"אתה היהודי? ברוך הבא"
בשיחות עם אנשי חצר המלוכה הסעודית, בפגישות עם אנשי עסקים, עם נהגי מוניות ועם רוכלים בשוק של ג'דה - שמעתי שוב ושוב "סעודיה רוצה שלום עם ישראל". "אין לנו דבר נגדכם", אמר לי תת-שר ההסברה הסעודי, "השלום בינינו קרוב מאוד". גד ליאור, שליח "ידיעות אחרונות", מדווח מסעודיה
"סעודיה רוצה שלום עם ישראל". את המילים האלה שמעתי השבוע בסעודיה שוב ושוב. השמיעו אותן פשוטי עם, רובלים ונהגי מוניות ברחובות ג'דה. השמיעו אותן מאמינים עטויי גלימות לבנות בדרך למכה, כמו גם אנשי עסקים, בהם פטרוני חברת הנפט הלאומית של סעודיה. אך חשוב מכל: את המילים האלה שמעתי במו אזני גם מפי אנשי חצר המלך פאהד ושרי ממשלת סעודיה.
כל סיפורי אגדות המזרח מימי הילדות שבו אלי בימים האחרונים במהלך ביקורי. במלון ניגשו אלי שני שייח'ים עטויי גלימות חומות ארוכות, והציגו עצמם בפני: "אני ראש מסדר חיילי הארמון", אמר האחד. "ואני סגן מנהל חברת הנפט הלאומית,
החברה הגדולה מסוגה בעולם", ואני הישראלי, לוחץ את ידיהם בלב ליבה של מדינת ההלכה המוסלמית הענקית.
כאשר יצאתי כעבור שעה קלה לרחובות ג'דה הוסבר לי, שהמלך פאהד שוהה בימים אלה בארמונו החדש, על חצי אי מלאכותי לגדות הים האדום. כאשר המלך מתגורר כאן- וזאת במשך חודשים רבים בשנה- העיר ג'דה משגשגת והומה במיוחד. בלילה דולקים בה אז עשרות אלפי פנסים, הכבויים כאשר שוהה המלך בארמונותיו בבירה ריאד או בעיר ההררית טאיף. מזרקה ענקית - לטענת הסעודים, הגבוהה מסוגה בעולם (כ-100 מטר) - מבשרת בזרנוקי מים אדירים, מול ארמונו של פאהד, כי המלך שוהה בארמון האהוב עליו מכל.
תת-שר ההסברה, שיהאב ג'אמג'ום, וגד ליאור (צילום: "בונר רונדשאו")
"כאן מפטמים את האורחים" צחק שר החוץ הסעודי
מיליון בני אדם מתגוררים בג'דה, המרוחקת רק 50 ק"מ ממכה, המקום המקודש ביותר בעולם למיליארד מאמינים מוסלמים. והסיבה הזאת בדיוק מביאה לכאן רבים מן השרים הסעודיים, השייח'ים החשובים ביותר בעולם הערבי וכמובן את אזרחי המלך והשרים מחו"ל.
וכאן בג'דה פגשתי ביום ביקורי השני בסעודיה את שיהאב ג'אמג'ום, סגן שר ההסברה הסעודי. ביודעו שנלוויתי לשר החוץ הגרמני קלאוס קינקל, בביקורו השבוע בסעודיה, זיהה אותי ג'אמג'ום, איש חייכן ולבבי במיוחד, כאשר פניתי אליו בשעת סעודת צהרים והצגתי לו מספר שאלות.
ג'אמג'ום: "אתה היהודי, נכון?"
- כן, אדוני
ג'אמג'ום: "אתה יודע שזה דבר בלתי רגיל לגמרי שליהודי שגר אי פעם בישראל מתירים לבוא לכאן. אבל אני רוצה לברך אותך ב'ברוך הבא'".
במשך שעה תמימה שוחחתי עם סגן השר, המקורב מאוד לחצר המלך. וכאן שמעתי גם לראשונה מפי אישיות סעודית ממלכתית את הדברים האלה:
"אין לנו היום דבר נגד מדינת ישראל. אין שום סיבה שתשרור איבה בין סעודיה לישראל. בכלל אנחנו הסעודים הרבה יותר קרובים ליהודים מאשר לנוצרים, וגם ההבנה בינינו חייבת להיות גדולה יותר".
ואתה מאמין שיהיה שלום בקרוב בין סעודיה לישראל?
סגן השר הסעודי: "אני מודיע לך בזה, שברגע שישראל תוותר עוד קצת ותצליח לחתום על הסכמי שלום עם סוריה, לבנון וירדן - סעודיה לא תישאר בצד. יהיה שלום גם בין סעודיה לישראל. ואני מאמין שהיום הזה קרוב".
שעות ספורות לאחר מכן התארחתי בסעודת הערב החגיגית שערך, בווילה הממלכתית , שר החוץ הסעודי, הנסיך סעוד אל פייסל בן עבדול עזיז לעמיתו הגרמני.
בארוחה השתתפו גברים בלבד, מימיני ישבו ראשי חברת הנפט הלאומית, בכירי הבנקאים הסעודים, ראש המשטרה החשאית הסעודית, מנכ"לי משרדי ממשלה, ראשי משרד האינפורמציה ונציגי בית המלוכה.
