השומרת אחי אנוכי

בכל זמן נתון אני מעדיפה לשבת ולבהות מול השרשורים ההזויים בפורום "הורות ומשפחה" ב"כיפה", על פני צפייה באיזושהי תוכנית ריאליטי בטלוויזיה, אפילו אם לא משדרים אותה בשבת דווקא. אבל הבנאדם חייבת להתפרנס, וכשהעורך מבקש ממני לבדוק אם אפשר למצוא את "הזווית היהודית" של "האח הגדול", אני עושה מאמץ וספל תה קינמון ומתיישבת לראות.

אבל הזווית הכי יהודית (שלא לומר מגזרית) של האח הגדול, ישבה על הכורסה בחדר שלי, שתתה תה, והתפללה לזוכר הברית שלא יימצא הדתי האידיוט שמצא חן בעיניי ההפקה מספיק כדי להיות בנבחרת שהלכה והצטברה בתוך הבית. מרוב מתח נתפס לי הצוואר, הגב לא הצליח להתיישר, ולא העזתי לזוז בהפסקות הפרסומת לשום צורך. ריבון כל העולמים, אדון כל הנשמות, שרק לא ימצאו איזה נער גבעות, או בלנית, או נואף סדרתי מק"ק גבעת-שמואל. אלוהי, נשמה.

המרדף אחרי הדוס

כי זה לא שהם לא מצאו צעיר דתי מתנחל שעוד לא יצא מהארון וכבר התכוון להיכנס לבית "האח הגדול", אלא שהדתי הזה התחרט בחודש האחרון, ונענה לשוועת הוריו העולה אליו מן הישיבה התיכונית שאבא שלו ר"מ בה ומקהילת הקודש שסבא וסבתא שלו חברים בה. "אל תעשה לנו את זה" התחננו "לא נוכל לצאת מן הבית". הזווית היהודית של כיבוד הורים, במקרה הזה, גברה על כל הזוויות הפוטנציאליות האחרות. יתגדל ויתקדש שמו, עוד שלושה צריכים להיכנס, עשה למען שמך שלא מצאו לטמבל הזה מחליף.

ולא שההפקה לא חיפשה בטירוף דתי או חרדי למלא את המשבצת. בסוף מצאו מוסלמית אדוקה. לא הכי זווית יהודית? ה' מלך, ה' מלך, אללה יסטור לעולם ועד.

לקראת חצות, אחרי שכבר כיביתי

את המכשיר הטמא, לא הצלחתי להשתחרר מן הבחילה הנוראית. לא, זאת ממש לא בעיה להקיא מהתוכנית. הכי קל זה לכתוב בציניות ולגלוג על אוסף הביזאר שנאסף בתוך הבית (נגיד שמישהו יעז לכתוב פה משהו נגד טראנסג'נדרים או ערבים, או מזרחיים הומואים, או בלונדיניות), לרדת על ההפקה הנמוכה, על "לאן הידרדרנו" ולהפנות את זרקורי הגועל אל הרייטינג האדיר של צופים חילונים שאליהם מכוונת התוכנית.

אבל אז דפדפתי קצת בפורומים של המגזר, באתרי הבית המובהקים שלהם ובכל מקום מצאתי שרשורים על התכנית. אנשים שאף אחד לא ביקש מהם למצוא את הזווית היהודית של האח הגדול, אשכרה ישבו וצפו בזבל הזה מרצונם החופשי. אז זה לא רק חילונים מובהקים או שוחרי מסורת בובלילים, זה לגמרי קוראי הערוץ הזה בכלל והטור הזה בפרט.