מדוע חלקנו נרתעים מפרסום תמונות של ילדינו בפייסבוק ?מדוע יש מי שנתקף אי נוחות כאשר הוא נחשף לתמונות משפחתיות של אחרים ברשתות חברתיות? הנימה הנחרצת לא במקומה כמובן מכיוון שישנם אנשים רבים שאינם נרתעים מכך. אני לא מנסה לטעון שצד אחד צודק ואחר טועה. זו שאלה של גישה ותחושה, אך שני המחנות האלה שרירים וקיימים ולתחושתי הרוב הדומם נמנע.
כמי שמתנדנד בין שני המחנות אני יכול לראות את הטוב בשתי הגישות. פרסום תמונות משפחתיות בפייסבוק הוא חלק מביטוי עצמי
ויש לא מעט אנשים שמשתפים רגעים מחיי המשפחה לעיני מאות חברים בפייסבוק. זו אינטימיות מוצהרת, מוחצנת ובריאה, אך האם מאות החברים מעוניינים בתמונות האלה? האם השאלה האחרונה בכלל רלוונטית? אולי התשובה תלויה בשימוש שלכם ברשת החברתית – האם הוא אישי, מקצועי או “מעורב”? אם התשובה האחרונה היא הנכונה, היחס בין אישי למקצועי, כמו כמעט כל דבר אחר בחיים, הוא עניין של מידתיות.
עניין אחר הוא רצון לגונן על האינטימיות. אחרים תופשים את תיעוד המשפחה כמיועד למעגל מצומצם של אנשים, טקס כמעט אינטימי. Flickr ואלבומי תמונות אחרים מילאו את תחליף האינטימיות או ליתר דיוק, אשליית האינטימיות, עבור אנשים שאינם רוצים להימנע מפרסום תמונות של המשפחה ברשת או להגדיר אלבומי תמונות סגורים, המיועדים לעיני המשפחה ואנשים מורשים בלבד. פייסבוק, לעומתם, הוא כביש סואן. יש, כמובן, רבים שעבורם גם פליקר אסור.
הפחד הוא שילוב בין חשש מפדופילים בלתי נראים לתחושה של חילול פרטיות. מחשבה אחרת היא על כך שזה לא בסדר כי לא ביקשנו רשות מהם, מהילדים, לפרסם את תמונותיהם ברחבי הרשת. מחשבה זו מתיישנת במהירות. הרי בעוד כמה שנים מי שלא יחיה את חייו ברשת יהיה מנודה חברתית. ציטוט אלמוני נחמד מאוד בהקשר זה הוא “בעתיד כל אחד יזכה ל-15 דקות של אנונימיות”, על בסיס האימרה המפורסמת ההיא של אנדי וורהול.
עוד בנושא פייסבוק וילדים, בימים האחרונים התנהל בטוויטר דיון על החלטת חברת דיפלומט
להחדיר את הבושם החדש של הזמרת אבריל לוין באמצעות 100 נערות הנחשבות מובילות חברתיות בפייסבוק כאשר לרובן יותר מ-1000 חברים. כך הנערות הופכות למעשה לסוכנות שיווק של המוצר ואף מתוגמלות על כך. האם מותר להם לנהוג כך? אם ההורים יודעים ומאשרים, בהחלט כן.
האם זה רצוי? תלוי למי. אורן ויימן, מנהל השיווק בחברת דיפלומט, אמר: "בני נוער מקיימים חלק ניכר מהזמן ומהאינטראקציות שלהן ברשתות חברתיות. בנות הנוער שבחרנו הן משפיעניות לכל דבר, ואנו מאמינים כי הפוטנציאל שלהן לתרום להחדרת מותג הוא עצום". אין להיתמם ועל כן אזכיר שגם הנערות מתוגמלות היטב על המאמץ. היכן טמונה הבעיה? בסתירה בין יוזמות כאלה לרצון שלנו שילדים יישארו ילדים ולא יהפכו לסוכני שיווק מתוחכמים.
גל מור הוא הבעלים והכותב הראשי בבלוג "חורים ברשת
" העוסק בחדשנות תוכנית וטרנדים טכנולוגיים
