| |
מסביב לעולם ב - 80 ספרים סרטים ודיסקים: הודו של מעלה
מהרג'ות ומהרישים, טנטרות ומנטרות, המדריך הרוחני להודו
שלומציון קינן, יון פדר, בועז לביא
אנשים חוזרים משם מוארים או מוכי דיזנטריה, מכוסים חבורות מבעיטות של פרות קדושות, או כל כך זורמים עם הקוסמוס, עד שלא יענו לך אם תקרא להם ברחוב, כי במסע לשם החליפו את שמם, ועכשיו קוראים להם בשם של צמח הודי או איזה אל.
הודו היא תת-יבשת, היא ערש התרבות המזרחית, היהלום שבכתר, סניפו המזרחי של הגזע הארי, תרבות שמתפרשת על פני אלפי שנים ומאות ניבים ושפות. הודו היא מהרג'ות ומהרישים, מקדשים וחורבות, שלווה קוסמית ורעב, תעשיית קולנוע ותעשיית אופיום. היא נאנסה על ידי הבריטים וחולקה על ידי גנדי, השנהב שלה נבזז, הנמרים הבנגלים שלה נשחטו והפילוסופיה שלה סולפה והושחתה בדרך למערב. רק במאה האחרונה,הפכה התרבות ההודית, מהקמא סוטרא ועד למשנתו של אושו, הגורו שלא מת אלא רק ביקר בעולם והמשיך הלאה, למפלטם הנכסף של מאות אלפי מערבים. מדי שנה הם נמלטים ממשרדיהם הממוזגים וחיי התשע עד חמש שלהם לחיקה המסור של הודו.
ולמרות הכל, הודו היא לא רק טנטרה ומנטרה, היא גם ביתם של מיליארד הודים, הינדים ברובם, אבל גם מוסלמים, סיקים ובודהיסטים שחיים, מה לעשות, בעולם השלישי. מיעיהם של מבקרים רבים מתכווצים ממחזות העוני המזעזע ומראה הילדים מכוסי הזבובים, שרובצים ברחובות לצד פרות שדופות. ובכל זאת, אלפי ישראלים מתמידים להגיע להודו מדי שנה ולהחזיר איתם תורות וספרים, רהיטים וצמידים, לאסי ופפדאם.
את שוק הספרים בארה"ב ואנגליה הצליחו ההודים לכבוש לאחרונה בגדול. בין 15 השפות הרשמיות של הודו, בנגאלי היא הנפוצה ביותר ואילו אנגלית היא השפה השנייה המדוברת ביותר, מה שמקנה לסופרים הודיים יתרון לשוני על פני סופרים אחרים מן העולם השלישי. בכתבה זו, מבחר קטן של ספרות הודית – קלאסית וחדשה.
ספרות מודרנית
"אלוהי הדברים הקטנים", ארונדהטי רוי; זמורה ביתן
נהר דלוח, בוץ, קני סוף, אגוזי קוקוס, עיירה מוכת שמש במדינת קראלה הסוציאליסטית במערב הודו, וארמון קולוניאלי מתפורר משמשים רקע לרב המכר הרגיש הזה שעניינו משפחה הודית מבוססת שקורסת תחת כובדם של סודות משפחתיים. מאחורי הסודות חבויים קנאות וקנאה, קטנוניות, בירוקרטיה מרושעת, שנאת זרים ותאווה, יסודות שאנו נוטים ליחסם למערב ושרק סופרת הודית יכולה היתה להבחין בנוכחותם המזהמת בתוך הודו של כאן ועכשיו.
"המעבר להודו", א.מ. פורסטר; להשיג במשומשים
קורותיה של נערה צעירה שנוסעת לביקור בהודו עם חותנתה לעתיד. תשוקה אמיתית ושחרור ממוסרות ההתנהלות הקולוניאלית הנאותה מזדמנת לה בדמות הודי צעיר, שלוקח אותה לטיול במערות ומעמיד את תומתה במבחן. מה באמת אירע במערה, איש לא יודע והסופר לא מגלה לקוראיו: כך נוצר סיפור על מזרח ומערב שבמרכזו השאלה – מי בעצם אונס את מי. אפשר לבדוק גם את הגרסה הקולנועית בבימוי דייויד לין, שזכתה בשלל אוסקרים.
