מזה כעשור פועלת בישראל, בשקט, בקטן, וכמעט בהסתר, יוזמה לימודית-חינוכית חדשה. "ישיבה קטנה לאומית". ישיבה לנערים בגיל תיכון, בה נלמדים (בדומה לישיבות הקטנות החרדיות) רק לימודי קודש. לימודי חול אפשריים במסלול מיוחד, בדרך כלל רק לקראת בחינות הבגרות במועד המתאים (שנה רביעית בישיבה). הצמדת התואר "לאומית" נובעת מן ההשקפה המבדילה בין הציבור הזה לציבור ש"אינו לאומי", חרדי לא ציוני.
צירוף המילים "ישיבה קטנה" ו"לאומית" עושים להרבה אנשים לא נעים בגב. ב"נאמני תורה ועבודה", למשל, ממש לא יכולים לסבול את זה. אי הנעימות הזאת גוברת לנוכח האפשרות שיוזמה זו הולכת ותופסת תאוצה ומקום של כבוד בין שאר האפשרויות של הצעיר הדתי-לאומי והוריו.
כל מילה בצירוף הזה כואבת להם. "ישיבה" מזכירה להם
| דעה אחרת |
|
| ישיבות קטנות מאוד / שמואל שטח |
|
"בקמפיין מסודר בציונות הדתית, משכנעים אותנו בשם התורה להגיע לדרגת קדושה יתירה באמצעות ויתור על המתמטיקה והאנגלית - לשלוח את הילדים לישיבות הקטנות". שמואל שטח סבור כי הקמפיין הזה שולח את הילדים ישר למעגל העוני |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
את הרס התיכונים הדתיים, את ההתכנסות וההתחרד"לות של המגזר, את ההפרדה בין בנים לבנות לא רק בין הישיבות לאולפנות אלא גם בבני-עקיבא. המילה "לאומית" לא מוצאת חן בעיניהם בהקשר הלאומני שלה (לאומים זה הם, לא החרד"לים התורניים) ו"קטנה" לוקחת מהם את העונג להקטין את היוזמה הזאת בעצמם.
ואני טוענת שמדובר בלא פחות מיוזמה גאונית וחבל שהיא מתחילה רק בגיל תיכון ולא למטה מזה. הרבה למטה מזה. מייד אחרי טרום-טרום-טרום-כתה א. ולא רק בבתי הספר הדתיים החרד"ליים והחרדים ממש, אלא בכל מערכת החינוך בישראל. כל אחד על-פי נטיות לבו. משהו שיזכיר את... נו, מי אמר את זה... "חנוך לנער על פי דרכו"? אה, כן. לא מישהו מצד"ר.
לא מכירה את מערכת החינוך החילונית לעומקה, אבל על פי תוצריה ניתן לקבוע בוודאות שהם מבזבזים את זמנם בבתי-הספר בדיוק כמו הנוער בממ"ד. רמת האנגלית והמתימטיקה דומה (לטוב ולרע), במדעים וטכנולוגיה, בספרות ותנ"ך, באמנות והיסטוריה... רק בגמרא הדתיים יותר גרועים. לחילונים פשוט לא נותנים צ'אנס להוכיח את זה.
ניתן לקבוע די בביטחון שמערכת החינוך הישראלית אינה מתאימה את דרכה לדרכו של הנוער היום בשום תחום ובשום אופן. התקופה הלימודית המשמעותית ביותר היא תקופת הלימוד שלפני מבחני הבגרות, וגם אז (ואני לא מגלה את אמריקה) מה שנשאר מהלימוד אחר כך ממש לא משמעותי.
יוצא מזה ששתיים עשרה שנות לימוד הן בזבוז זמן מוחלט בכל מה שקשור ללימודים בכלל, ללימודי חול בפרט ובבתי הספר והישיבות התיכוניות – גם ללימודי קודש שהם חלק מסל החובות. תשאלו כל תלמיד, מורה והורה, וברגע של יושר וגילוי לב זה מה שהם יגידו. היינו רוצים שזה יהיה אחרת, אבל זה לא.
הורים עם סבלנות ומוטיבציה יוצאת דופן הקימו בתי-ספר ייחודיים, בדיוק בגלל הסיבות האלה. דמוקרטי, טבע, אמנות, קשת... ועוד. הכל כדי להדגיש ערכים אחרים שיטשטשו במקצת את התסכול והייאוש מעניין הלימוד.
הישיבות
הקטנות הלאומיות עושות בדיוק את זה. הן לוקחות את הערך הכי חשוב בעיני הציבור שלהן, מדגישות אותו ונותנות לו עדיפות. בסוף, מי שירצה (או ההורים שלו ירצו) ילמד את מה שדרוש כדי לעבור את בחינות הבגרות. שהרי הן מדרגת הסף של הישראלי הנאור.
ההתנגדות, ברור מאליו, תבסס עצמה על טיעונים מרשימים, שהמילים "השכלה" ו"עוני" יככבו בהם. הפחדה תמיד עובדת. דו"ח העוני יוכיח לכל אחד את מה שהוא רוצה להוכיח ("חרדים וערבים הם לא משכילים ולכן הם עניים"). אבל אף אחד לא מתעמק במשמעות האמיתית של "השכלה", איפה רוכשים אותה באמת ומתי, מהו "עוני" ומי קובע שזה רע בהכרח... והאם הדרך היחידה ל"השכלה" ו"עושר" עוברת דרך לימודי מתמטיקה ואנגלית בתיכון.
לישיבות החדשות יש סיכוי טוב להצליח במקום בו כולם נכשלים. הן נבדלות מהישיבות החרדיות בעצם זה שהן מתמודדות עם לימודי "מחשבת ישראל " ו"אמונה" ומאפשרות לתלמיד התמודדות רצינית בסוגיות מרתקות בגיל הנעורים במיוחד, והן נבדלות מהחינוך הממלכתי הרגיל בכך שהן מאפשרות לתלמידים ללמוד לימודי חול בדיוק בפרק הזמן שהתלמיד ממילא מקדיש להם. ברכה והצלחה.
_a.jpg "אילוסטרציה צילום: ישראל ברדוגו")
