בית הדין הצבאי בחיפה אישר הבוקר (יום ג') את הסדר הטיעון שאמור להביא לסיומה את פרשת ההתעללות בשריון.
כפי שנחשף אתמול ב-ynet,
במסגרת ההסדר הודה צה"ל לראשונה כי ההתעללות בפלוגה ז' בגדוד 74 היא מסורת ארוכת שנים, ועל המעורבים בה הושתו עונשים קלים יחסית: חמישה חודשי מאסר בפועל, שלושה חודשי מאסר על-תנאי והורדה לדרגת רב"ט.
במהלך הדיון אמרו שני הנאשמים המרכזיים בפרשה, סמ"ר און בלומנזון וסמל שחר ניצן, כי הם מרגישים שהצבא הפקיר אותם. בית הדין מתח ביקורת קשה על מעשיהם, אך קבע גם כי על שרשרת הפיקוד הצבאי למנוע מעשים כאלה בעתיד באמצעות חינוך וענישה.
|
| מיטל ניצן, אחותו של אחד המורשעים |
הסדר הטיעון הושג בין הפרקליטות הצבאית לנציגיהם של השניים. לאור העובדה שכבר ריצו כ-70 ימי מאסר ובניכוי שליש על התנהגות טובה - הם צפויים להשתחרר מהכלא בקרוב. בפרקליטות הצבאית אמרו אתמול כי עונשיהם המופחתים של החיילים שהורשעו בהתעללות עדיין משקפים את חומרת מעשיהם.
במהלך הדיון הבוקר הביע בלומנזון, ששירת כרס"פ, חרטה על מעשיו, אך התלונן על כך שכל הקצינים בפלוגה ובחיל התנערו מאחריות. "אני מצטער על כך. הם רצו אותנו לידם בקרב, אבל התנערו מאיתנו", אמר. ניצן, ששירת כסרס"פ, הביע אף הוא חרטה על המעשים, אך קבל על היחס כלפיו וכלפי בלומנזון: "כל המפקדים הישירים שלנו נטשו אותנו, זה כמו שמפקד נוטש אותך באמצע הקרב. היה קשר של שתיקה בכל השריון, בכל הדרגות, ועצוב שככה הדברים מתנהלים בצבא".
גם בני משפחותיהם של החיילים שעמדו לדין הביעו לפני תחילת הדיון זעם על שלטונות הצבא. "73 יום איש מהמפקדים שלהם לא בא לבקר אותם בכלא", אמר אביו של און בלומנזון.
העסקה בין הפרקליטות הצבאית לנציגי המעורבים בפרשה כוללת גם הפחתה ניכרת של הרישום הפלילי לאותם נאשמים. על פי רוב, הרשעה נושאת רישום פלילי למשך 17 שנה, אולם במקרה זה תמליץ הפרקליטות בתום שנתיים לנשיא המדינה לקצר את התקופה, כך שאחרי שלוש שנים - ההרשעה תימחק.
שחר ניצן (מלפנים) ואון בלומנזון. "הופקרנו" (צילום: אבישג שאר-ישוב)
השניים גם לא יורדו כמקובל לדרגת טוראי, אלא לדרגת רב"ט. הפרקליטות ממליצה בנוסף להקים ועדה קבועה שתעקוב אחרי אירועי אלימות מסוג זה בצה"ל, כדי לאתר את ניצניהם כבר בשלבים הראשונים. על הרכב הוועדה ואופי עבודתה יוסכם בהמשך.
בדיון אתמול בין סנגורי הנאשמים
לפרקליטות הצבאית טענו הסנגורים כי האירוע שבגינו נפתחה החקירה לא היה אקראי, אלא חלק ממסורת ארוכת שנים בגדוד, שמפקדים רבים היו חלק בלתי נפרד ממנה. עוד נטען, כי המפקדים שביצעו את הפעולות האלימות הללו היו קורבן להן בעצמם, כשהיו חיילים צעירים, וכי "הקורבנות" היו מודעים לעובדה שמדובר בהווי גדודי ותו לא.
טענתם זו, שבעבר נדחתה על-ידי נציגי הפרקליטות, התקבלה הפעם על רקע החומר שהציגו הסנגורים. לאור תמונת המצב החדשה הוחלט שהסדר הטיעון יכלול אמירה ברורה, לפיה המפקדים שנעצרו אינם עבריינים, אלא ביצעו את המעשים במסגרת אותה מסורת.
