סוף עידן ה "גרין-ווש"

דרך ארוכה עברה התקשורת הישראלית ב-20 השנים האחרונות, מהקמתו של המשרד להגנת הסביבה כפתרון פוליטי נקודתי ועד היום - בו מסוקר הנושא מידי יום בשלל מוספים ותוכניות שונות.

תחילת הדרך הייתה עם הקמת המשרד לאיכות הסביבה בשנת 1988, כשהמודעות לנושא הסביבתי הייתה נמוכה. התחום קושר וסוקר אז בעיקר מההיבט של פגיעה בשמורות טבע והשטחים הפתוחים, ולעיתים נדירות זכה לעלות על סדר היום הציבורי. ידיעות וכתבות על פגיעה בכלניות, בפרחי הבר והרס דיונות זכו לסיקור, וזוהו כפעילות הסביבתית המרכזית באותה תקופה. מי שעסק במלאכה היה כתב תורן או "מתנדב" במערכת, שסיקר את הנושא בדרך כלל כיוזמה פרטית מתוך עניין אישי.

בשלב השני החל לדעת רבים ביולי 2001, אז נחשף לראשונה הציבור הישראלי לקשר הישיר שבין סביבה ובריאות הציבור, באמצעות תחקיר "ידיעות אחרונות" אודות חשיפתם של חיילי השייטת לחומרים מסרטנים במימי נחל הקישון המזוהמים. החשיפה התקשורתית הגדולה לסיפור הביאה את המודעות לנושא לדרג מקבלי ההחלטות במערכות התקשורת השונות, והם מינו כתבי חדשות ייעודיים לתחום הסביבה, שהחל להיות מסוקר יותר ויותר מההיבט החדשותי.

אט אט החלו להופיע בתקשורת ידיעות על זיהומי מים, קרקע ואוויר, חשיפה לקרינה והימצאותם של מפגעים סביבתיים בסמוך לאוכלוסיות חלשות. הופיעו ידיעות על זיהום הקרקע ומי התהום כתוצאה מדליפה של מכלים תת-קרקעיים בתחנות הדלק, או חשיפת הציבור לקרינה ממוקדי השידור הסלולריים. סדר היום הציבורי השתנה מעט, ואפילו הכנסת והממשלה החלו לעסוק בנושא.

הקשר שבין סביבה וכלכלה הופנם 

בשלב השלישי, החל משנת 2007, חלו שני תהליכים כמעט מקבילים: התפתחות מסיבית של העיתונות הכלכלית בישראל והפנמת הקשר שבין כלכלה וסביבה בקרב הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה ובכירי המשק. הסיקור הסביבתי-כלכלי התפתח בשני אפיקים: הראשון, באמצעות תא כתבי הגנת הסביבה שהחלו מסקרים את הנושא גם מהזוית הכלכלית (במקביל לסיקור החדשותי), והשני - באמצעות כתבים מתחומי סיקור משיקים כגון תחבורה, תשתיות, תעשייה, אנרגיה ושוק ההון. הם הביאו לידי ביטוי את ההיבט הסביבתי בתחומים עליהם הם אמונים.

וכך החלו כתבי האנרגיה והתשתיות לסקר את נושא האנרגיות המתחדשות, כתבי התחבורה החלו מתעמיקים ביתרונות הכלכליים של המעבר לרכב לא מזהם או תחבורה ציבורית, וכתבי שוק ההון דיווחו על השקעות בחברות טכנולוגיות העוסקות בתחומי סביבה (קלינטק). דוגמה בולטת לשלב הזה היא הסיקור המעמיק והיסודי של התוכנית למיסוי ירוק שהוצגה פומבית לפני כחצי שנה.

בשלב זה חלה התפתחות לא רק מצד המסקרים אלא גם מצד המסוקרים: בחמש השנים האחרונות ניכר שארגונים חוץ ממשלתיים החלו מעסיקים דוברים מקצועיים המתמחים בתחום הסביבתי במשרה מלאה, ומחלקות ייעודיות לנושא הוקמו במשרדי יחסי הציבור והפרסום המובילים.

התוצאה היא עלייה של עשרות אחוזים בהיקף הסיקור הסביבתי מדי שנה, ובסך הכול עליה של כ-300 אחוז בעשור האחרון.

השלב הבא - מקצועי ומעמיק יותר

לדעתי אנו כעת בפתחו של השלב הרביעי בהתפתחות הסיקור הסביבתי בישראל. היקף סיקור נושאי הסביבה יתייצב ברמתו הנוכחית, אך אופיו יהיה שונה. הוא יהפוך מעמיק ומקצועי יותר, ויכלול התייחסות רחבה לנושא מהיבטיו השונים - בריאות ובריאות הציבור, כלכלה, אנרגיה, שוק ההון, תכנון ותשתיות. תהיה השוואה בין הנעשה בישראל לנעשה בעולם, ויתרבו טורי פרשנות של מומחים מתחומים משיקים - בריאות, כלכלה ואנרגיה.

מדובר בשינוי מבורך. גופים וארגונים שירצו להיות מזוהים עם הנושא, ולשלב את מסריהם בשיח הציבורי הסביבתי, יאלצו לשנות את התייחסותם, לוותר על "ספינים" ו"הצהרות ירוקות" ריקות מתוכן ממשי. אלה היו עד כה "רף כניסה" נוח לתקשורת ואיפשרו לחברות "לרכב על הטרנד הירוק". כעת הן יצטרכו להתחיל ולאמץ תוכנית פעולה ממשית. לא רק דיבורים אלא גם מעשים.

הודעות לעיתונות על חברה שאימצה תקן סביבתי בפן מסויים של פעילותה, או עברה לשימוש בגז טבעי לא יספיקו עוד כדי לקבל כותרת בעיתון או בשידור. תם עידן ה"גרין-ווש" של הצהרות על כוונה לפעולה. הסיקור יהיה תוצאה של ביצוע ממשי ומשמעותי בשטח, ומה שכבר יסוקר - יזכה לחשיפה רחבה ויסודית, כפי שקורה היום באופן חלקי בחלק מערוצי הסביבה באינטרנט והמוספים הכלכליים.