"חום ואבק", רות פרוור ג'בואלה; עם עובד
חום שאין ממנו הפוגה, ואבק שאין ממנו מרפא מככבים בסיפורה של אישה בריטית צעירה שבאה לביקור בהודו. כתוצאה מחיבתה להודו ותרבותה היא מטילה את חייה אל חיקו של גבר הודי, לא במיוחד מעניין, לא במיוחד חשוב ובוודאי שלא במיוחד יפה. היא גם הרה לו. באופן פלאי, הסיפור שלה משכפל רומן נשגב בין גבירה בריטית בתקופת השלטון הקולוניאלי לבין בן אצולה הודי. פראוור הצליחה להמחיש דמות של הודו מאוד עכשווית ונטולת שגב, שכל מערבי שבא אליה רואה בה ומחפש בה את הנשגב, ואילו כל הודי שחי בה מחפש את אמריקה. סאטירה פקחית שצולבת לא רק את הודו של ימינו אלא גם את פניו המורכבים של הרומאן בן 300 השנים בין אנגליה לבין הודו.
"ילדי חצות", סלמן רושדי; כתר
עלילת אחד הספרים המבריקים והמטורפים ביותר של רושדי אינה שונה מהותית מסרטי בוליווד עתירי הדמעות. שני ילדים שנולדו בחצות, בשנייה שבה קיבלה הודו את עצמאותה הוחלפו בבית החולים. האחד נשלח לחיי עליבות הינדים והשני לחיי מותרות מוסלמים. במהלך העלילה מתברר שכל הילדים שנולדו בחצות הלילה ההוא ניחנו בכוחות מיוחדים: חלקם יכולים לנסוע בזמן, אחרים יכולים לשנות את מינם, ואילו הגיבור-המספר בורך בכשרון טלפתי ובחוש ריח מדהים. העלילה מסכמת את חמישים שנות עצמאותה של הודו, בהן החלוקה להודו ופקיסטן, עלייתה של האלמנה אינדירה גנדי לשלטון, המלחמה בפקיסטן, המשטר הצבאי, העינויים והרציחות של אסירים פוליטיים וכל מה שהמערב בחר להתעלם ממנו כשאימץ לעצמו דימוי רומנטי ורך יותר של הדמוקרטיה הכי גדולה בעולם. באקרובטיקה של קצב, מצלול, משחקי מילים ומרדף תזזיתי בין שפות ודיאלקטים, מצמחים הכעס וההומור של רושדי, לשמחת הקוראים, כנפיים של ממש. אם רושדי יקבל אי פעם פרס נובל לספרות, זה יהיה בעיקר בגלל "ילדי חצות".
רבינדרט טאגור
ביאליק של ההודים. הוא מוכר לנו בעיקר בזכות הרחוב הקרוי על שמו, ברמת אביב, וספרוני שירה ישנים בתרגומה של פועה שלו-תורן. הוא כתב בעיקר שירי אהבה מלאי גנים ופרחים, וזכה בפרס נובל בשנת 1913. טאגור היה איש יפה עם זקן לבן וארוך, ברהמיני (בן למעמד ההינדי העליון) שלמד באנגליה, נחשב למעין נביא וכתב שירים קצרים מלאי חוכמת חיים ופיוט. ספרים רבים שלו תורגמו לעברית ביניהם, "הרדופים אדומים" בהוצאת יבנה.
"אדמה אדומה, גשם סוחף", ויקראם צ'אנדרה; כתר
הודו הכפרית השקועה במיתולוגיה עולה מסיפורו של סטודנט הודי צעיר, שחוזר מארה"ב לבית הוריו בכפר, ויורה בקוף שובב שגונב את מכנסי הג'ינס שלו. הקוף לא מת כלל, אלא חוזר לגלגולו הקודם כצעיר הודי בן המאה ה–19, או אולי בעצם מדובר בקוף המיתי הנומן, מלך הקופים ב"רמאיאנה"? כדי לשמור על הסטודנט מיאמה, אל המוות הנקמני, חוזר הקוף להווה ונאלץ לשעשע את בני הבית בסיפורים.
