ארבעת המינים מסמלים כל מיני דברים על עם ישראל לכל מיני אנשים, הכל לפי השקפת העולם, האמונות והדעות הקדומות של הפרשן. אבל יותר ממה שהם מסמלים כל אחד לחוד וכאגודה אחת, אפשר בקלות לתת סימנים בבעליהם.
מן הקצה האחד (אילן לוקאץ' ומחריבי הסוכות ברמת-אביב), אלה שכל עניין ארבעת המינים נראה להם מיותר, והם לא יוציאו שקל ישן על אתרוג חדש. אם הילדים יביאו ערבה בוכיה מהגן זה מספיק להם בהחלט וגם זה בניגוד מוחלט למה שהם חושבים שצריך לחנך את הילדים וכו' וכו'.
ומן הקצה השני (לא עולים ולא יורדים במעלית שבת ולא נועלים קרוקס ביום כיפור) אלה שיוציאו את היורו האחרון שחסכו להכנסת כלה של הבת על אתרוג מהודר, מהדרין שבמהדרין.
זה יכול היה להיות דתומטר פשוט לתפעול. ככל שגדולה יראת שמים, אהבת ה', הידור במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, כך יהודרו ארבעת המינים
ויושקע בהם הממון הנדרש. אך לא כך הוא. כבר אין חידוש בלומר שאין שום קשר בין צורת הפיטם ושפיצו של הלולב לעומק יחסו של היהודי לבוראו. אולי לסימטאות הכי קטנות במאה שערים ובני-ברק לא היגיעה השמועה, אבל רוב הציבור הדתי כבר יודע שמה שפעם נחשב להידור מצווה בארבעת המינים, הפך ברבות השנים לשוק של ממש. מסחרה שעיקרה לפאר ולהדר את הקונה ולא את המצווה והחג.
בשביל היהודי המודרני ארבעת המינים הם גאדג'ט. עוד אחד מיני רבים שאפשר באמצעותו למדוד למי מהחבר'ה יש יותר גדול, יותר גבוה, יותר מהיר. כמו שברמת אביב (טוב, גם בשהם, גם מול הבית שלי ממש) יכולים שני גברים להסתובב סביב אוטו חדש ולהתפעל מהפנסים, מהגג, מהמולטי מדיה השתולה במסך על יד הנהג, או ממחשב כף יד זעיר, סלולרי שאין קץ לסגולותיו, כך נוהגים יהודים להסתובב סביב לולב ולבחון אותו בזכוכית מגדילה במיוחד, שנרכשה במיוחד לצורך זה, לנער אותו, למדוד את גובהו, לבחון את צבעו, ולרחרח כמבינים בעפיצותו המיוחדת. שלא לדבר על מה שעוברים האתרוג, ההדס והערבה האומללה.
וכמעט יש יחס הפוך בין הקצוות הנ"ל גם בעניין הזה. ככל שאתה משקיע יותר בגאדג'טים מן הסוג האלקטרוני, ככל שהארנונה שאתה משלם יותר גבוהה, ביטוח הרכב המשפחתי נסגר בשלוש פוליסות שונות, מחשב נייד שאפשר להשיג רק בארה"ב עדיין וכיוב', יורד בהתאמה הסיכוי שתזרוק שקל בשוק ארבעת המינים.
לעומת זאת,
בקצה השני, אלה שצעצועים אלקטרוניים בכל גודל וצורה הם לא חלק משגרת יומם, יפצו את עצמם בסט ארבעת המינים טורבו פורטה, שלוש מאות כוח סוס. הם ילטפו ויפנקו ויבהו באתרוג שלהם עוד ימים רבים לאחר שמחת תורה ויישבעו לעצמם שבשנה הבאה הם יקנו את המודל החדש, כמו שראו אצל יענקל ברמות שלמה.
איבדנו את התחושה האותנטית של הידור מצווה והפכנו את ארבעת המינים לעוד סוג של שופינג ושופוני. וככל שהקיצוניות המהדרת מתרחקת מהמקור, כך גם הקצה השני הולך ומתרחק אל הניכור המוחלט מן המצווה.
הערה אקטואלית: השנה סוכות חל בשבת. לחילונים צריך לומר שכמו שלא תקעו בשופר ביום א' של ראש השנה (והיה מביך קצת שבאתם בשביל זה לבית-כנסת), כך גם לא נוטלים ארבעת המינים בשבת.
לדתיים יש לומר – אפשר להסתפק השנה בסט פשוט אחד לכל בית-כנסת.
הערה שוויונית: הטור נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד. גאדג'טים נשיים הם לא פחות תחרותיים. נעליים, כובעים, בגדי מעצבות, פאות... (ובהפוכה: הג'יפ, השופינג בסופ"ש בלונדון, הספא, נעליים...)
