רחוק יותר, מאיים יותר

ניסיונות ההסתרה לא הועילו. הניסוי שעשה חמאס ברקטה ארוכת טווח מסוג חדש שעליו דיווח היום (ג') ראש אמ"ן לוועדת החוץ והביטחון התבצע לפני כמה ימים. אנשי הזרוע הצבאית של הארגון שיגרו את הרקטה מחוף עזה בחסות מזג האוויר הסוער, כנראה מתוך תקווה שהערפל, הרוחות העננים והגשם יסתירו את הניסוי מחיישני המודיעין שמפעילה ישראל.

אבל, החיישנים פעלו והנתונים שהצטברו מאפשרים לקבוע כי מדובר ברקטה ארוכת טווח מסוג חדש שחמאס עדיין לא הפעיל. האפשרות הסבירה, להערכת מומחים, היא שמדובר ברקטה תקנית כבדה, מתוצרת התעשייה הצבאית של איראן, שהטווח שלה הוא כ-55 ק"מ ובראש הקרב שהיא נושאת יש 45 ק"ג של חומר נפץ וכדוריות. לשם השוואה – רקטות ה'גראד' (הקטיושה הכבדה ביותר בקוטר 122 מ"מ) מגיעות לטווח מקסימלי של כ-40 ק"מ ומשקל ראש הקרב שלהן אינו עולה על 25 ק"ג. מכאן שלרקטה שניסה חמאס יש טווח וכושר הרס כמעט כפולים מאלה של הקטיושות.

את הרקטות המתקדמות ניתן לשגר ממשגרים ניידים המותקנים על משאיות וממשגרים נייחים המוסתרים ומוסווים על הקרקע. חיזבאללה השתמש במשגרים וברקטות דומים במלחמת לבנון השנייה. האיתור והפגיעה במשגרים הנייחים לפני הירי קשה יותר מהפגיעה במשגרים הניידים.

הופעת רקטות כבדות מסוג זה בידי חמאס, המסוגלות להגיע מצפון הרצועה עד לראשון לציון ולבת ים מעצימה את האיום תלול המסלול הנשקף למרכז ודרום מדינת ישראל. טווח הפגיעה של הרקטות החדשות שבידי חמאס משלים ומגביר את האיום הנשקף ל'לב' הכלכלי והתעופתי של מדינת ישראל מהרקטות הכבדות שבידי חיזבאללה.

הניסוי שערך חמאס ברקטה החדשה מעיד כי השקט היחסי השורר בדרום מאז "עופרת יצוקה" אינו מקרי ואינו רק תוצאה של ההרתעה שהשיגה ישראל במבצע. השקט הזה מנוצל היטב על ידי חמאס כדי להשיג שלושה יעדים אסטרטגיים: להדק את אחיזת שלטונו האזרחי ברצועה, לגייס תמיכה בין לאומית לשיקום ההריסות ולגיטימציה לשלטון חמאס - ולהתעצמות צבאית מאסיבית לקראת הסיבוב הבא.

עיקר הנשק - דרך מנהרות וספינות

במסגרת התעצמות זו מייצר חמאס רקטות קצרות טווח מסוגים שונים, אך את עיקר הנשק שהוא מכין לעימות הבא עם ישראל הוא מייבא במנהרות ודרך הים. לא סביר להניח שחמאס הצליח כבר להקים מערך שיוכל לייצר רקטות מסדר הגודל של אותה רקטה חדשה. גם לא סביר שרקטות ארוכות, כבדות וגדולות כל כך יובאו בשלמותן דרך המנהרות. לכן אפשר להעריך כי הרקטות החדשות הגיעו לרצועה דרך הים באמצעות שילוחן לחוף העזתי, כשמצופים צמודים אליהן, מספינת אם איראנית או כזו המופעלת בידי חיזבאללה. כך הן צפו עד שנאספו על ידי כלי שיט עזתי או נגררו לחוף.

אפשרות אחרת היא שהרקטות פורקו על ידי האיראנים למספר חלקים כשהוכנו למשלוח. בהמשך הוברחו החלקים במנהרות לעזה - והורכבו מחדש ברצועה. כך נעשה בעבר כשהאיראנים הבריחו לרצועה קטיושות 122 מ"מ. באותו אופן מוברחים כעת לרצועה גם טילי נ.ט ואמצעים נגד מטוסים.

ניתן להעריך כי בידי חמאס היום יש כ-300 קטיושות ורקטות כבדות אחרות

ויותר מאלף רקטות קצרות טווח מ"משפחת" הקסאם. בדברו בוועדת החוץ והביטחון אישר ראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין כי מלאי הרקטות שצבר חמאס בתקופה האחרונה גדול מזה שהיה בידו בתקופת מבצע "עופרת יצוקה".

אין זה אומר כי המאמצים המוגברים שמשקיעות ישראל, מצרים וגורמים מערביים כדי למנוע הברחות נשק איראני לרצועה אינם יעילים. עם זאת, צריך להכיר בעובדה שלמרות מאמצים אלה מצליחה איראן מפעם לפעם להחדיר נשק חדיש לחמאס, בעל בריתה. הופעתן של רקטות כבדות בעזה היא ההוכחה. אפשר אולי למצוא נחמה בכך שלולא המאמצים המושקעים במניעת ההברחות היינו מוצאים בידי חמאס מערכות נשק, רקטות וטילים הרבה יותר גדולים ומסוכנים - ובזמן הצטיידות קצר יותר.