ללמוד את הא'-ב' בכיתה ח'

כשהם חוזרים מבית הספר - אף אחד לא שואל אותם אם היו שיעורים. כשהם מתקשים - אף אחד לא עוזר להם להבין. כך מגיעים מאות ילדים בארץ לכיתות גבוהות - בלי שהם יודעים לקרוא כראוי. "לא עניינתי אף אחד", עונה ילדה בכיתה ח' כששואלים אותה איך הגיעה לכיתה ח' בלי לדעת לקרוא ולכתוב

"לאחת הפנימיות בארץ הגיעה נערה חדשה בכיתה ח'. היא ניגשה למנחה שלנו ואמרה לה 'שמעתי שאת מלמדת לקרוא ולכתוב. את יכולה ללמד אותי?'" מספרת עליזה בר, ראש תחום חינוך ואחראית על פרויקט "הוראה משקמת" בעמותת "ילדים בסיכוי". "המנחה שאלה איפה היא הייתה עד עכשיו, איך היא הגיעה לכיתה ח', והילדה ענתה 'לא עניינתי אף אחד'. אמה גרה בישוב קהילתי די מתקדם. זה היה מאוד משונה. היא כנראה לא הפריעה ושכחו אותה. היא הייתה ברמה של ילדה בכיתה א'. שאלתי את עצמי איך המורה שלה הלכה לישון בשקט ואיך היא קמה בבוקר", הנערה התחילה ללמוד בפרויקט ההוראה המשקמת. באבחון שעברה לא אותרה בעיה מסוימת או לקות למידה. היא פשוט נשכחה.

"אמא, את יכולה לעזור לי עם שיעורי הבית?" כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה? עשר, עשרים ואולי 200 פעמים? אם התברר לכם שהקושי של הילד אינו נקודתי, ואתם הרי הורים אחראים ומודעים, תגברתם את הילד פה ושם בשיעורים פרטיים ואם גם זה לא עזר, בוודאי העברתם הילוך לשלב האבחונים, ההוראה המתקנת, אסטרטגיות הלמידה ומה לא. סביר להניח שהילד שלכם לא נפל בין הכיסאות.

ל-7,000 פעוטות, ילדים ובני נוער החיים בפנימיות של משרד הרווחה, אין אפשרות להשמיע את המשפט הזה. הם מקבלים מהמדינה את הצרכים הבסיסיים ביותר שלהם, אך לא תמיד התקציב מספיק לטיפול בקשיים הלימודיים. ילדים אלו, שהוצאו מביתם לרוב בתהליך קשה, כואב ומשברי, סובלים פעמים רבות מהזנחה מתמשכת הבאה לידי ביטוי בקשיים רגשיים וחברתיים, מפערים התפתחותיים ומקשיים לימודיים משמעותיים.

עמותת "ילדים בסיכוי" מפעילה כבר כ-15 שנה את פרויקט ההוראה המשקמת בפנימיות של משרד הרווחה ואף במספר פנימיות של משרד החינוך.

"רוב הילדים המתחנכים בפנימיות לומדים בקהילה", מסבירה בר. "כלומר, הם מתחרים ומתמודדים עם דרישות של ילדים נורמטיביים. אנחנו יודעים היטב עד כמה המשפחה של היום משקיעה בחינוך. אפילו במשרד החינוך, גם אם לא באופן פורמאלי, אם ילד מתקשה אומרים להורה תן לו עזרה. ילדי הפנימייה מגיעים בדרך כלל לאחר תקופה ארוכה שהמשפחה שלהם לא תפקדה. הם מגיעים לפנימיות בדרך כלל עם פערים מאוד גדולים או במצב של אי תפקוד. אף אחד לא עזר להם ולא דאג להם. הם באים במקרה הטוב בידיים ריקות ובמקרה הרע עם נזקי התעללות. הם נחלקים בדרך כלל לשתי קבוצות - אלו שנלחמים על נפשם, מפריעים ומבקשים בכך עזרה והאחרים שמתכנסים, שותקים ונשכחים במערכת לגמרי".

הלימודים הם הסיכוי לחיים

כיום משתתפים בפרויקט ההוראה המשקמת כ-330 ילדים מגילאי גן ועד כיתה ו'. הם לומדים מיומנויות יסוד בלבד – קריאה, כתיבה וחשבון. "בגלל המצב הכלכלי והפגיעה בתרומות, צמצמנו את הפרויקט בחצי. בשנה הקודמת השתתפו בפרויקט 600 ילדים", אומרת בר בצער. "את לא יכולה לתאר לעצמך באיזה לחץ נמצאות הפנימיות לגבי שנת הלימודים. הם הפנימו שהלימודים לילדי הפנימיות הם הסיכוי לחיים. אם לא תהיה לילדי הפנימיות השכלה, הם יישארו במקרה הטוב במשרות זניחות ולא יוכלו לגדל את הילדים שלהם. אחד המדדים החשובים להצלחה או לכישלון בחינוך ילד בפנימייה הוא האם הוא ישלח בעתיד את הילדים שלו לפנימייה".

מה יעלה בגורלם של ילדים שהפסיקו להם את הפרויקט משיקולים תקציביים?