20 מנות ראשונות ועוד שש מנות ראשיות ומנות ביניים הונחו על השולחן בידי נערים במדים כתומים ורודים. "כאן מפטמים את האורחים", הסביר לקול צחוקם של הנוכחים שר החוץ הסעודי (שהוא בנו של פייסל מלך סעודיה שנרצח לפני 11 שנים: את כסאו של פייסל ירש אחיו, פאהד).
ומה לא היה על השולחן בארוחת אלף לילה ולילה הזאת?
חומוס עם פלחי אננס, קובה בצורת פרח, קציצת בשר מתובלת בסחוג, שרימפס בגבינת לבנה טעימה במיוחד, נתחי עוף ממולאים בחצילים ובטחינה חריפה, ועוד ועוד. לקינוח הוגשו עשר מנות ובהן מרציפנים העשויים כשתי חרבות מוצלבות- סימלה הלאומי של ערב הסעודית. משקאות אלכוהוליים לא היו שם, כמובן, למגינת ליבם של חברי הפמליה הגרמנית. בסעודיה נכלא מיד כל מי שנתפס לוגם ולו טיפה אחת של אלכוהול.
"נסתדר מצוין עם הישראלים, הם הרי בני האזור הזה"
לידי יושבים האחים עבדאללה ויוסף אבו ריזה, בעלי מפעלים, המעסיקים 6000 עובדים. עבדאללה איננו מתפלא על שאלתי, האם יהיה מוכן לסחור בבוא העת עם ישראל: "כן בוודאי, אני חושב שכולם ירוויחו מזה".
איש עסקים אחר שהשתתף בארוחה הוסיף מיד: "אתה יודע היו ישראלים שכבר ניסו להתקשר עם סניפים של המפעלים שלי ושל חברים שלי בלונדון ובניו יורק. לא טרקנו להם את הטלפון, אבל בינתיים אמרנו להם שיחכו". בתום הארוחה פניתי אל השר הסעודי. "אני מבקש להודות לך על הארוחה הבלתי נשכחת הזאת", אמרתי לו. הוא שידע ממקורביו שאני יהודי, לחץ את ידי בחמימות.
בשוק של ג'יהאד אני פוגש את עבדולה ריזה, הבעלים של חנות בגדים קטנה. הוא יושב בפתח חנותו הריקה מלקוחות ובוחן אותי. אחד התיירים הבודדים המזדמנים לכאן בסקרנות רבה. אני נכנס לחנותו ומנסה לדובבו. "אתה חושב שאם יהיה שלום במזרח התיכון, ילך לך טוב יותר בעסקים?" אני שואל באנגלית, "כן באח, זה רק יעזור לנו", הוא משיב.
"האם היית רוצה שהישראלים יבואו אליך לחנות?" אני שואל, "כן אני משוכנע שנוכל להסתדר יופי איתם. הם הרי בני האזור הזה".
אני מעיז ומגיב: "אני חי בגרמניה, אבל אני יהודי ונולדתי בישראל", האיש המום. לפתע הוא מתחיל לחייך: "אם זה נכון - אז אתה האורח שלי". האיש נותן בידי כרטיס ביקור וכותב לי מאחור, באנגלית: "שלום".
גם אחמד מוכר קסמי השיניים - כן יש דבר כזה בשוק הסעודי - משוכנע שהשלום קרוב: "אפילו המלך שלנו אמר שהוא מבסוט ממה שקורה. בשטח שזה טוב. אבל יש לי רק בקשה אחת: אם ירשו לישראלים לבוא לכאן - שיבואו רק הגברים, כי הנשים הישראלים מאוד לא צנועות ופחות מזה".
עיתונאי גרמני הנלווה אלי רושם את דברי האיש ושואל כיצד הגיע למסקנה הזה. אחמד: "בגלל שאח שלי גר בניו יורק ואומר שהיהודיות הן כאלה".
פקיד הקבלה במלון "אינטרקונטיננטל", עארף, הוא בן 20, בקרוב ייצא ללימודים בז'נבה. כאשר מסר בידי את המפתח לחדר שאל בתמיהה: "גד? זה לא שם של ישראלים?" משהתמהתי מעט בתשובתי המשיך הפקיד: "אבל זה לא יכול להיות. לא היו פה ישראלים מעולם". ואז מיהרתי לשאול: "ותרצה שיהיו?", עארף: "בטח. כי אז ירשו גם לנו לבקר בירושלים הקדושה".
העיר מכה אסורה. על מי שאיננו מוסלמי אולם הדרך אליה- עד כ-20 ק"מ לפני שערי העיר- מותרת גם לנו. כאן נשמעות, כצפוי, הדעות הפחות ידידותיות לישראל בלשון המעטה. אלה מושפעות בעיקרן מגורמים דתיים קיצונים.
כאמל, המשמש כברווז באחד מסגדי מכה, מופתע למדי מכך שתיירים התקרבו אל העיר האסורה. משאנחנו שואלים האם הוא בעד שלום עם ישראל, עונה המואזין: "לעולם לא יהיה שלום עם ישראל". ומוסיף מיד: "הם אנשים רעים, מושחתים".
וזו הדעה השלילית היחידה כמעט ששמעתי על ישראל ועל תושביה בביקורי בסעודיה.
לפנייה לכתב/ת 
