אירועי הימים האחרונים בהר הבית,
הם תוצאה של כמה גורמים שחברו יחדיו בנקודת זמן זו:
- ההסתה הקבועה של הפלג הצפוני הרדיקלי של התנועה האסלאמית, בראשותם של השייח ראאד סלאח והשייח כמאל חטיב, המפיצים שקרים על כך שממשלת ישראל מתכננת להרוס את מסגד אל-אקצא ולבנות במקומו את בית המקדש.
בכל פעם שארכיאולוגים מוצאים עוד ממצא יהודי באזור ירושלים, הם בטוחים שמדובר בזיוף ציוני שנועד לבסס את הטענה הכוזבת לדעתם, שבכלל הייתה אי-פעם נוכחות יהודית בעיר זו.
לאחרונה אף פורסם באינטרנט מסמך שהפיצה התנועה, שעל-פיו קיצונים יהודים מתכננים להשתלט על הר הבית במהלך חג הסוכות ולהתחיל בביצוע המזימה להרוס את המסגד ולבנות את בית המקדש. זו הסיבה שקבוצת תיירים מצרפת הותקפה לפני כשבוע בעת שסיירה בהר הבית.
אם מדינת ישראל חפצה להמשיך ולהתקיים, עליה להטיל צווי הגבלה חמורים על ראשי הפלג הצפוני של התנועה, ולאסור עליהם להגיע למרחב ירושלים. הרבה ערבים ומוסלמים בישראל שאינם מעוניינים בהתלהטות הרוחות, יודו לממשלה אם תחלץ אותם מרעתם של השניים.
- תנועת חמאס מעוניינת גם היא בהבערת הר הבית, כדי למשוך את תשומת הלב מרצועת עזה, ששיקומה לא מתקדם. הדבר נזקף בחלקו לפחות לחובת התנועה. הפופולאריות של חמאס מצויה בשפל בעת האחרונה, ואין כמו הרוגים ופצועים על רקע הר הבית כדי לחזק את מעמדה ולהחזירה לעמדת לוחם הג'יהאד שביססה את הפופולאריות שלה בעבר.
חמאס בחודשים שאחרי "עופרת יצוקה" הפכה מארגון ג'יהאדיסטי למנגנון שלטוני המטיל את חיתתו על תושבי הרצועה, ובכך הצטרפה לשלטונות הערבים האחרים שאינם יותר מקבוצה השולטת האחרים בכוח הזרוע, המקלע ועמוד התלייה. תדמית זו חוזקה בעקבות אירועי מסגד "אבן תימיה" ברפיח ביוני האחרון, שבו חיסלו אנשי חמאס כמה עשרות אנשי "צבא תומכי אללה" בראשות השייח עבד אללטיף מוסא, שאיתגרו את שלטון חמאס.
- הרשות הפלסטינית מעוניינת גם היא בהתלקחות, כדי להסיט את הוויכוח הציבורי מהעובדה שאבו מאזן כנראה הסכים לכך שהדיון בדו"ח גולדסטון יידחה עד לחודש מרץ הבא, והמבוכה שדחייה זו גרמה לו ולסובבים אותו. גם עסקת חילופי האסירות בקלטת שהביאה לעליית התמיכה בחמאס מביאה אנשים ברשות לחוש שגם הם יכולים, והדרך הטובה ביותר לרכוש לגיטימציה במרחב האסלאמי היא גרימת התלקחות נגד היהודים במקום הקדוש להם ביותר.
- גם ערוץ אלג'זירה חש שזו ההזדמנות לשפוך שמן על המדורה. בעבר הזהרתי שערוץ זה המשמש כדובר של אל-קאעידה, חמאס, חיזבאללה ושאר ארגוני הטרור האיסלאמיים, מחפש כל אפשרות להבעיר מחדש את האש בין ישראל ושכניה הערבים והמוסלמים. כעת הוא מצא את ההזדמנות, כשהציג את האירועים בירושלים בקלוז-אפ מתמשך, תוך שהוא משמש הפעם בימה לסלאח וחטיב, להפיץ ממנה את קריאות ההסתה נגד ישראל.
אל-ג'זירה מביא סיפורים מסמרי שיער של צעירים ערבים על יחס המשטרה אליהם, וכדרכו בעבר, הערוץ אינו טורח לאזן את הדיווח בגרסה הרשמית, איננו מראיין דובר רשמי ישראלי, ואינו מביא דברים העשויים חס וחלילה להנמיך את הלהבות.
רק נחישות מול ערוץ זה עשויה להביא אותו אולי לכיסוי הגון ומאוזן יותר. אם נראה לו את דלתנו מבחוץ, תהיה זו תחילתה של הנחישות הנדרשת. ראשיו יזחלו בבקשה לפתוח מחדש את משרדיו, כי בלי ישראל אין להם על מה לדווח ונגד מי להסית. אז ניתן יהיה להגיע איתם לכללי עבודה עיתונאית, לא ג'יהאדיסטית.
ד"ר מרדכי קידר, המחלקה לערבית ומרכז בגין-סאדאת, אוניברסיטת בר-אילן