"לצערי התקציב קובע את היקף התוכנית ולא הצורך. מי שהפסיק עבורו הפרויקט ולא מסוגל למשל לקרוא טקסט רגיל, שהוא הבסיס לכל תחום מקצועי שלומדים בבית הספר, יתקשה ויעבור חוויות מאוד קשות לאורך כל יום הלימודים. אם הוא יבחר להפריע כפועל יוצא של הקושי שלו, ישר יצלצלו לפנימייה ויבקשו לקחת אותו. הוא יפסיד עוד חומר וכך חוזר חלילה.

"המצב שלו ילך ויתדרדר. זה קורה המון בפנימייה. בסוף, יחפשו בשבילו פתרון של חינוך מיוחד. אחוז הילדים בחינוך מיוחד בקרב ילדי פנימיות הוא גבוה מאוד. אותו ילד לא בהכרח מתאים לחינוך מיוחד, אבל הוא יגיע לשם וזה לא יהיה לטובתו. יש משהו בבסיס התפיסה של חינוך מיוחד שאני לפחות מאוד מתנגדת אליו והיא של השלמה עם הקושי של הילד והשאלה איזה רף אתה מעמיד לו על מנת שיגיע למקסימום הפוטנציאל שלו.

"אם במקום זה היה תקציב על מנת לאפשר לו לגשר על פערי הלמידה שיש לו, הוא יפסיק את רוב ההתפרעויות וגם לא יצטרך רטלין. ילד שמקבל בבית הספר, במשך 6 שעות ביום, מסר שהוא לא מסוגל או שהוא מטומטם, הכעס והתסכול מביאים אותו להתנהגות חריגה, אלימה ואחרת בבית הספר".

ילדים שבית הספר לא רוצה

" מוזר שלילד כזה משרד הרווחה נותן כל כך הרבה טיפולים אחר הצהריים. אני אומרת להם, חבר'ה, הצורך שלו בטיפול אחר הצהריים נוצר בבוקר בבית הספר, כי היום הוציאו אותו מהכיתה, הוא נכשל בבחינה והעמידו אותו ליד השומר. זה נורא וזה מאסות של ילדים שבית הספר בעצם לא רוצה. יש לי נתונים של משרד הרווחה המראים שילדים שהבעיות הלימודיות שלהם נפתרו, הראו שינוי מאוד משמעותי לטובה ברמה ההתנהגותית. זה מעגל קסמים מטורף, ולא צריך להיות גאון כדי להבין שצריך כלים בסיסיים כדי לתפקד בבית הספר".

"האוריינטציה של משרד הרווחה היא מאוד טיפולית. רוב המערכת שמטפלת בילדים היא של עובדים סוציאליים. אני חושבת שבמשך השנים הם יצאו מתוך הנחה שהם אחראים לדאגה לצרכי הילד בפנימייה והלימודים הם באחריות של משרד החינוך. צריך להיות בתקציב של אחד המשרדים הללו סעיף צבוע עבור חינוך של ילדי פנימיות. נפגשתי עם כל שרי החינוך במשך שנות קיומו של הפרויקט וזה לא עזר. בקדנציה הנוכחית עוד לא הספקנו, אבל אנחנו ניכנס לתור".

כמה ילדים יש כיום להערכתך הנזקקים להוראה משקמת בפנימיות?

"בפנימיות של משרד הרווחה ישנם כ-800 ילדים עד כיתה ג' וצריך לעזור כמעט לכולם כי יש להם 'בורות שחורים'. בכיתות ד'-ח' על פי בחינות שערכנו, ישנם כ-50% ילדים ברמה של כיתה א'-ב'. הם כמעט אנלפאבתים. אלו ילדים שלא יודעים לקרוא ולכתוב. אצל השאר ישנם פערים. מעטים לא צריכים עזרה. זה ממש נוגע ללב".

התקצוב של פרויקט ההוראה המשקמת כיום הוא כ-30% על ידי הפנימיות, כ-10% משרד הרווחה וכ-60% הנותרים מגיעים מתרומות.

"בדרך כלל לילדים הללו יש התנסות שלילית עם לימודים. לכן זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש שהם מחכים ליד הדלת כשמתחיל השיעור שלנו. ישנם ילדים שמתחננים שיכניסו אותם גם כשילדים אחרים לומדים. הם יושבים על הרצפה ועושים משהו בשקט ליד המורה. מי שגומר לא תמיד רוצה ללכת. ישנם ילדים שסיימו את הפרויקט בהצלחה והם ממשיכים להגיע לכיתה של המורה שלימדה אותם כדי לעודד אחרים ולספר להם שבזכות המורה הם עברו להקבצה א' בחטיבה".

אז מה עומד על כף המאזניים? כמו תמיד – ראייה ארוכת טווח מול ראייה קיצרת טווח, מניעה מול טיפול, עלות נמוכה בהווה מול עלות גבוהה בעתיד, 2 משרדים - רווחה וחינוך והרבה ילדים שזקוקים לעזרה. האם ימצא מי שירים את הכפפה של חינוך ילדי הפנימייה?