"כרומוזום כלכותה", אמיטאב גוש; חרגול
כלכותה של היום, כלכותה של לפני מאה שנה והודו של הראג' נפרשת בפני הקורא בעלילת מדע בדיוני מטורפת. פקיד מצרי של חברת המים הניו-יורקית מגלה בדל של כרטיס זיהוי על המסוף שלו. הוא יוצא להתחקות אחר עקבותיו של בעל הכרטיס ומסתבך בפרשה בדיונית, מתוודע לחקר המלאריה וזוכה בגאולה.
ספרות קלאסית
"קמא סוטרא"; אור-עם
לפני כאלף חמש מאות שנים נכתב קובץ ההנחיות המפורסם לאהבה, ובעיקר ליחסי מין אקרובטיים במיוחד. לבד מהתיאורים העסיסיים, מקצתם מורכבים מאוד לביצוע, יש בקמא סוטרא, כמו בכתבים הינדים עתיקים אחרים, סיפור שאינו אלא קליפה של תוכן עמוק יותר. יסודה של הקמא סוטרא באסכולת הטנטרה העתיקה, שעליה מבוססים גם מאות פסלי האלים המשתגלים על המקדש הידוע בקג'וראו. הטנטרה היא דבר והיפוכו – מצד אחד גורסת התורה, כי הדרך היחידה להתמזג עם האלוהות עד תום (תכליתו העליונה של ההינדי) היא להתנקות לחלוטין מכל תשוקה אנושית. מצד שני, הדרך להתנקות מתשוקה אנושית היא להגיע לתמצית המוחלטת של התשוקה, ובקמא סוטרא לומדים איך לעשות את זה בזוגות - הטרוסקסואליים בלבד.
בהגווד-גיטה (bhagavad gita); הוצאה פרטית (להשיג במשומשים)
הבהגווד-גיטה אינו אלא אפיזודה אחת באפוס ההינדי הענק – המהבראטה. העלילה מורכבת מדיון פילוסופי, שנערך בין קרישנה (אחד מגלגוליו של האל וישנו), שמופיע כאן כנוהג במרכבה, לבין הקשת האגדי ארג'ונה, בעוד השניים ספונים בכרכרת קרב בדרכם למלחמה נוראה. "מי אני?" "מאין באתי?", "לאן אני הולך?" הן שאלות היסוד: תשובת הבהגווד-גיטה היא, שרק בהתמסרות מוחלטת לאלוהים יכול אדם להכיר את מהותה האמיתית של ה"ג'יואטמא" שלו – נשמתו האומללה הכבולה בעולם החומר. מבחינה ספרותית הבהגווד-גיטה הוא נס של ממש, בדומה לנס הספרותי של התנ"ך, והוא גם נכתב בתקופה קרובה – בסמוך למאה הרביעית לפנה"ס, למרות שנחתם סופית כנראה רק 800 שנים מאוחר יותר. בעברית יצאו לפחות שני תרגומים שלמים.
רמאיאנה
סיפורו של האל רמא ושל סיטה אשתו, הוא האפוס ההינדי החשוב ביותר, מעין אודיסאה שמעולם לא פורסמה בשלמותה בעברית. רמא הוא עוד אחד מגלגוליו של וישנו (האל הבורא, היוצר) והוא, להבדיל מקרישנה, האל הלוחם. בשל קנוניית אחים מוגלה רמא אל היער, ממלכת בעלי החיים, השדים והשודדים. הוא צד חיות ומלקט גרגרים בחברת אשתו. כשסיטה נחטפת בידי מלך השדים ונישאת אל ממלכתו באי ציילון, יוצא רמא להצילה
בעזרת הנומן – האל מלך הקופים, במה שהופך למלחמת עולמות מלאה ניסים וזוועות. הראמיאנה היא המרכיב המשלים למהבהראטה (והבהגווד-גיטה) בביסוסה של הפילוסופיה ההינדית והיא גם הטקסט הפופולרי ביותר בתרבות העממית ההודית – היא מוצגת מדי שנה בתיאטרוני רחוב, בריקודים, ובפסטיבלים, היא עובדה להמון גירסאות קולנועיות, ודמויותיהם של רמא וסיטה מככבים בגלויות קיטש ובשירים.
