"יום הילד" מצויין היום (ו') ברחבי העולם, ובזמן שהילדים ה"רגילים" בישראל טרודים בשגרת בית הספר, חיים כאן - ממש מתחת לאף - ילדים מחוסרי זכויות ותנאים בסיסיים, שאותם החליטה הממשלה למקם בכלא באגף הגובל בזה של אסירים פליליים.
הפליטים הללו, רובם בני 13-17, שהסתננו לישראל בעיקר מחבל דרפור שבסודן
דרך הגבול עם מצרים, לבדם. הם לא חיפשו עתיד טוב יותר, אלא ביקשו להציל את חייהם. הממשלה - שהתקשתה לקבל החלטה באשר לטיפול בהם - מיקמה אותם בכלא "גבעון", בניגוד לנאמר באמנה הבינלאומית של זכויות הילד. בשב"ס משתדלים לבצע את השמירה והטיפול בהם על הצד הטוב ביותר, וגם מתנדבי ארגוני סיוע ונבחרי הציבור מעידים על כך - אך כלא נותר כלא.
ילדי פליטים מדרפור. נמלטו מן המוות (צילום: אמנסטי אינטרנשיונל)
בני הנוער ישנים בתאי המאסר ומשחקים בחצר סגורה של חמישים מטרים. מערכת הלימוד הדלה שלהם כוללת כמה שיעורים בסיסיים בלבד. בסך הכל, נמצאים היום בין כותלי הכלא 30 קטינים שנמלטו מאפריקה, אך גם עבורם מתקשה משרד הרווחה להקצות מקומות בפנימייה.
על פי החלטת הממשלה, יועברו פליטים שהגיעו לבדם והם מתחת לגיל 12 למשפחות אומנה של משרד הרווחה. מאחר שלא נקבעה מדיניות ברורה, הטילה הממשלה את האחריות על שב"ס, המטפל בעצמו בבני נוער בוגרים יותר והם לעיתים עוברים לטיפול משרדי החינוך והרווחה.
תמונת המצב הופכת להיות מסובכת עוד יותר לקטין מעל לגיל 16, כיוון שסיכוייו להתקבל לפנימייה נמוכים מאוד והאופן היחיד שבו יוכל לצאת מהכלא הוא באמצעות אפוטרופוס מבוגר.
מערכת השעות של הקטינים הכלואים. דלה וחלקית
אחד הנערים, הנמצא בכלא כמה חודשים, סיפר כשדמעות חונקות את גרונו: "אני רוצה להיות כמו כל בני גילי. סבלתי מספיק ועכשיו שמו אותי בכלא, אני עייף מכל המצב". נער אחר, בן אותו גיל, סיפר ל-ynet: "נולדתי בכפר קטן בדרום דרפור. כשהייתי בן עשר פשטו עליו ושרפו הכל. הרבה קרובי משפחה נרצחו. ברחתי ללוב ומשם למצרים ולישראל. חברים שלי שניסו לחצות איתי את הגבול נעצרו על ידי המצרים. אני לא יודע אם הם חיים. אני לא יודע איפה ההורים שלי".
| השריפה חשפה |
|
| העובדים חיים במכלאה אנושית / נעמה לניר ודניאל אדלסון |
|
ביקור בבניין שעלה בלהבות שגבו את חייהם של שני עובדים זרים חושף מציאות מפחידה. עיריית תל-אביב שוקלת לתבוע את בעל הבניין בשל "המכלאה האנושית" שהקים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
אבל הגרוע מכל, אפילו יותר מהשהייה בכלא, היא המחשבה המבעיתה שייאלץ לחזור לדרפור. "אני לא פושע. אני מפחד שיגרשו אותי בחזרה לשם. אני לא יכול לחזור לדרפור. יהרגו אותי שם כי הערבים הורגים את כל השחורים. אני בסך הכל רוצה ללכת ללמוד כמו כולם ולשחק כדורגל", הוא אומר.
יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת, ח"כ דני דנון, סייר בכלא "גבעון" לפני כשבועיים והזדעזע מהעובדה שילדים שוהים בכלא - בהתחשב בכך שלא ביצעו כל פשע. עד למציאת פתרון לסוגייה, החליט דנון ליזום מבצע לאיתור משפחות אומנה לילדים כדי לשחרר אותם בהקדם מהכלא.
דנון אמר בשיחה עם ynet: "ילדים בני 13 ישנים בתא של שישה בכלא. למרות ששב"ס פועל בגישה חיובית, אנשיו מוכשרים לעבוד עם האסירים שביצעו פשעים ולא עם ילדים ובני נוער. ניתן לטפל בהם גם כשאינם מוחזקים בכלא, אך משרד הרווחה משום מה לא ממהר לקחת אחראיות ולהעביר את הילדים האלה לפנימיות".
מתנדבי מוקד הסיוע לעובדים זרים מבקרים בקביעות זה למעלה מעשור בבתי הכלא בהם כלואים שוהים לא חוקיים לפני גירוש מהארץ, בוחנים את מצבם ואת האפשרות לסייע בשחרורם או בפיתרון בעיותיהם בכלא. לגבי מצבם של הקטינים, אומרים במוקד כי מדובר בהפרה חמורה של האמנה בדבר זכויות הילד, שלפיה מוגדרת טובתו של הילד כ"שיקול ראשון במעלה", וכי מעצרו ישמש "רק כאמצעי אחרון ולפרק הזמן הקצר ביותר", לשון המסמך.
לדברי המתנדבים, ועדת האו"ם לזכויות הילד קבעה כי היעדר מעמד חוקי אינו יכול להצדיק גם כליאה של ילדים, וכי יש לטפל בהם במסגרות מתאימות באמצעות גורמי רווחה.
"שירות בתי הסוהר עושה כמיטב יכולתו כדי לטפל בילדים, ואולם אין בכך לשנות את העובדה שמקומם של הילדים אינו בכלא. טענותינו מופנות לרשות ההגירה במשרד הפנים, המוציאה צווי מעצר לילדים, ומאפשרת את כליאתם מאחורי חומות ושערי ברזל למשך חודשים ארוכים ללא תכלית. רבים מהילדים סובלים מטראומות הקשורות לאופן בו איבדו את משפחתם ולחוויות קשות שחוו מאז. מומחים מסכימים על כך שהשהות בכלא אינה מיטיבה עימם", מסרו עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח בישראל וסיגל רוזן, רכזת פעילות ציבורי במוקד סיוע לעובדים זרים.
ממשרד הרווחה נמסר כי פעילותו בסוגייה מתבצעת לפי המדיניות שקבעה הממשלה. במשרד הפנים הסבירו, כי אין כל כוונה להחזיק את הקטינים בכלא, והם שוהים שם לתקופה זמנית לצורך זיהוי גילם - עד למציאת אפוטרופוס או פנימייה מתאימה.
