירות ערך או הטיית כספים לפיקדונות, כך שייתכן כי הייעוץ ייטה לכיוונים הללו. בנוסף, היועץ לא תמיד מתעדכן בכל הנעשה בשוק. משיחות עם יועצים עולה כי הדרישה מהם היא לעמוד ביעדים של שיחות ייעוץ או הכנסות מעמלות, ולכן לא נותר להם זמן לעקוב אחרי השוק במהלך יום העבודה.
יועצי ההשקעות מצויים למעשה בין הפטיש לסדן - בין האינטרס של הבנק להפיק פס ייצור של שיחות ייעוץ לעשרות לקוחות ביום, ובין חובת האמון כלפי הלקוח וחובת הזהירות במתן הייעוץ, המתחייבים מהחוק.
לפנייה לכתב/ת 