במהלך השנים תורגמו חלקים ממנו לעברית. "שיווה ביער האורנים" (הוצאת "כתר") למשל, היא אנתולוגיה של סיפורים קצרים וביניהם פרקים מתוך הרמאיאנה. גרסה ל"מהבראטה", האפוס הענק שמשלים את הרמאיאנה, ראתה אור בהוצאת "בבל" ("מהבראטה כפי שסופרה על ידי ר"ק נאראיין").
ספרות רוחנית
אושו
האיש שנולד כראג'ניש צ'אנדרה מוהאן בעיירה קטנה במרכז הודו, סחף אחריו בשנות השבעים והשמונים עשרות אלפי מאמינים ברחבי העולם – בעיקר דרך האשראם, בית ספר ללימודי הארה, שהקים בעיר פונה. ב- 1981 הוא עזב את הודו לטובת ארצות הברית, שם ייסד ממלכה זעירה במדינת אורגון הצפונית, וסביב שמו נקשרו עלילות לרוב – בין השאר שהוא מעלים מסים, מרושש את מאמיניו, ודוגל בשחרור דרך סקס.
זאת האחרונה היתה מן הסתם נכונה: אושו, כפי שהתחיל לקרוא לעצמו ב- 1987, אכן האמין בהארה דרך פעילות גופנית אינטנסיבית – ריקוד, מאמץ, סקס. אחר-כך צריכה לבוא מדיטציה – ואז הכל טוב. תלמידיו, הסאניאסים, נהגו עד אמצע שנות השמונים ללבוש גלימות כתומות ותליון עם תמונתו של הגורו. כשמת בשנת 1990 היו שטענו כי ה-C.I.A הוא שזירז את מותו, אך הדברים מעולם לא הוכחו. בקרב ממשיכי דרכו של אושו יש גם אי-אילו ישראלים – הידוע בהם הוא טיוהאר, לשעבר משה קסטיאל, שהאיר את דרכו של דורון שפר, שחקנה הפורש של מכבי תל-אביב. עשרות מספריו תורגמו לעברית ביניהם: "חיים, אהבה, צחוק", "החיפוש", "כאן ועכשיו" ועוד בהוצאות גל ואור-עם.
יידו קרישנמורטי
עוד מנעוריו ראו בו מוריו את מנהיגה לעתיד של התנועה התיאוסופית, דת מודרנית המשלבת רעיונות הומניים מכל הדתות, אך בשנת 1922, כשהיה בן 27, החליט קרישנמורטי לפרוש מן התנועה, ולייסד תורה של איש אחד. הוא ויתר על כל רכושו, החל להסתובב בעולם והטיף נגד דתות מאורגנות, אמיתות היסטוריות, ובעד שחרור מוחלט וחסר תנאים. הוא קנה לו מעריצים רבים, שקראו את ספריו והקימו מרכזים ללימוד רעיונותיו בקליפורניה, באנגליה, בשוויץ ובהודו - אם כי בכך למעשה איבד החזון את מהותו, שהרי קרישנמורטי קרא לפירוקו של כל גוף או ארגון ממוסד. הוא מת ב- 1986, וספריו נמכרים עדיין בעותקים רבים וביותר מחמישים שפות. קרישנמורטי, לפחות ככותב והוגה דעות, מציע זווית ראייה עצמאית, מהפכנית למדי, על האדם והחברה המודרנית, זאת למרות הדמיון הרב לתפיסות בודהיסטיות מוקדמות, ואימוצה של פילוסופיית חיים שמתחמקת מכל הגדרה וקשה עד מאוד למימוש. מספריו הרבים תורגמו לעברית בין היתר, "לגעת במהות" ו"על אלוהים", בהוצאת אסטרולוג, כינרת ואחרות.
|
